
נתונים רשמיים שפורסמו על ידי ממשלת סין מציגים תמונה מדאיגה: בשנת 2024 הצטמצמה אוכלוסיית המדינה ב-1.39 מיליון איש, וכעת היא עומדת על 1.408 מיליארד בני אדם. זוהי השנה השלישית ברציפות שבה האוכלוסייה הסינית מתכווצת, מגמה שמדאיגה את הנהגת המדינה בראשות שי ג'ינפינג.
שורשי המשבר נעוצים עמוק בהיסטוריה המודרנית של סין. מדיניות "הילד האחד", שהונהגה בשנת 1979 כניסיון לרסן את גידול האוכלוסייה, הותירה צלקות עמוקות בחברה הסינית. המדיניות, שאילצה משפחות להסתפק בילד אחד בלבד, יצרה עיוותים חברתיים ודמוגרפיים שממשיכים להשפיע גם היום.
עוד באתר:
אחת התוצאות הטראגיות של מדיניות זו הייתה העדפה חברתית לבנים, שהובילה במקרים קיצוניים לתופעות מזעזעות כמו קבירת תינוקות בנות בעודן בחיים. כתוצאה מכך נוצר פער משמעותי בין מספר הגברים והנשים באוכלוסייה. גם לאחר שהממשלה הסינית זנחה את מדיניות "הילד האחד" והחליפה אותה במדיניות המתירה שניים ואף שלושה ילדים, המגמה לא השתנתה. הסינים, שהתרגלו למשפחות קטנות במשך דור שלם, ממשיכים בדפוס זה גם כשהמגבלות הוסרו.
המשבר הדמוגרפי בסין משתלב במגמה רחבה יותר במזרח אסיה, שבה מדינות כמו יפן וקוריאה הדרומית מתמודדות עם אתגרים דומים. הסיבות מוכרות: יוקר מחיה גבוה ודחיית נישואין לטובת התפתחות מקצועית. אך בסין המצב מורכב אף יותר בשל מדיניות ההגירה המצמצמת של המדינה. בעוד מדינות אחרות יכולות לפצות על הירידה בילודה באמצעות הגירה, סין נאלצת להתמודד עם האתגר הדמוגרפי כמעט לבדה.
האתגר העומד בפני סין הוא כפול: מצד אחד אוכלוסייה מזדקנת שדורשת יותר משאבים וטיפול, ומצד שני מחסור הולך וגדל בכוח עבודה צעיר שיכול לתמוך במערכת. זהו מעגל קסמים שעלול להשפיע עמוקות על עתידה של המעצמה האסייתית.