כשהליצן מקבל סטירה, שום דבר כבר לא מצחיק אותו

אמר רבי יהודה בריה דרב שמואל בר שילת מי שנכנס אב ממעטים בשמחה מי שנכנס אדר מרבין בשמחה הפלא הגדול הוא רב שמואל בר שילת הוא מבני בניו של המן שלמדו תורה בבני ברק, הוא זה שאומר משנכנס אדר מרבין בשמחה.

לא בשתיית יין או במעשים חיצונים, אלא העיקר על ידי עבודת השם להתפלל בשמחה לעבוד את הקדוש ברוך הוא בשמחה.

פיקודי השם ישרים משמחי לב.

אומר המאירי בגמרא מסכת מגילה בדף ז' לא נצטווינו בפורים על שמחה של הוללות ושל שטות אלא שמחה של תענוג.

תענוג של עבודת השם מה שמוביל את האדם לאהבת השם.

במטה משה כתב: נדמה לרוב ההמון שהותרה לבני אדם בפורים לפרוק עול תורה מעליהם.

להיות בשמחה אין הכוונה הוללות, בטעות אנשים מתבלבלים, בפורים, אין הכוונה שהאדם יהיה מזלזל במצוות כמו נטילת ידיים ברכת המזון מנחה וערבית ועוד, זה וודאי שלא.

אמרו גדולי ישראל אם אנשים משתכרים בפורים, ועושים חילול השם, מזלזלים בעבודת השם, מזלזלים בבין אדם לחבירו פוגעים בזולת, אם כך, היה נכון לבטל את כל השמחה, כי זו לא שמחה, אלא הוללות.

החזון איש אמר השלמות של האדם בעולם הזה היא לעבור את החיים בלי לפגוע בזולת

ואפשר שכבר יש לנו בעבר רקע ש'פגענו' באנשים בעבר, בכל אופן מכאן ואילך.

כל יום מחדש לראות איך היום הזה אנו מתחדשים בעבודת השם, איך ביום הזה אנחנו לא פוגעים באף אחד.

אומר הגאון מוילנה יש יצר הרע של תאוות ויש יצר הרע של כעסים.

יצה"ר של תאוות, הכוונה היא פריקת עול לעשות מה שהלב רוצה מה שהיצרים רוצים זה התאוות.

מצד שני יש יצר הפוך לגמרי יצר של כעסים היצר הכעסני.

יצר הכעסים זה היצר שבו האדם יש לו הקפדה יש לו מערכת חשיבה מערכת מקובעת שאומרת כך צריכים הדברים להתנהל ואם לא אין אפשרות שהחיים יתנהלו באופן ראוי רגוע נעים ושליו.

במקרה כאלה, היצה"ר הכעסני הוא יצר שבו האדם מצפה שהחיים יתנהלו רק לפי מערכת חיים מקובעת.

האדם מצפה שהחיים יהיו באופן מאוד מסוים וברור

ואם החיים לא כפי מה שמצפה האדם אז הוא מתוסכל מאוכזב וקשה לו.

לא קשה לו בגלל המציאות, אלא קשה לו בגלל שהמידות שלו נוקשות מידי.

לכן כן צריך האדם גמישות כן צריך האדם את בדיחות הדעת כמו שאומרת הגמרא מסכת תענית יש אנשים שהם בני עולם הבא מדוע ? כי הם יודעים לבדח את האנשים.

אין הכוונה חלילה לגרום  לזלזול אלא בדיחות והרחבת הדעת, מה שמשחרר את האדם מעול הלחצים והמתחים.

כמו שכתב המשגיח הגאון רבי שלמה וולבה בספרו עלי שור חשוב שהאדם לא יגיע לכלל כעס וקפידה אלא כן רוגע נעימות גמישות כך הוא יוכל להיות סבלנית יותר, כך הוא יוכל לפתח חמלה סלחנות והתמודדות עם מצבים קשים ומאתגרים

הגמרא מסכת שבת מספרת רבה לפני שפתח בדברי תורה היה אומר בדיחה והיו בדחי רבנן.

הבדיחה היא לא ליצנות, היא דרך להפיג מתח ומצב לא נעים מצב נוקשה קשה

איך נדע מהי בדיחה ראויה ומה היא בדיחה רעה?

התשובה היא בדיחה רעה היא ליצנות זילזול בערכים.

בדיחה טובה היא כמו מאווררת את מערכת החשיבה המקובעת.

