תעלומת האחים: איך יעקב הוא גם השמש וגם הירח?

אחרי שבסוף פרשת וישלח  למדנו שהלך עשו אל הר שעיר והתיישב שם עם משפחתו מובאים תולדות יעקב

וגם כתוב 'וישב יעקב' שישב יעקב בארץ מגורי אביו, בחברון, התורה מספרת שיעקב היה בארץ מגורי אביו, כלומר בחברון, וכאשר היה שם יעקב גם יצחק היה חי באותה תקופה ואפילו בזמן מכירת יוסף עדיין היה יצחק חי, ואז יש את חלומו של יוסף, החלום שהאחים משתחווים לו.

יוסף חלם חלום, הוא חלם שהשמש הירח ואחד עשר כוכבים משתחווים לו.

השמש זה יעקב אבינו,  בפרשת ויצא כתוב: "ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה, ויפגע במקום וילן שם כי בא השמש ויקח מאבני המקום וישם מראשותיו וישכב במקום ההוא"

חכמינו ז"ל מגלים לנו (חולין צא:) שיעקב אבינו כבר הגיע לחרן, ונזכר ששכח להתפלל במקום שהתפללו אבותיו בהר המוריה במקום המקדש

כשהחליט לחזור ולהתפלל – קפצה לו הארץ והגיע אל המקום

ושם כתוב  "וישכב במקום ההוא", הכוונה בזה שהיה ישן במקום המקדש

ופירש רש"י: "וישכב במקום ההוא, לשון מיעוט באותו מקום שכב, אבל י"ד שנה שלמד בבית עבר לא שכב בלילה, שהיה עוסק בתורה".

אומר החת"ס היה ישן בנימנום אבל לא בשכיבה

אבל כאשר הגיע להר המוריה הגיע לשם ושכב, ישן מדוע?

בא להר המוריה ושכב שם, כי זה המקום שגם יצחק שכב שם.

דוד המלך בנה את המזבח בבית המקדש בהר המוריה  באותו מקום שבנה אברהם אבינו את המזבח ועקד עליו את יצחק בנו.

 

אז אומר הפסוק:   כי בא השמש  " כלומר   שהשקיע הקב"ה חמה שלא בעונתה

המדרש אומר כי בא השמש: הכוונה היא כי בא השמש – זה יעקב אבינו שהרי בחלום יוסף יעקב הוא 'השמש'.

ועל זה אומר המדרש שהיה מתפלא יעקב אבינו, מי אמר ליוסף, שיעקב הוא 'השמש'?

כתב השפת אמת בליקוטים שבאמת ראה יוסף את יעקב ואחד עשר האחים משתחוים לו, אלא שלא נעים לאמר שהוא ראה את ההורים שלו משתחוים לו, לכן הוא אמר שזה היה השמש והירח

יוסף הצדיק חיפש כמו משל איך לומר להם את החלום, והמשיל את יעקב לשמש, ואת אחיו לי"א כוכבים.

ואכן יעקב השתחווה ליוסף בסוף חייו, במצרים.

כמו שכתוב בתורה כשמסופר על התקופה האחרונה של יעקב אבינו, כתוב שיעקב קרא לבנו ליוסף וביקש ממנו שיעלה לקבורה בארץ ישראל דוקא, אומרת התורה (מז, לא): "ויאמר השבעה לי וישבע לו, וישתחו ישראל על ראש המטה".

ומפרש רש"י: "וישתחו ישראל יעקב משתחווה לבנו יוסף – ומביא משל מ"שועל, אם תראה שעתו מצלחת, תשתחווה לו" (רש"י מגילה טז, ב)

יעקב משתחווה ליוסף.

ועוד התורה מספרת על יוסף שמגיע ליעקב עם שני הבנים שלו מנשה ואפרים כדי שיברכם יעקב לפני מותו.

