את השיעור בדף היומי (סנהדרין פ״ה) פתח הרב בנימין מילצקי בנושא מפתיע על שליח בי"ד שהלקה את החייב בטעות 40 במקום 39 – ושוטח בפנינו את פניני הדף: רבא נחרץ יותר וקובע כי: טיפש הוא זה שקם לפני ס"ת ולא קם מלפני תלמיד חכם, היודע כיצד לדרוש את התורה – ובתורה.
וכאן מגיע המהלך; דנה הגמרא אודות שליח בית דין שהצטוה להלקות יהודי על לאו שעבר, 39 מלקות – והיכה אותו בטעות מכה אחת יתירה, במסקנת חכמים אנו למדים כי העובר על לאו, חייב רק 39 מלקות ולא 40.
והסוגיה הזאת קשורה קשר אדוק לזעקתה ותחינתה של אסתר המלכה – מקשר הרב מילצקי את הדיון לימי הפורים: ב״איככה אוכל וראיתי ברעה אשר אמצא את עמי״ – צא ולמד – כמה כואב לגדולי ישראל צערם של בני עמם, ומוכנים למסור נפשם כדי למעט את צערו של כל אחד מהם.
עוד באתר:
ממשיך הרב בנימין מילצקי ומוסיף כי יש אמרה מפורסמת בשם האדמור מאוסטרופצה שפעם אחת נפגש עם גדול בתורה שאמר לו ׳פלפול עצום׳ השיב לו הלה אתה גברא רבה (אדם גדול) ענה לו האדמו״ר כי גדולתו של אדם אינה נמדדת בלמדנותו – אלא ביכולתו למנוע סבל מיהודי.
וכאן, מקשה הגמרא אומר הרב מילצקי: מנין, הגמרה במסכת מכות (המסכת הבעל״ט) דורשת כי למרות שכתוב בתורה ארבעים יכנו אין מלקים את החייב מלקות אלא 39?
מדייק הרב מילצקי: אמר על כך רבה ״כמה טיפשה היא שאר אינשי דקיימי מכמי ספר תורה ולא קיימי מכמי גברא רבה״, פירוש: כמה טיפשים הם האנשים שקמים לכבוד ספר תורה ולא קמים לכבוד אדם גדול ד-אילו בספר תורה כתיב ארבעים, בתורה נאמר שצריך להלקות את היהודי שעובר עליו ארבעים מלקות ואטו רבנן (באו חכמים) ובדרשתם ״בצרו חדה״ הורידו מכה אחת. שאל האדמו״ר מאוסטרופציה, מדוע דווקא דרשה זו מחייבת אותנו לכבד תלמידי חכמים?
הרי כבר בחומש ויקרא אנחנו מוצאים כי למרות שבתורה כתוב ״תספרו חמישים יום״, דרשו חז״ל שסופרים רק ארבעים ותשע ימים, והתשובה היא, משיב הרב מילצקי, מכך אנחנו לומדים כי על אף שאדם יכול לפלפל ולהוכיח שחמישים זה בעצם ארבעים ותשע, אין בכך הוכחה על גדלותו – "אבל", ובזה מסיים הרב מילצקי את תקציר הדף היומי, "אם פלפולו גורם לכך שיהודי יספוג מכה אחת פחות
זו אכן הוכחה כי – האדם גדול!"