אומר הגאון מוילנה בביאורו לספר משלי פרק א' המצווה הגדולה מכל המצוות היא לימוד תורה וזה לעומת זה עשה אלוקים כנגד לימוד התורה יש ליצנות ודברים בטלים לכן יצר הרע טורח הרבה להחטיא את האדם להתעסק בדברים בטלים להרחיק אותו כמה שאפשר מהעיקר מהערכים מהתורה לכן אומרת הגמרא מסכת פסחים דף קיב רבינו הקדוש ציווה את בניו ארבע דברים ואחד מהם אמר להם אל תהיו בחברת הליצנים למה? כי כוח המשיכה של הליצנות הוא כוח חזק מושך סוחף ממגנט.

מדוע? למה? כי בעומק יש לאדם יצר של עצלות, יצר שאומר לוותר על ערכים לוותר על דברים חשובים לוותר על מהות ומשמעות החיים.

אמרו חז"ל במדרש ובמושב לצים לא ישב זה קורח שהיה מתלוצץ על משה ועל אהרון איך מה עשה כנס קהל גדול הכיל כוח את כל העדה התחיל לומר דברי ליצנות.

רבי יהודה ליב חסמן אומר כל כוחו של קורח לפתות את ראשי העם לנהוג אחריו במחלוקת עם משה רבינו זה לא סתם כי הוא התלוצץ על משה ועל אהרון לא!

קורח פיקח היה הוא ידע טוב מאוד שבאמצעות ויכוח והשמעת דעות הוא לא יוכל להביא למרד, אם יתחילו דיון בין משה אהרון וקורח ודאי שהוא יפסיד, זה לא המגרש שלו שם הוא יפסיד

במאבק מלחמת השכל אין סיכוי לקרח נגד משה ואהרון לכן הוא השתמש בנשק אחר לגמרי מגרש אחר לגמרי, הוא במגרש הליצנות, שם הוא האומן הגדול מול משה רבינו מול תורת משה מול אהרון.

איזה כח יכול להכריע את האמת?

כוח הליצנות, זלזול בערכים צחוק מערכים זלזול בערכים לכן כוח המשיכה של הליצנות הוא גדול עד כדי כך שקרח יכול כביכול לייצר מאבק בינו לבין משה רבינו ואהרון= פלא גדול

לכן הרמח"ל במסילת ישרים האריך לבאר את הקושי והחומרה של הליצנות כל שהליצנות פוגעת בנפש האדם.

מה שהלב מתעורר מה שהלב מתפעל מה שגורם לאדם להתעורר לפשפש המעשים כל זה יורד לטמין עם קצת ליצנות קצת זלזול.

לא בגלל שהערך הוא לא ערך לא בגלל שהלב לא מפנים אלא בגלל כוח הלצון = הליצנות מה שהורס את כל המוסר ערכים והאידיאולוגיות.

האדם מבין כמה חשוב לייקר את הזולת לכבד את הזולת האדם מבין כמה חשוב לנצל את הזמן.

לנצל את משמעות החיים כמה יש חשיבות לאדם אבל אז מגיע הזלזול מגיעה הליצנות זו הציניות, העמדה שמאופיינת באי אמון ביחס למניעים של האחרים ביחס למשמעות למעשים שעושה האדם.

לדוגמא האדם הוא ערכי עושה דברים טובים הוא בונה מוסדות חסד מוסדות תורה מוסדות שיש בהם תועלת לציבור לרוחניות לערכים ואז מגיע אדם ציני ואומר כל מה שאתה עושה למען עצמך אתה עושה למען הרווחים שלך מעין אמונה שכל בני האדם הם רק אנוכיים ונשלטים רק על ידי רגש.

יש בהם רק רצון לדאוג לעצמם זו הציניות זו הליצנות.

שואל האדם המשכיל אבל לכאורה זה נכון האדם גם כשעושה דברים ערכים זה למען הרווחים שלו,  בסוף הוא מרוויח מזה כבוד תהילה כסף הוא מרוויח מזה.

אז אם כן זה למענו!!!

אבל  האמת שזה לגמרי לא מדוייק האמת זוהי שטות.

מדוע למה?

כי למה האדם בחר להשקיע את זמנו בחסד בעשייה בערכים הרי הוא יכל להתמקצע להיות איש מקצוע איש עסקים הוא יכל לדאוג רק לביתו הוא יכל להתפרנס באופן שרק הוא מרוויח ואף אחד אחר לא מרוויח הוא יכל כמו הרבה אנשי עסקים לומר סליחה מה אני פראייר אני מנוצל.

אני רק עובד למען עצמי מה שאני מרוויח בשבילי נקודה.

אני לא דואג לאנשים אחרים אני לא אמור לדאוג לאנשים אחרים אבל לא!

אותו אדם ערכי הוא בחר בעשייה שיש בה הרבה רוחניות הוא בחר להיות בתפקיד תורני הוא בחר בתפקיד של מפעל שיש בו הרבה חסד נכון שהוא מרוויח מזה נכון שגם הוא מתפרנס מזה אבל למה הוא בחר להתפרנס דווקא מעניין ערכי ורוחני?