ושם מספר הכתוב (מח, ב): "ויגד ליעקב ויאמר הנה בנך יוסף בא אליך, ויתחזק ישראל וישב על המטה".

מפרש שם רש"י: "ויתחזק ישראל – אמר:  אע"פ שהוא בני, מלך הוא, אחלוק לו כבוד. מכאן שחולקים כבוד למלכות.

כאשר ביקש יעקב מיוסף שיעלה אותו לקבורה בארץ ישראל, לא הסתפק בדיבור ובהבטחה אלא רצה שיוסף ישבע לו על זה שיעלהו מארץ מצרים – "ויאמר הישבעה לי וישבע לו".

ההסבר הוא שאפילו שיוסף הי' המושל בכל ארץ מצרים, הרי עדיין הי' כפוף לפרעה, וכיון שרצונו של פרעה הי' ברור שיעקב ייקבר במצרים וראה בזה ברכה למצרים  חשש יעקב שהמצריים יעשו ממנו עבודה-זרה מגודל מעלתו בעיניהם…

לכן היה נצרך יוסף לתוקף ועוצמה כדי שיוכל להתגבר על רצונו של פרעה על מנת לקיים את רצון אביו.

ולכן השביע יעקב את יוסף  ואפילו שגם בלי השבועה הי' יוסף מקיים רצון אביו,  ויעקב ביקש שתהיה השבועה לחזק את המחויבות של יוסף

ואז יוסף יאמר לפרעה שהוא נשבע לאבא שלו, והוא לא יכול להתנגד לשבועה שהוא נשבע לאביו, ואביו באותו זמן גם משתחווה ליוסף שירגיש עצמו כ"מלך" בעניין זה, באופן ששום דבר לא יוכל לעמוד כנגדו

אומר בספר מעשי השם.

יוסף ראה את יעקב משתחוה אליו

אז למה אמר יוסף – 'השמש והירח'?

למה אמר שהשמש והירח השתחוו?

בספר מעשי ה' כתב נפלא מאד.

לכאורה איך הוא ראה את השמש שזה  יעקב ואת הירח רחל שמשתחווים לו, הרי רחל לא תשתחווה ליוסף.

איך הוא ראה פרט בטל בחלום שלו?

ההסבר הוא:

יעקב עצמו יש לו שני שמות, שמש, וירח.

ונסביר, ונתחיל עם דברי הגמ' במסכת חולין אמרו חז"ל

רבי שמעון בן פזי רמי  הקשה והראה שלכאורה ישנה סתירה בין הפסוקים.

כתוב בתחילת ספר בראשית :"ויעש אלקים את שני המאורות הגדולים".   משמע שהשמש והירח היו גדולים

ואילו בפסוק אחר כך כתוב  "את המאור הגדול לממשלת היום ואת המאור הקטן לממשלת הלילה". משמע שמאור אחד גדול, ומאור אחד קטן היו…אז שניהם גדולים או שיש גדול וקטן?

עונה הגמ': אמרה הירח לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם! וכי אפשר לשני מלכים שישתמשו בכתר אחד?!

הלא מלך צריך להיות יחידי…
אמר לה הקב"ה: צודקת…לכן לכי ומעטי את עצמך! והשמש תשתמש בכתר אחד.
אמרה הירח לפניו: רבונו של עולם  וכי מפני שאמרתי לפניך דבר הגון מגיע לי שאמעיט את עצמי
הקב"ה ניחם את הירח… ואחד הדברים שאמר לה הקב"ה

שהצדיקים יקראו על שמך, כמו שאת נקראת המאור "הקטן"… כך הצדיקים נקראים "קטנים"… וכמו שכתוב על יעקב אבינו   (בספר עמוס ז) 'מי יקום יעקב, כי קטן הוא'.

ואכן יעקב הוא קטן דוד הוא קטן שמואל הוא קטן
יעקב הוא הקטן מבין עשו ויעקב, אז הוא הירח

והוא גם קנה את הבכורה אז הוא גם הגדול  = השמש

וזה סוד יעקב הקטן, זה הירח וישראל זה הגדול – זה השמש.

