שמירה מפני פיתוי: החרב הנעוצה בין המיטות

בפרשת יתרו, יתרו מגיע לעם ישראל ומשה רבנו מספר ליתרו את הנסים שהיו והוא מספר עוד הוא אומר ליתרו שכל הנסים היו 'אודות ישראל': ויְסַפֵּר מֹשֶׁה לְחֹתְנוֹ אֵת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה השם לְפַרְעֹה וּלְמִצְרַיִם עַל אוֹדֹת יִשְׂרָאֵל אֵת כָּל הַתְּלָאָה אֲשֶׁר מְצָאָתַם בַּדֶּרֶךְ וַיַּצִּלֵם השם

אומר משה רבנו הניסים הם לא רק להכניע את פרעה ומצרים אלא יש כאן עוד משהו, יש כאן מסר לבנ"י

הגלות במצרים היא מסר לבנ"י

יש בה תועלת לבנ"י.

לא היינו יכולים להבין את נפש הגר אם לא שהיינו גרים בארץ מצרים…

דווקא אחרי שחווינו את הכאב, את המצוקה אז נוכל להיות רגישים ולעזור לסייע

במצרים קיבלנו את המצפון, את המצפן, את היושרה, את מידת הרחמים…

כך מצינו בעניין בנ"י כבר שהם עוד היו במצרים

כבר הם הצטוו על מצוות שילוח עבדים, למה דווקא שם?

כי שם הם היו במצב של עבדים אז אפשר לצוות אותם על הצווי הקשור לרגישות האדם.

ועוד אומר הגאון רבי חיים שמואלביץ רעיון נוסף

למה דווקא אז כאשר בנ"י במצרים, שם הם מצווים על עניין ואודות מצוות שילוח עבדים?

יש לו מאמר נפלא, נקרא יש קונה עולמו בשעה אחת בשנת תשל"א.

זה קשור גם לכך שיתרו, בחר להגיע לבנ"י למדבר

וגם לכך שהקב"ה ציווה את בנ"י במצרים על מצוות שילוח עבדים, מה הקשר בין השניים?

אומרת התורה וידבר ה אל משה ואל אהרן ויצום אל בני ישראל ואל פרעה מלך מצרים להוציא את בני ישראל מארץ מצרים, כתוב בתלמוד ירושלמי, הצווי הוא על בנ"י, שישחררו את העבדים כאשר מגיע זמן לשחרר עבדים, וכאשר בנ"י במצרים מקבלים על עצמם את המצווה הזו, מכ"מ גם הם ראויים לזכות לישועה, להיות נגאלים מהמעבידים במצרים, פרעה וכל עמו.

עוד הסבר נפלא אומר הגר"ח שמואלביץ

כאשר יש לאדם עבד, הוא התרגל לכך זה כמו אדם עשיר שהוא רגיל לעשרה חדרים פנויים בבית שלו, כלומר מעבר לרגיל, אם כעת יש לו רק שלושה חדרים פנויים, הוא מרגיש חנוק הוא מרגיש עני הוא מרגיש מצוקה, הוא מרגיש שהוא נמצא במקום לא נח ולא מתאים.

כך קשה לשלח את העבד, הוא עזר וסייע כ"כ הרבה, קשה לשלח אותו לחופשי.

האדון נעשה עבד להרגל לחיות עם עבדים…

לכן קשה  לשלח לחפשי את העבדים

ולכן בנ"י צוו על שילוח עבדים בזמן שהם עצמו היו בהרגשה של 'עבדות' אז בזמן הקושי כן יכול וצריך האדם להחליט החלטות

להחליט ולפעול בהתאם להחלטות!

יש כאן שעה של קושי, בנ"י עבדים, בזמן הזה הם יכולים לקנות את עולמם בשעה על ידי 'החלטה' חזקה ונחושה

אנו לא נעביד את העבדים יותר ממה שהם אמורים להיות עבדים

לא נצער אותם יותר ממה שהם אמורים להיות עבדים.

נהיה רגישים כלפיהם.

בזמן שבנ"י במצרים אז הם יכולים לגלות רגישות ואכפתיות כלפיי העבדים, אז צריכים לחטוף את הרגע, אשרי מי שקונה עולמו בשעה אחת, זו שעה גדולה זו שעה מכוננת.

