יהדות רוסיה עברה טראומות קשות בעקבות הפוגרומים שקרו ב1881 לאחר רצח הצאר הרוסי ע"י המהפכנים הרוסים. בעיר חרקוב האוקראינית החלה מהפכה יהודית. דוד גדנקן 10 דברים שרציתם לדעת על תנועת ביל"ו.
א. בסוף המאה ה19 היו תנאי המחיה באימפריה הרוסית קשים מנשוא. "סופות בנגב" היה הכינוי לפוגרומים שעברו היהודים . הממשלה הרוסית הכינה תכנית לאוכלוסיה היהודית . לגרום לשליש מן היהודים להגר מרוסיה, לשליש להתנצר ולשליש למות מרעב. ליהודים נאסר לגור בערים הגדולות . צעירים יהודים נאלצו להתגייס לצבא ובעת שירותם גורשו בני משפחתם.
ב. תגובת האוכלוסיה היהודית הייתה מגוונת. היו שהצטרפו למפלגות הסוציאליסטיות מתוך רצון להשאר ברוסיה, חלקם ראו בהתבוללות פתרון. היו שהיגרו לארצות המערב. היו יהודים שלמרות הלחצים האיומים המשיכו לשמור מצוות ולקיים יהדות כהלכתה. תנועה חדשה שצמחה בעיקר במאה ה-19 הייתה התנועה המיונית ששאפה להקים בית לאומי לעם היהודי בארץ ישראל.
עוד באתר:
ג. חובה להזכיר כי החלום לעלות לארץ ישראל לא היה נושא בלעדי של הציונים. היתה עליה לירושלים של תלמידי הגר"א, בחודש אלול תקס"ח (1808) ובקיץ שנת תקס"ט (1809). הייתה גם עליית רבי יהודה אלקלעי ותלמידיו ורבי יהודה ביבאס ותלמידיו ( 1874),עליה שעיקר מרחבי האימפריה העות'מאנית.
ד. תנועה חדשה של צעירים יהודים, עיקרם סטודנטים, נוסדה בעיר חרקוב שבאוקראינה, נוסדה בר"ח שבט תרמ"ב (21 בינואר 1882) בדיוק היום לפני 133 שנים.
בתחילת דרכה קראה הקבוצה לעצמה בשם "דאביו" ראשי תיבות מתוך פסוק בספר שמות (פרק י"ד פסוק ט"ו) "ויאמר ה' אל משה מה תצעק אלי דבר אל בני ישראל ויסעו". במהרה החליטו בני החבורה (מנו כ-50 חברים) לשנות את שם קבוצתם ל"ביל"ו", מתוך האמור בספר ישעיהו (פרק ב' פסוק ה')"בית יעקב לכו ונלכה באור ה'".
ה. מייסדי תנועת "ביל"ו" ראו את מטרתם העיקרית להתיישב בארץ ישראל. שאיפתם הייתה לקרוא לאחיהם היהודים להתחדשות פוליטית,כלכלית ורוחנית-לאומית של כל העם היהודי ובארץ ישראל. התנועה קראה להתחדשות השפה העברית כשפתו של הלאום היהודי. כאמת היסטורית יש חובה לציין כי תנועת "ביל"ו" הייתה קבוצה ציונית סוציאליסטית הראשונה בהיסטוריה המודרנית.
ו. תנועת "ביל"ו החלה בעיר חרקוב אבל במהרה התפשטה לאודסה וערים נוספות. בראש הקבוצה עמד ישראל בלקינד. השפעת רעיונות התנועה התרחבה גם לרוסיה שם הוקמו קבוצות דומות במוסקבה, בפטרבורג , מינסק ,ניקולייב ועוד.
ז. בתחילת חודש תמוז תרמ"ב , עזבה קבוצת הבילויים הראשונה את רוסיה בדרכה לקושטא שבטורקיה . הקימו שם משרד ביל"ויי והחלו לנהל משא ומתן על הקמת מושבת ביל"ו,בארץ ישראל על אדמה של השלטון העות'אמני. מאמצים אלה נכשלו.החל ויכוח בין אנשי ביל"ו, האם לסוע לסוריה ולקבל שם אדמה בחינם.ישראל בלקינד ועימו 14 חברים (כולל חברה אחת) ,החליטו להפליג לארץ ישראל . בי"ט תמוז תרמ"ב (6 ביולי 1882) ירדו הביל"ויים הראשונים בנמל יפו. כיוון שרצו להיות עובדי אדמה ,פנו לבית הספר "מקוה ישראל", שם התקבלו לעבודה כפועלים.
ח. קבוצת הפועלים חיה חיי קומונה, תוך קיום עזרה הדדית והתקנה של תקנון לפעילותם. קבוצת "ביל"ו גדלה ל25 חברים. התנאים הקשים מאד, שכרם הזעום והנהגתו של ישראל בלקינד, הביאה לחילוקי דעות ולסכסוכים כשחלקם עוברים לעבוד בראשון לציון. בני המושבה חששו לשלבם ,עקב אופיה החילוני של קבוצת הביל"ויים. מצבם הכלכלי החמיר ובקשותיהם לקבלת סיוע מתנועת "חובבי ציון", הושבה ריקם.
ט. בסוף שנת 1884 מנתה הקבוצה 48 חברים. ברוסיה תנועת ביל"ו התפרקה וחבריה התפזרו בתפוצות השונות, כולל ארה"ב. בארץ תמך בקבוצה יחיאל מיכל פינס, מהעסקנים הבולטים של ארגון "חובבי ציון". שתי פעולות שעשה למען הביל"ויים, היו להם לציון דרך. לקבוצה אחת עזר לעבור לירושלים. המטרה הייתה להופכם לבעלי מלאכה . הקבוצה שהתיישבה בנחלת שבעה, הקימה בית מלאכה לנגרות ויצרה קישוטים מעצי זית. חבריה קראו לעצמם קבוצת שה"ו ראשי תיבות "שיבת החרש והמסגר".
י. יחיאל מיכל פינס, המשיך ועזר לביל"ויים. הייתה קבוצה שגורשה מביה"ס מקוה ישראל, פינס קנה להם שטח אדמה של 300 דונם מערביי הכפר הערבי קטרה. בעזרת אגודות ציוניות בגולה, קיבל כל חבר ביל"ו חלקת אדמה (25 חלקות). ישראל בלקינד , מנהיגם לשעבר וכמה מהחברים שעבדו בראשון לציון, הקימו על אדמות אלו(1884( את המושבה הביל"ויית וקראו לה גדרה .את שם המושבה לקחו מספר דברי הימים א( פרק ד' פסוק כ"ג) :" המה היוצרים ויושבי נטעים וגדרה וגו". נזכיר שבמסכת סנהדרין (דף צ"א עמוד ב') נאמר:"וגדרה זו סנהדרין שגדרו פרצותיהן של ישראל". גדרה היא המושבה היחידה שבנו אנשי ביל"ו, מאידך אין ספק שהם היוו תמרור דרך לעליה הראשונה בתחילת המאה ה20 שבאה בעקבותיהם. בעת הכרזת המדינה בחודש אייר תש"ח זכה ביל"ויי אחד בלבד לראות הטקס היה זה מנשה מאירוביץ ז"ל שזכה לתואר "אחרון הביל"ויים.