אחרי שעשו מכר  וזלזל בבכורה אחרי שקנה יעקב את הבכורה אחרי שהמלאך הודה ליעקב על הברכות, אז יעקב קרוי 'לי ראש' ישראל  = לי ראש הוא השמש הוא הראש.

 

וכך תמיד נשאר ביהודי שתי תנועות,  הענוה והביטול בבחינת יעקב, והשני התרוממות וגדלות המוחין בבחינת לי ראש, ישראל.

לכן עם ישראל מונים לשמש ולירח

כלומר אנו דואגים לייצר התאמה בין השמש – השנה לבין הירח, ולכן מעברים את השנה, אדר א ואדר ב כדי שתהיה התאמה בין שנת השמש לשנת הירח.

ולפי זה, זו הכוונה שיעקב וישראל השמש והירח, שתי בחינות ביעקב אבינו, שתי הבחינות האלה משתחווים ליוסף

עוד הוא אומר בספר מעשי השם, שגם מלכות ישראל היא כמו ירח, עולה טו דורות ויורדת, ושוב עולה.

בתהלים ע"ב כתוב

יִפְרַח בְּיָמָיו צַדִּיק וְרֹב שָׁלוֹם עַד בְּלִי יָרֵחַ.

מנין המלכים הוא כמו מנין ימי חודש הלבנה חמישה עשר דורות מאברהם עד שלמה, שלמה הוא החמשה עשר, סיהרא באשלמותא מילוי הירח כמו באמצע החודש, ואח"כ ירדו הדורות מדור לדור כמיעוט הירח בחצי השני של החודש… עד צדקיהו שנתעוורו עיניו… וכמו שכתוב במלכים ב

וְאֶת בְּנֵי צִדְקִיָּהוּ שָׁחֲטוּ לְעֵינָיו וְאֶת עֵינֵי צִדְקִיָּהוּ עִוֵּר וַיַּאַסְרֵהוּ בַנְחֻשְׁתַּיִם וַיְבִאֵהוּ בָּבֶל.

צדקיהו מלך אחת עשרה שנה, עשה הרע בעיני ה', הוא מרד במלך בבל, וגם הפר שבועה שנשבע לו.

בשנתו התשיעית עלה נבוכדנצאר עם כל צבא בבל על ירושלים, וצר עליה שנה וחצי

ירמיה הנביא ניבא שמי שיצא מהעיר וישלים עם הבבלים יישאר בחיים, עבדיו של צדקיהו באו אליו בבקשה שיהרוג את ירמיה, על כך שהוא מרפה את ידי העם, וצדקיהו נתן להם רשות לפגוע בו.

עבדי צדיקהו השליכו את ירמיהו אל בור טיט, אבל עבד מֶלֶךְ הַכּוּשִׁי שהיה אחד מעבדי המלך צדקיהו  הציל  את ירמיהו הנביא.

בעקבות המעשה הזה אמר ה' לירמיהו 'הָלוֹךְ וְאָמַרְתָּ לְעֶבֶד מֶלֶךְ הַכּוּשִׁי לֵאמֹר כֹּה־אָמַר ה' צְבָקוֹת אֱלֹקֵי יִשְׂרָאֵל הִנְנִי מֵבִיא אֶת־דְּבָרַי אֶל הָעִיר הַזֹּאת לְרָעָה וְלֹ֣א לְטוֹבָה… וְהִצַּלְתִּיךָ בַיּוֹם הַהוּא נְאֻם ה' וְלֹא תִנָּתֵן בְּיַד הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר אַתָּה יָגוֹר מִפְּנֵיהֶם . כִּי מַלֵּט אֲמַלֶּטְךָ וּבַחֶרֶב לֹא תִפֹּל וְהָיְתָה לְךָ נַפְשְׁךָ לְשָׁלָל כִּי בָטַחְתָּ בִּי נְאֻם ה'

במסכת דרך ארץ זוטא מובא שבשכר שהציל את ירמיהו, זכה עבד מלך הכושי שהוא אחד מתשעה צדיקים שנכנסו בחייהם לגן עדן

הוא נמנה בנוסף לכך כאחד משלושה עשר שלא טעמו טעם מיתה.

ויש אומר שזה היה ברוּךְ בֶּן נֵרִיָּה

שהיה סופרו ותלמידו של ירמיהו הנביא ובחז"ל הוא מופיע כרבו של עזרא הסופר

אחרי שירמיהו הוצא מהבור זומן ירמיהו אל המלך ואמר לו שאם יכנע לבבלים ינצל, אבל אם ימשיך להלחם ימות וימותו איתו כל יושבי ירושלים.

צדקיהו לא שמע לדברי הנביא, והמשיך להלחם  עד שנבקעה העיר…

הוא נתפס באזור יריחו, והובא אל מלך בבל, שפט אותו מלך בבל, שחט את בניו לעיניו ועיוור אותו.

צדקיהו הובא כאסיר לבבל, וצבא נבוכדנצאר החריב את ירושלים, שרף באש את בית המקדש. צדקיהו הוא המלך ה 15 מאז שלמה המלך…זו הירידה, ירידה של מלכות בית דוד.

דוד המלך בתהלים ביקש  (תהלים עב)

יִפְרַח בְּיָמָיו צַדִּיק וְרֹב שָׁלוֹם עַד בְּלִי יָרֵחַ.

עד בלי ירח פירושו בלי סוף, שלום תמידי.

ונקט לשון כזה עד בלי 'ירח' כלומר זה ביטוי שהשלום יהיה תמיד.

דוד המלך התפלל שלא יהיה לו בבחינת הירח, הלבנה יש זמן של שלימות ויש זמן שהיא נחסרת

ונעשית קטנה יותר ויותר'.

לפי כל זה חלומו של יוסף על שתי מדרגות  של יעקב אבינו שיבואו וישתחוו לו, גם ישראל בחינת שמש וגם יעקב בחינת לבנה.

ומהי משמעות הדברים?

מילא האחים משתחווים ליוסף שהוא משנה למלך במצרים, אבל למה גם יעקב אבינו?

מסופר  שמיום שעלה מהר"ם מרוטנברג לגדולה, לא ראה את אביו, כדי שלא יקום אביו לכבוד בנו שעלה לגדולה, שלא הסכים מהר"ם לכך.

נחזור, מהי משמעות ההשתחוויה של יעקב ליוסף?

ולמה יעקב הוא גם השמש וגם הירח?

כתב הייטב לב לבאר פנימיות החלום שיעקב משתחווה ליוסף, אומר המדרש על הפסוק אלה תולדות יעקב, יוסף.

כל מה שאירע לזה אירע לזה, מה זה נולד מהול אף זה נולד מהול, מה זה אמו עקרה אף זה אמו עקרה, מה זה אמו ילדה שנים אף זה אמו ילדה שנים, עוד עשרות דברים שארעו לזה ולזה.

ביאר הייט"ל ע"פ מש"כ בישמח משה פרשת וירא, שהצדיקים מתדמים לשמש, השמש היא סמל האור וכך הם הצדיקים הם 'האור' וכתוב על הצדיקים שמוותרים על עלבונם שהם כצאת השמש בגבורתה.

יעקב אבינו היו לו הרבה אתגרים וקשיים.

כתוב במדרש על יעקב אבינו את הפסוק מאיוב

לֹא שָׁלַוְתִּי וְלֹא שָׁקַטְתִּי וְלֹא נָחְתִּי וַיָּבֹא רֹגֶז.