אז במצרים, היה אז ליבם פתוח להבין את המצווה הגדולה של שילוח עבדים אז הם קיבלו  עליהם את המצווה בלב שלם והקבלה הזאת לא תמוש מזכרם

לכן הם היו עבדים ושם הם צריכים ללמוד להחליט מתוך ההרגשה העמוקה של הכאב כמה אין לצער את הזולת

והמצווה הזו צריכה להשפיע באופן כ"כ חזק עד כדי כך שהדור הראשון קיבל על עצמו את המצווה והוא מעביר את המסר מדור לדור.

עוד מצינו בגמרא במסכת סהנדרין, הגמרא דנה בקידושי פלטי למיכל.

הגמרא מביאה פסוקים שונים, פעם הוא קרוי פלטי ופעם פלטיאל

אומרת הגמ' פלטי שמו ולמה נקרא שמו פלטיאל?

משום שפלטו אל מן העבירה מלהיכשל בה שהרי היתה מיכל אשתו של דוד ואסורה לו וסייע בידו הקב"ה שלא נכשל איך עשה, מה עשה כדי לא לעשות עבירה?

מה עשה כדי שלא יכשל באיסור?

נעץ חרב בינו לבינה ואמר לעצמו אם הוא מתקרב הוא יידקר בחרב!

מיד כאשר הוא הגיע למצב שהוא אתה בקירבה, הייתה לו החלטה והכרה ברורה של רתיעה ממנה

ולכן הוא שם את החרב, – כדי שלא תפוג ההחלטה.

החרב בינו לבינה תזכיר לו את ההרתעה, והעוצמה היא שהוא מיד שהבין שהמצב הוא מסוכן מבחינה רוחנית ערכית ומוסרית, מיד הוא שם את החרב.

יש סכנה גדולה שהאדם מבין מהו הדבר הנכון לעשות אבל הוא מתחיל לפעול שלא בהתאם להגיון והיעילות אלא הוא נופל ואז הוא מתרגל אחרי שהוא מתרגל הוא כבר מצדיק את ההרגל.

לכן צריכים שתהיה תזכורת יומית, רבי חיים שמואלביץ שם מביא שהתזכורת היומית שלנו כיום, החרב שלנו כיום זה ללמוד כל יום מוסר או חסידות כל אחד כפי דרכו בעבודת השם.

התוספות מסבירים שהם השאירו את הדלת פתוחה בביתם על מנת שלא יהיה יחוד

וכך זמן רב פלטי לא התקרב למיכל

לימדה תורה דרך ארץ איך על האדם לחזק את ההחלטה  שלו, כך בנ"י הם במצרים

אבל שם הם עוברים תהליכים

שם הם עבדים ושם הם מקבלים החלטות

המשבר והעבדות זה לא רק בשביל 'לסבול' אלא יש בזה משמעות להחליט החלטות למען העתיד.

לכל אדם רגעים של התעוררות והעבודה היא שלא תתפוגג ההתעוררות וכך הופך האדם להיות 'איש' אחר.

כמו  שמצינו ביקום איש צרורות בן אחותו של ר' יוסי בן יועזר שהיה רוכב על הסוס בשבת ובאותה שעה היו מוליכין את ר' יוסי בן יועזר ליהרג על ששמר אח השבת.

א"ל יקום איש צרורות לר' יוסי: ראה סוסי שאני רוכב עליו ואתה הסוס שאתה רוכב עליו

אני על סוס שמסמל הצלחה ואתה סוס שמסמל את המוות, מוליכים אותך אל המוות, השם ישמור.

אמר לו ר' יוסי אם לעוברי רצונו יש כבוד ותהילה לעושי רצונו על אחת כמה וכמה.

ונכנס בו הדבר כארס של נחש, השפיע עליו מיד והוא קיבל על עצמו עונש מוות

הוא קיים בעצמו ד' מיתות בית דין ואמר רבי יוסי בן יועזר שהוא קידם אותם בקצת לג"ע.

יש  קונה עולמו בשעה אחת.

יש הרבה זמנים של התעוררות, של 'שעה אחת' העוצמה היא לקנות את השעה אחת ויש קונה עולמו בשעה אחת אחרי שהאדם החליט החלטה הוא כעת מתמיד בצורה נחושה עם אותה החלטה

הוא מתמיד וכך הוא זוכה לגדולה.

זה יש קונה עולמו בשעה אחת

לכל אחד יש 'שעת התעוררות' אבל יחידים הם אלה שמצליחים לשמר את אותה שעה.

כך גם היה יתרו, שמע על קרי"ס ומלחמת עמלק, הרבה שמעו, אבל הוא שמע ועשה מעשה, הוא ניצל את ההתעוררות כדי לפעול לעשות ולהיתקרב לעם ישראל.

