אירועי שלג כבד בירושלים ידועים גם מהמקרא ומתקופת בית שני. ידוע סיפורו של בניהו בן יהוידע בן איש חיל רב פעלים …והוא ירד ויכה את האריה ביום שלג [שמואל ב'כג כ']
יום השלג הנדון היה כבד כנראה עד שנחרט בזיכרונם של התושבים והיווה מעין "ציון דרך" לתארים בלתי נשכח.
בתקופת החשמונאים נחלץ "גנרל חורף במידי שלג" לעזרת חילו של שמעון החשמונאי, שלג כבד ירד בהרי יהודה ובירושלים בשנת 142 לפנה"ס בקרוב , סיכל את תוכניתו של טרפון הסלוקי לכבוש את ירושלים [מכבים א'י"ג מט- נב] ועל השלג שכיסה את הלל ששהה על הגג כדי לשמוע דברי תורה [יומא לה:].
עוד באתר:
כידוע אין השלג חזיון נפרץ בארץ ישראל, אף על פי כן יש שהוא כבד מאוד עד כדי שיביש דרכים ,שבירת צמרות עצים ונפילת בתים הקפאת אנשים ובהמות והמתתם: בדצמבר 1879 נח השלג בהרי יהודה בגובה של 40.2 ס"מ בפברואר 1920 הגיע גובה השלט למטר אחד. היו שנים שהיה מונח 12 יום רצופים בשנת 1861 רבץ השלג בהפסקות קטנות, 14 יום איומה היתה סופת השלג בפברואר 1920 ,היא הרסה גגות ובתים וקברה אדם ובהמה תחתיהם , כן הכריע הסופה עצי זית שבהרים.
רבי יהוסףשווארץ בעל תבואות הארץ מספר בשם זקן אחד, כי השלג שירד בשנת התקי"ד בארץ והמית בסביבות נצרת כעשרים וחמישה אנשים, התמיד בירושלים עד חודש סיון.
"וכמעט לא נמצא מנין בבית הכנסת פה עיר הקודש בחג השבועות, כי בלילה ההוא ירד השלג כל כך עד שלא יוכל כמעט איש לצאת החוצה בשחרית עת התפילה".
על השלג בשנת 1836 כותב מנחם מנדל מקאמיניץ: בעת בואי לארץ הקודש בשנת תקצ"ו בחודש אלול ראיתי בצפת חורבות וסיפרו לי שבחודש טבת דהאי שתא ירד שלג מן השמים הרבה והיה מונח השלג שם על הכיפות עד שנימוח ונפלו בעשרה ימים… עוד הפסיד השלג והקור כל החמורים, אשר היו בדרך נושאי משאות מתו, והנה אין שם דרכים כמו במדינתינו, ועל כן מחמת ריבוי השלג לא מצאו הולכי דרכים שביל לילך בו אל מחוז חפצם ומתו כל המורים בדרך ולכן נתהווה יוקר גדול בארץ.
ביום עש"ק שבת שירה טו בשבט תרס"ב 1881 מספר רבי דוד שוב ב"זכירונות לבית דוד": התחיל השלג לרדת, וביום השבת היה כבר השלג בגובה מטר על פני הארץ, ובקושי יכלו האנשים לצאת ולבוא [בצפת] וגם את החמין מן התנורים לא יכלו להביא אל הבתים, ורבים היו מוכרחים להתענות ביום השבת ההוא קרו מקרי אסון בתים אחרים נהרסו, באחד הבתים נהרג בחור בן 18 שבאותו שבוע התכונן להיכנס לחופה.
שיא של ירידת שלגים בירושלים מגלה לנו פרופ' ל.א. מאיר בקטע של כתב יד ערבי שנועד לשמש תובפת לספרו הגדול של ההיסטוריון הירושלמי מוג'יר דין על ירושלים וחברון, ומשום מה לא צורף אל ספרו. בקטע הזה מספר על שלג שירד בחודש פברואר 1509 במשך חודש ימים, עולי רגל שנתאספו בירושלים להמשיך דרכם למכה נתעכבו לא יצאו לדרך, כי אחרו את מועד החג' העיר כרעה תחת השלג, בתים ושווקים נתמוטטו ורבים נהרגו תחת המפולת. באין יכולת לקבור את המתים מחוץ לעיר נקברו במקום שמתו בו, העיר נותקה מן הארץ היוקר האמיר רבים גוועו ברעב
הורדוס כובש את ציפורי למרות השלג "בעת סופת שלג עזה מאוד הגיע עד העיר ציפורי וכבש אותה באפס יד".
לסיום, 1950 היה חורף קשה בירושלים מיום 5 בפברואר במשך מספר ימים ירד שלג בלי הפוגה וכך כמעט בכל שנה יורד שלג ומנסים להשוות אותו לשלג משנים עברו בלי מפלסות ובלי זחלמים וטרקטורים.