"לֹא שָׁלַוְתִּי" מעשו.
"וְלֹא שָׁקַטְתִּי" מלבן.
"וְלֹא נָחְתִּי" מדינה.
"וַיָּבֹא רֹגֶז" בא עלי רגזו של יוסף:

יעקב סבל הרבה… ובכל אופן עדיין זה לא מגיע לקשיים של יוסף

נמכר 22 שנה, ואחיו מכרו אותו. יעקב אבינו סבל מלבן ועשו אבל יוסף סבל מאחיו. ..

בהתחלה היה נדמה שיש התאמה בין יעקב ליוסף…אלה תולדות יעקב   = יוסף.

אבל אז התחילו הקשיים הרבה יותר ממה שהיה ליעקב היה ליוסף…

השמש – המעלות הגדלות, הירח הענווה, השמש והירח יעקב אבינו, הוא משתחווה ליוסף.

נער צעיר בן 17  שנה ניסיון אשת פוטיפר, היה צריך לזלזל ביצר הרע יום אחר יום, לילה אחר לילה.

והחלישו את דעתו שהוא נדון לגהינם…כך האחים שלו אמרו לו… היה נראה שכך פסקו בסנהדרין, בבית דין של מטה.

זו המשמעות של מה שאמר יעקב, האם נבוא השמש והירח, כל מה שאני עברתי, נבוא נשתחווה לך ?

איך ייתכן…

הרי עברתי כ"כ הרבה צרות, איך עוד אבוא להשתחוות אליך?

כלומר אתה תסבול קשיים יותר קשים משלי?

'ואביו שמר את הדבר'.

עקדת יצחק היה ענין של כמה ימים אבל של יוסף יום אחרי יום.

כתוב ויהי כאשר ילדה רחל את יוסף אז ויאמר יעקב שהוא יכול לעזוב את בית לבן, מדוע כי כאשר רחל נולד את יוסף נולד שטנו של עשו

והיה בית יעקב לאש ובית יוסף ללהבה ועשו הוא הקש

רבקה אמרה ליעקב, אתה תברח מעשו, עד מתי?

כאשר נולד יוסף הבין יעקב שכעת הוא יכול לחזור לביתו

הוא הבין שהוא כבר לא מאוים מעשו

 

בגמ ב"ב קכג כתוב:

שדוד המלך יצא ללחום עם עֵָשָׂו בצקלג ושאלו, איך? הרי הוא מבני לאה ולא מזרע יוסף,  רק מזרע יוסף צריכים לצאת לקרב נגד עשו.

תירצו בגמ' שדוד המלך לקח אתו מבני מנשה בן יוסף.

כי כל מלחמה נגד עֵָשָׂו מוכרחת להיות ע"י זרעו של יוסף.

עשו כבר לא מאיים, אומר יעקב לעשו

ויהי לי שור וחמור, השור זה עשו

וכמ"ש חז"ל 'ויהי לי שור וחמור', שור זה יוסף שכתוב   בכוֹר שׁוֹרוֹ

הָָדָר לוֹ וְקַרְֵנֵי רְֵאֵם קַרְָנָיו בֶָּהֶם עִַמִּים יְנַַגַּח יַחְָדָּו, יוסף הוא השור.

יוסף מבטא שלימות, יוסף הצדיק היה בן זקונים, בן חביב לאביו, גדל מנעוריו כבן טיפוחים כתונת פסים.

אדם כזה לא יכול לחיות בבית סוהר,   התוה"ק מעידה עליו שהוא נשאר יוסף הצדיק בכל מעמד ומצב…

הוא יוסף שהיה בבית אביו…

הוא יוסף שהיה במצרים… הוא יוסף שהיה בבור… הוא יוסף שהיה משנה למלך  – תמיד בקדושה שלו.

ויהי השם את יוסף ויהי איש מצליח

בהיותו בבית האסורים ,וגם כשהאחים משליכים אותו לבור, הוא עמהם באחווה ובאהבה. כמו שאומר האור החיים הק', אני יוסף אחיכם אשר מכרתם אותי מצרימה, גם שמכרתם אותי, עדיין הייתי יוסף. עברו על יוסף הצדיק הרבה בעיות, כתנת פסים, פסים ר"ת – פוטיפר ,סוחרים ישמעאלים ,מדינים, והכל היה עם אותו בגד נאה 'כתונת פסים',

בית יעקב אש ובית יוסף להבה, האש שולטת רק מקרוב ,לכן צריך יעקב ללחום עם עֵָשָׂו.

אבל בית יוסף להבה, להבה שולטת גם מרחוק, כל עוד יעקב לבד, יש מלחמות, כשנולד שטנו של עֵָשָׂו, ממילא ישמר ויזהר עֵָשָׂו מלהתקרב ולבא ללחום.

עֵָשָׂו הוא מסמל את החיצוניות, ומכונה 'חזיר מיער' שפושט טלפיו ואומר שהוא מדקדק במצוות,  היאך מעשרין את המלח והתבן, אבל באמת

הוא צד נשים תחת בעליהן, הוא נושא אשה בגיל ארבעים כאילו שהוא כמו אביו, אבל באמת הוא רשע במעטפת.

וזה חלק מהרשעות שלו, שהוא מצליח להסתיר את הכוונות שלו

כמו החזיר שמראה טלפיו ונראה כאילו 'כשר'.

כל מציאותו היא רק חיצוניות, מפריש מעשרות ממלח ותבן, אבל שרץ בלבו.

לכן הוא קרוי עשו האדומי, כתב בספר מדרגת האדם, ביום שנפטר אאע"ה יכל עשו להצטער, אבל לא!

הוא ביקש לאכול

מה הוא ביקש לאכול, את הנזיד עדשים, זה מאכל אבלים, יש לו צורה עגולה לאמר שהעולם עגול שהאדם יעשה חשבון נפש.

ביום המוות, מה שמזכיר לאדם את יום המיתה ומהווה סגולה נגד יצה"ר בכל אופן התעלם עשו מעניין זה

והוא רואה רק את 'האדום האדום הזה' הוא רואה רק את הצבע, רק את האדום הוא מפספס את העיקר

הוא מפספס את האמת

הוא מפספס את המהות

הוא מפספס את החשבון נפש

הוא רואה רק חיצוניות

וזה לעומת יוסף.

כלפי חוץ הוא נראה צדיק, אבל אצל יוסף זה הפוך הוא נראה 'מסלסל בשערו' עם כתנת פסים יפה…אבל באמת הוא 'מסור' להקב"ה!

 

הוא היה מסתיר את הטוב הפנימי עד שאפילו אחיו הקדושים שבטי י-ה, לא היה להם השגה בגדולתו.

רק יעקב אבינו הבין מיהו יוסף,  ואביו שמר את הדבר

 

וזה מה שראה יעקב אבינו, הוא ראה את הכח הפנימי  ואמר שזה ינצח את השקר החיצוני

כשראה יעקב שבבית שלו נולד יוסף עובד השם אמתי, הוא לא פחד עוד  מעֵָשָׂו ואפילו שיש לו ברק חיצוני מאד אבל בפנימיותו נמצאת טומאה, עשו מסמל את התרבות שמנסה להראות כלפי חוץ פנים יותר יפות ממה שהם באמת.

כשאדם עובר עבירה אומר: שלא יראני אדם. בושה וחרפה. וכשהוא מקיים מצווה הוא אומר הלוואי וכולם ייראו את המצווה שאני מקיים.

אבל יוסף

יוסף קידש שם שמים בסתר

יוסף הצדיק שהוא מכסה את כל הטוב בפנימיותו ואינו מראה אותו כלפי חוץ כלל. וכלשון הגמ' בסוטה (לו:) יוסף קידש שם שמים בסתר – הוסיפו עליו אות אחת משמו של הקב"ה… הפוך ממעשיו של עֵָשָׂו.