וישמע יתרו מה שמועה שמע ובא קריעת ים סוף   השמועה עוררה עד שעשה שינוי הגיע והתגייר.

לכולם יש רגעי התעוררות נדירים הם אלה שמשמרים את הרגעים שפועלים לפי הרגעים שחיים לפי רגעי ההתעוררות. יתרו מגלה מחויבות

יתרו  רוצה להישאר אדיש הוא אומר שמעתי את הניסים אז אני לא נשאר 'באוויר' רק שומע את הניסים וזהו, לא! לא רק מפחד וזהו, לא!

אלא מחליט יתרו לעשות מעשה הוא מחליט  להתקרב.

אומרים חז"ל במדרש שלא הניח עבודה זרה שבעולם שלא עבד אותה.

כל עבודה זרה שהייתה הוא עבד אותה, הוא לא רק למד, הוא עבד.

כל עבודה זרה הוא בדק

הוא לא נשאר בשמיעה, אלא הלך להיות מחויב לעשות מעשה…עוד הוא אמר אם אני רואה שאנשים כמו עמלק שמעו אל הנסים ובכל אופן יוצאים להילחם אפשר להבין כמה ההיגיון הוא חלש ביחס להיגיון של האדם, ולכן אם יש היגיון שאומר, לא להילחם נגד עם ישראל, ההיגיון הוא אל הקובע אלא יש כוחות אחרים, אם כך,

אומר יתרו אני חייב להתקרב לעם ישראל, כי ההיגיון הוא לא מספיק

אם אנו רואים תרבות אנשים שיש לה חיים לא מחייבים הם רואים שהם עתידים לסבול אם הם יילחמו נגד עם ישראל, הם ייסבלו ובכל אופן הם יוצאים לקרב, לכן אומר יתרו, לא מספיק 'לייקר' את עם ישראל מרחוק צריכים גם ללמוד עליהם מקרוב, אומר יתרו אני כעת יוצא

ללמוד מרחוק לשמוע מרחוק להתרשם מרחוק כל זה לא עובד לא רציני ולא משמעותי.

המשמעות הגדולה היא ללכת ללמוד להתקרב אל בנ"י ושם ללמוד.

כי היגיון הוא חלש ביחס להרגלים של האדם הרי ההיגיון של עמלק אומר הולכים להפסיד. ובכל אופן הם מוותרים על ההיגיון בגלל כח השנאה או כח ההרגלים, אומר יתרו, כמה עוות יש לבני אדם, ולכן אני לא רוצה  להיות 'רחוק' ולשמוע על ההגיון של בנ"י אני הולך אליהם  ללמוד מקרוב מי הם ומה מהותם.

אם רוצים לעשות שינוי  לא מספיק לשמוע  ללמוד להתרגש אלא חייבים מחויבות לא המדרש עיקר אלא המעשה.

המעשים משנים ובונים את האדם.

זה לגבי יתרו, הוא עושה שינוי, הוא תופס את רגע ההתעוררות והוא מגיע לעם ישראל.

אבל גם עם ישראל, הם במצרים, וגם הם שם

הצרות והקשיים הם גם בשבילם כדי שהם במצב קשה שם, יחליטו החלטות חשובות על החיים שלהם

לא רק לראות נסים

לא רק לראות איך פרעה מכביד את לבו וללמוד על הכח הרע של הרגלים והתמכרויות שהאדם לא משנה הרגלים ומשלם מחירים כבדים.

לא רק ללמוד מפרעה איך  ההרגלים מנצחים את מה שההגיון יודע

אלא שבנ"י הם במצרים כדי ללמוד,  ללמוד רגישות ואיכפתיות כלפיי הסובלים, ללמוד

איך להתייחס ליתום לאלמנה לגר כמו שהפסוק אומר ואתם ידעתם  את נפש הגר כי גרים הייתם בארץ מצרים מהמצב הקשה למדנו, לא רק 'סתם' היינו במצבים קשים, אלא המטרה היא ללמוד מאותם מצבים קשים.

להפיק תועלת ולקח מאותם מצבים קשים.

לכן כאשר שומע אברהם על סדום ועמורה שהם אמורים להתהפך אברהם מתפלל עליהם

אבל כאשר בנ"י במצרים, והם עתידים לסבול שם, הם עתידים לסבול בארץ לא להם, ועבדום ועינו אותם

אברהם לא מתפלל לבטל את הגזירה, למה

מדוע?

כי מצרים זה כור הברזל, מצרים זה קשה וכואב אבל זה לתועלת עם ישראל.

