בתוכנית 'הלכה למעשה' בהגשת הגאון הרב אופיר מלכא, עלה מאזין ושאל לגבי ברכת שהחיינו על החטופים, אם ניתן לברך, "להבדיל כמובן, אולי נגיד כמו במשכנתא, שבגלל שפה המחיר הוא די גבוה, אז אולי נגיד שלא לברך?", נימק המאזין.
הגר"א מלכא השיב ואמר: "ברכת שהחיינו על החזרת החטופים, קודם כל זה פשוט שלא כל אדם שרואה אותה יכול לברך, כי מה לך ולהם, כן? זאת אומרת, אתה שמח בהם, אבל זו לא השמחה שעליה תיקנו לברך ברכת שהחיינו".
לדבריו, "ברכת שהחיינו תיקנו רק על אדם שיש לו איזה קשר עם מישהו מסוים, והוא לא ראה אותו שלושים יום וכדומה, והוא לא יודע מה מצבו, אז בכזה מצב הוא יכול לברך עליו ברכת שהחיינו, אבל לא כל אחד ואחד. יכול לדעת ברכת שהחיינו על מישהו אחר."
עוד באתר:
עוד הוסיף הרב ואמר, כי ה'שולחן ערוך' פוסק בסימן רכ"ה סעיף א', שאם אדם רואה את חברו, הוא מדגיש, או קרוב משפחתו, חביב עליו הרבה ושמח בראייתו, לאחר 30 יום שהוא לא ראה אותו, מברך ברכת שהחיינו, ואם זה חודש, מברך מחיה המתים.
עם זאת אמר הרב מלכא, "אבל אם יש פה מקרים חריגים, כגון שהציור שאנחנו מדברים כעת, שיש פה אדם שלא נמצא הרבה הרבה זמן, או אפילו אלו שנמצאים בשדה הקרב וכדומה, אז אפשר בהחלט לברך עליהם ברכת שהחיינו, עם שם המלכות, למי? לקרובי המשפחה מדרגה ראשונה, שהראייה שהם רואים אותם חביבה עליהם ביותר, אנחנו לא הכרנו אותם מעולם ולא יודעים מי הם. אנחנו שמחים מעצם מהמציאות שהשבויים חוזרים, וזו שמחה גדולה ועצומה, אבל לא על זה תקנו ברכת שהחיינו, ברכת שהחיינו תקנו על אדם שיש לו קשר מסוים, אישי, עם אדם מסוים, שהוא לא רואה אותה הרבה זמן והוא שמח עליו בראייתו, על זה צריך לברך שהחיינו".
האזינו לשאלת המאזין ותשובת הרב – מתוך 'הלכה למעשה' עם הרב אופיר מלכא:
