הגר"י זילברשטיין ברך שהחיינו עם סשה טרופנוב

קירות הבית הקדוש ברחוב רזיאל ברמת גן, כבר ראו אלפי מעמדים שונים שהתקיימו במעונו של מרן הגאון רבי יצחק זילברשטיין. כאשר בדרך כלל, האורחים הנכנסים לקודש פנימה הם הנושאים עמם את צרותיהם ובעיותיהם, ואלו הם שפורצים בבכי בראותם את חיוכו הנצחי ודמותו המאירה של מרן הגר"י זילברשטיין, המביט ומקשיב, מברך ומייעץ, פוסק ומשיב.

גם בתחילתה של המלחמה, לאחר עסקת השבויים הראשונה, בה יצאו מן השבי הגברת ילנה-לאה טרופנוב יחד עם אמה, וכן הגברת ספיר כהן כלתו של אלכסנדר-סשה טרופנוב. הגיעו השלושה מיד לאחר צאתם מן השבי למרן הגר"י זילברשטיין, כאשר במשך שעה ארוכה התייפח עמם רבינו בבכי, וחיזקם ועודדם, ובירכם.

אולם הפעם באופן נדיר וחריג, חזו כותלי הבית ב'ונהפוך הוא', בתוך החדר פנימה המתינו וחיכו בני משפחת טרופנוב-כהן בעודם נרגשים, עליזים ושמחים. עד עתה הורגלו להיכנס לקודש פנימה מתוך כאב שאין לו סוף, להתברך, להתחזק ולהתעודד, בעוד יקירם ואהובם אלכסנדר-סשה היה שבוי בידי חיות טרף אכזריים ונוראיים. אולם הפעם, הם בתוך לשכת הגזית, כאשר אלכסנדר-סשה עצמו זוכה לראשונה להגיע ולפגוש את המקום ממנו בני משפחתו התעודדו, המקום ממנו שאבו את כוחות ותעצומות הנפש לעבור את כל התקופה הקשה, המקום בו נמצא ליבן ואוהבן של ישראל.

מרן הגר"י זילברשטיין שב משיעורו השבועי ברמת אלחנן, כאשר בידו 'טלית' חדשה שקנה ושמר במיוחד עבור הערב הגדול הזה. הערב בו הוא פוגש לראשונה את 'אלכסנדר סשה בן ילנה לאה', השם שהיה שגור בפיו בעת התפילה והלימוד, כבר תקופה ארוכה.

וכאן מתרחש המהפך, בעוד בני משפחתו של אלכסנדר-סשה טרופנוב ומשפחת כלתו ספיר כהן שמחים ומרוגשים, היה זה מרן הרב זילברשטיין שנכנס לחדר, כשדמותו התמירה על סף בכי. במקום החיוך הקבוע, צצו דמעות ההתרגשות בעיניו הקדושות.

מרן שנמצא בשמחה ובהתרגשות שלא תתואר במילים, חפץ לברך ברכת 'שהחיינו' בשם ומלכות, אך מספק קנה 'טלית' חדשה אותה שמר זמן רב בדיוק לרגעים אלו, בכדי לברך עליה כדין הקונה בגד חדש, ולכוין לפטור בכך את השמחה בראיית אלכסנדר-סשה.

מרן מניח את הטלית על כתפיו הקדושות, והחל להוציא מפיו את תיבות הברכה: "ברוך אתה ה'…", אך הדמעות חונקות את גרונו, "אלוקינו… מלך העולם" – – – אך כאן כבר לא יכול היה לעצור בעדו, ומרן הרב זילברשטיין, פוסק הדור שרגיל לראות בכי של אחרים, עמוד ההוראה שרגיל להטות אוזנו לדמעותיהן של ישראל, פרץ בכבודו ובעצמו בבכי מרטיט לבבות, עד שפשוט לא הצליח להמשיך להוציא את התיבות מפיו. "שהחיינו… וקיימנו… והגיענו לזמן הזה"!

לאחר שסיים מרן הגר"י זילברשטיין להתעטף בטלית החדשה, ופניו דומות למלאך, פנה בהתרגשות אל הנוכחים וביקשם בדמעות לשיר את פרק התהילים 'שיר המעלות, בשוב ה' את שיבת ציון, היינו כחולמים'. כאשר כולם מצטרפים לשירה המרגשת, העולה ובוקעת רקיעים, ומגיעה עד כסא הכבוד, בתפילה ותחנונים שנזכה לימים ש'אז ימלא שחוק פינו, ולשוננו רינה'…

בסיום השירה, ביקש עמוד ההוראה להוציא מהארון את תמונתו של אלכסנדר-סשה. אותה תמונה שמשפחתו ביקשה לפני תקופה להשאיר בבית הקדוש, כדי שתעמוד מול עיניו הקדושות, לזיכרון ולתפילה לפני בורא העולם. אולם באורח פלא, הארון הנעול סירב להיפתח, גם נסיונות מרובים בכל מיני אופנים שונים עלו בתוהו. אמו הגברת טרופנוב אומרת 'כנראה משמים רוצים שהרב ימשיך להתפלל עליו'…

וכאן פונה מרן הרב זילברשטיין לאלכסנדר-סשה: 'דע לך, אתה הרי היית בידי חיות, חיות אדם, פראי אדם. חיות זה לא מילה, צרעת מן האדם… אתה חתיכת נס, זה שלא כדרך הטבע. ואתה צריך להבין שזה מחייב אותך, הדבר הראשון שצריך לעבוד זה לשמור את השבת, לא לנסוע ולא להדליק אש או אור, זה רק שני דברים לבינתיים. והכלה צריכה לעזור לו'.

לאחר מכן האריך עמוד ההוראה להסביר ולבאר בנעימות ובבהירות את מעלת שמירת השבת ואת הרוגע והשלווה ושמחת הנפש שיש למשפחה השומרת שבת. כאשר בין הדברים התבטא: 'הרי רק האלוקים שמר עליך, אף אדם לא שמר עליך חוץ ממנו!', ואלכסנדר-סשה הגיב: 'אני מסכים עם כבוד הרב, שהכי חשוב זה לזכור שבסופו של דבר מי שהציל אותי מהמקום הזה, עם כל הנושא של הצבא, הנושא של העסקאות והפוליטיקה – – ' [וכאן צחק מרן: 'הפוליטיקה היתה לרעת כולם'…],  ואלכסנדר-סשה ממשיך: 'וכל הדברים האלה, בסופו של דבר אני פה בזכות אלוקים, לא בזכות אף אחד אחר'!

לאחר מכן נפתח הסידור ב'ברכת הגומל' אותה ביקש אלכסנדר-סשה לברך דווקא במעונו של מרן הגר"י זילברשטיין, במקום משם בקעו ועלו התפילות עד לכסא הכבוד, לישועת הפרט והכלל. רגעים לפני הברכה, ביקש אלכסנדר-סשה לשמוע מרבינו מה פשרה של ברכה זו. ומרן האריך עמו בהסברים נפלאים, כדי ליישב את הדברים על לבו, כאשר לראשונה הוא שומע על מושגים אלו.

לאחר מכן הורה הגר"י לכל הנוכחים לעמוד על רגליהם, בעוד אלכסנדר-סשה אוחז בסידור בהתרגשות, והחל לברך ולהודות לראשונה בחייו לבורא עולם: 'ברוך אתה ה', אלוקינו מלך העולם, הגומל לחייבים טובות, שגמלני כל טוב'. וכולם משיבים ועונים לקראתו: 'מי שגמלך כל טוב, הוא יגמלך כל טוב סלה'.