אחרי שבנ"י יהיו במצרים הם יצאו ברכוש גדול רכוש רוחני לא רק רכוש, כסף וזהב.

אלא  רכוש של זיכוך החומר

להיות אנשים רגישים יותר 'אתם ידעתם את נפש הגר' למה?

למה 'ידעתם את נפש הגר כי גרים הייתם'

אתם תהיו  נפש עשירה ברגשות.

אמרו חז"ל הנותן לחבירו כסף מתברך ב  6 ברכות אבל המפייסו בדברים זוכה ב 11 ברכות

וכמו שכתוב

ותָפֵק לָרָעֵב נַפְשֶׁךָ וְנֶפֶשׁ נַעֲנָה תַּשְׂבִּיעַ

 

ולא רק אתם ידעתם את נפש הגר

אלא אומר הפלא יועץ, גר לאו דווקא גר אלא גם אפילו ספרדי שמגיע לבית כנסת אשכנזי או אשכנזי שמגיע לבית כנסת ספרדי,

שייתן יחס כבוד, אדם מגיע לבית כנסת חדש

שיקבל יחס, הוא כמו 'גר' כי הוא זר.

כך אומר הפלא יועץ

אומר החתם סופר כך יקיים האדם חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים, שייראה את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים, הוא יצא מסבל של בית האסורים, הוא כיום חי טוב והוא יצא מהשבי במצרים, הוא יודע מה זה להרגיש רע, הוא יודע כמה סבל יש לאדם בזמן שקשה לו, הוא יודע כמה האדם הוא נעול מבחינה רגשית ושכלית בגלל המשברים שיש לו, ולכן אל ייאוש, כן יש תקווה לשינוי

מי יכול להבין, מי שהיה בבית האסורים הרגשי הוא יכול להבין הוא יכול לעודד הוא יכול לחזק הוא יכול לרומם.

כך אומר החתם סופר, יקיים אדם חייב אדם לראות את עצמו =להראות את עצמו כאילו הוא עצמו יצא ממצרים, הוא מכיר את נפש הגר

יש אנשים שהיו במקום נמוך, אחרי שהם עולים הם שמחים להתנקם בכל מי שהשפיל אותם

הגדולה היא ענווה של ענווה

אומרת הגמרא (חולין) חושקני בכם כי אתם המעט מכל העמים, גם שאני מגדיל אתכם עדיין אתם ממעטים את עצמכם ביחס לאחרים

לא מנצלים את הגדולה לפגוע באחר אלא גדולים ומפרגנים לאחרים, מעניקים לאחרים

לא מחפשים להשתלט על האחרים

אבל מצד שני כלפיי המצרים, זה היה שונה

המצרים היו מצערים את עם ישראל, כ"כ הרבה צער שהיו המצרים מצערים, ולכן 'קל נקמות השם'

הקב"ה מתנקם, כי כאשר אין נקמה נדמה לאדם

שהכל מתנהל בצורה של כח בלבד…

לכן כאשר בנ"י רואים שהמצרים טובעים בים

(בדבר אשר זדו עליהם, זדו מלשון נזיד, נזיד זה תבשיל, מה שהם בישלו את זה הם אכלו, כלומר מכ"מ) כאשר בנ"י רואים שיש מכ"מ

אז המצרים

היה כל כך הרבה כאב כ"כ הרבה צער

כאשר רואים שיש נקמה בעולם

יש צדק בעולם – היה כאב אבל גם יש מכ"מ

בזמן כאב יש תחושה חזקה לאדם ש'העולם הוא מקום לא מוגן לא צודק ולא אמין'.

אבל אז כאשר רואים שכל מצרי בסוף גם הוא סובל. והכל מידה כנגד מידה.

אז יש חוזרת ההרגשה שיש 'אמון' בעולם.

שיש צדק, ואז כל הכאב שהם חוו

הוא לא כאב 'סתם' אלא כאב שהוא חלק מתוכנית אם הוא חלק מתוכנית הוא חלק מסדר וממשעות

אם כך יש סדר לעולם יש סדר בעולם.

ההבנה היא שהכל מתוכנן הכל מסודר,

כתוב 'וירעו אותנו המצרים' הם הפכו אותנו לרעים

מרוב רוע בנ"י הפכו לרעים…

אבל אחרי הנקמה במצרים אז הייתה הבנה ותיקון שכל הרוע שהיה של המצרים כלפי עם ישראל גם הוא מתוכנן

חוזר האמון ונרפא הרוע התסכול והטראומה.