שירת השמיטה \ הרב נהוראי משה אלביליה

מוטרד?

לא…

למה?

כי הקב"ה עוזר..

אבל איך? אתה עוזב את מה שאתה כל כך אוהב לא לחודש ולא לחודשיים אלא לשנה שלמה!!!

לא נראה לי שמישהו אחר היה עושה את זה..

כן…

אתה יודע ככה הקב"ה ציווה…

שיחה זו, התקיימה לה בין גדעון ממושב "אלונים", לידידו צחי מזכיר באחד מקיבוצי "השומר הצעיר"…

"אבל גדעון", אמר צחי, אנחנו מכירים כבר הרבה שנים עוד ששירתנו בצבא ביחד, ידעתי אני שגם אם אתה תחזור בתשובה באחד מן הימים, אבל את האהבה לאדמה ולשדות אתה לא תעזוב"…

"ואכן צדקת"… אמר גדעון..

אז למה שש שנים אתה עובד ובשנה השביעית אתה עוזב את הקרקע???

לא חבל על הפרנסה שלך?

וכך, המשיכה לה השיחה בין שני הידידים, גדעון החקלאי שחזר בתשובה עם החיוך הבלתי נגמר, לבין צחי ידידו משכבר הימים, עד שהגיעו לעמק השווה..

מהו? אתם שואלים?

הבה ונראה:

בפרשת השבוע אומרת לנו התורה הקדושה:

"וידבר ה' אל משה לאמר, דבר אל בני ישראל כי תבואו אל הארץ אשר אני נותן לכם ושבתה הארץ שבת לה', שש שנים תזרע שדך ושש שנים תזמור כרמך ואספת את תבואתה (כה א-ג).

ויש כאן דבר הטעון ביאור – מדוע הוצרך הכתוב לכתוב שבת לה'? ולא ושבתה הארץ בלבד? מהי תוספת לשון שם ה'?

רש"י הקדוש כותב: שבת לה'- "לשם ה'".

דהיינו כל עצם שנת השמיטה שאתה שומט את הקרקע היא לשם ה', הבריאה כולה שרה לה' יתברך ומוכיחה על גדלותו יתברך שהוא עשה עושה ויעשה לכל המעשים ולכל הברואים.

ואמנם חשבנו לבאר את הדברים ע"פ דבריו הקדושים של ר' נחמן מברסלב בליקוטי מוהר"ן (תנינא, תורה סג) וזה לשונו:

"כי דע, כי כל רועה ורועה יש לו ניגון מיוחד לפי העשבים ולפי המקום שהוא רועה שם, כי כל בהמה ובהמה יש לה עשב מיוחד, שהיא צריכה לאכלו, גם אינו רועה תמיד במקום אחד, ולפי העשבים והמקום שרועה שם, כן יש לו ניגון, כי כל עשב ועשב יש לו שירה שאומר, שזה בחינת פרק שירה, ומשירת העשבים נעשה ניגון של הרועה וכו', וזה בחינת (שיר השירים ב) "הנצנים נראו בארץ עת הזמיר הגיע", היינו שהנצנים גדלים בארץ על ידי הזמר והנגון השייך להם כנ"ל".

כל עשב משורר את שיר הבריאה…

את ה"זמירות", המונחות בכל עלה ועלה ובכל פרח ופרח, ולכן לא בכדי נתן הקב"ה את פרק השירה שבו האדם שהוא "חלק אלו-ה ממעל", משורר את שיר הבריאה בהודאה לה', ובזה הצומח שזה העשב נותן מסר לחי "תשורר, תודה על מה שנתן לך השם יתברך", הרועה הגדול שברא את כל העולם!!!!

ובתשובה לשמיטה:

בשמיטה, החקלאי עוזב את כל המאמץ והיגיעה שצבר במהלך שש שנות עבודתו, עוזב לשנה אחת, לשם שמיים, לקידוש שמו יתברך בעולם, וזה כל מטרתו!!!

ואולי שמא תאמר שיראה באמצע השנה את הקוצים והאבנים ואדמת הטרשים שתיווצר בשדהו, עקב חוסר עבודה ויתעצב אל ליבו, הלא אין זה ניסיון של מה בכך?

על זה באה התורה ואומרת: שבת לה'!!!!

גם זה מסמל את כוחו הגדול של הקב"ה, ואת זה שגם בשמיטה שהאדמה לכאורה לא מעובדת גם זה שר את שיר ה' ומחזק, לא רק את החקלאי עצמו אלא גם את כל הסובבים אותו!!!

וזה הכוח והחיזוק באמונה הכי גדול שיכול להיות בשנה השמיטה!!! להסתכל על הטוב שנתן לנו הקב"ה!!

ולסיום, ברצוני לסיים בדברים מרטיטים שכתב הרב שמעון מטלון ז"ל מביתר עילית מהרוגי אסון מירון תשפ"א, שכתבם ביום חמישי ערב ל"ג בעומר וביקש לפותחם ביום ראשון:

"במקום להתמלא אכזבה – לקבל את הכל באהבה".

"במקום להיות נוקשה – להיות גמיש".

"במקום לרטון – לתת לשכל את השלטון".

"במקום לקטר – להודות יותר".

"במקום להתלונן – את הרע לסנן".

"במקום לטבוע במים – לומר "הכל משמים".

"במקום להאשים את כל העולם – לזכור מי הגדול מכולם".

"במקום להתרתח – לנשום עמוק, להתמתח".

"במקום להתעצבן – על האמונה להתאמן".

"במקום לראות שחור – בחצי המלא לבחור".

"במקום בדכאון לשקוע – לזכור שמכל ניסיון אפשר לגבוה".

כי ה'  קובע את המצב 

ערב ל"ג בעומר תשפ"א".

אחד עשר דרכים שהלוואי ניקח מהם בס"ד חיזוק לעצמנו, לשכננו, קרובנו ומכרנו, באמונה בבטחון בה', ומעל הכל להאמין ,"כל מאן דעביד רחמנא לטב עביד"…

אמן ואמן!!!

==============

המאמר נכתב לרפואת:

בני יקירי יונתן בן ספיר רעיה הי"ו.

מו"א דוד בן שמחה הי"ו.

מ"א יפה בת זוהרה תחי'.

בתושח"י.

ולהבדיל לעילוי נשמתם הטהורה של מ"ה הרוגי אסון מירון תשפ"א.

שהשבוע מציינים שבוע לפטירתם…

ת.נ.צ.ב.ה