הרי כולנו מבינים שאותו אדם צריך גם לפרנס את אשתו ואת הילדים שלו.

מה אנחנו מצפים שאותו אדם לא יהיה לו חיים…?

אנשים אומרים אם אתה רב אתה צריך לתת שירות בחינם לגמרי! אתה צודק בהחלט הלוואי ויכל הרב לתת שירות בחינם לגמרי אבל מה לעשות הוא צריך לפרנס את האישה ואת הילדים מאיזה כסף הוא יפרנס אותם?

אם מוכר המכולת היה מוכן לתת לרב בחינם את הכל בהחלט…

אם האדם הוא מנהל מרכז של חסד מרכז לימודים מרכז תורני וגם מרוויח גם המנכ"ל גם הבעלים מרוויח אומרים לו מה פתאום אתה מרוויח זה עסק זה כבר לא חסד…

זה לא נכון בהחלט אותו אדם יכל לבחור לעשות עסקים בעולם כולו, הרבה דברים הוא יכל לעשות הוא יכל להרוויח הרבה יותר אבל כן הוא בחר להתפרנס ממעשה ערכי ועוד יותר נכון ועוד יותר מדויק, זה שהוא בחר להיות ערכי אלא שצריך גם פרנסה.

הציניקן אומר כולם אגואיסטים האדם הבריא בנפשו הערכי אומר האדם הזה בחר להיות רוחני אלא שאין ברירה גם הוא צריך להרוויח אז הוא מרוויח בדרך זו

הציניקן מפקפק בכנות האנושית בערכים במוסריות בערכים זו הציניות מזלזלת בכל דבר ערכי חוץ ממשהו אחד…הציניקן מטיל דופי בערכים של האחר כי הוא אומר "הוא לא ערכי יש לו אינטרסים" אבל כאשר אומרים לאותו אדם ציניקן אולי אתה עצמך יש לך מניעים ולכן אתה רואה את כולם כל כך רעים.

אולי אתה אדם אנוכי כל כך ולכן אתה רואה את כולם כל כך רעים.

אולי אתה אדם שלא מאמין בעצמך ולא מאמין בעולם ולכן אתה רואה את כולם ככל כך רעים.

אולי אתה עצמך לא מאמין שיש ערך בעולם רוחניות משמעות תפקיד לבני האדם ולכן אתה רואה את העולם כ כל כך רע אולי אתה ציניקן מדבר מתוך הלב שלך אולי אתה ציניקן אתה לא רואה את המציאות כפי שהיא אלא כפי שאתה רוצה לראות או כפי שאתה יכול לראות אולי אתה רואה את המציאות רק כפי מה  שהמשקפיים שלך מראות לך, הן מראות לך רק חצי תמונה.

חצאי פרטים חצאי נתונים ועל בסיס זה אתה מגיע למסקנה ואז אומר אני אדם חכם…

מי אמר לך שאתה כל כך חכם? אתה עצמך אתה העורך דין ואתה השופט ואתה קובע את פסק הדין ואתה קובע הכל…

האם אתה לא משוחד השוחד יעוור עיני חכמים ובטח מי שלא חכם…

אתה ציניקן יקר.

אתה רק יודע לזלזל.

מהיכן מגיע הזלזול?

אני מציע הצעה, ננסה להיות אובייקטיבים.

אתה אומר: 'אני אובייקטיבי אם אני רואה אדם עושה חסד אני אומר כן אבל מה האינטרס שלו'.

אתה אומר שאתה אדם אובייקטיבי

אם אתה אדם אובייקטיבי ולכן אתה מזלזל במניעים שיש לבני אדם כי אתה אומר כנראה מה שאדם אומר זה לא מה שהוא רוצה הוא מסתיר הוא אומר אני רוצה חסד אבל באמת הוא רוצה משהו אחר הוא אומר אני רוצה תורה אבל באמת הוא רוצה משהו אחר… טוב… אם אתה מוכן להיות אובייקטיבי ואמיתי.. אם אתה מזלזל במה שהאדם עושה ואתה אומר יש מניעים אחרים בדיוק מה שאתה אומר על אדם אחר בבקשה תעשה גם כן לעצמך גם לעצמך תעשה אותו דבר גם לעצמך תגיד אותו דבר לעצמך

תגיד בדיוק אותו דבר: כמו שאני ציניקן ומזלזל באנשים אחרים בוא נבדוק… אולי לעצמי יש מניעים אחרים אולי גם לי יש מניעים של יאוש תסכול חוסר אמון בעולם אולי גם אני לא מאמין בעצמי אולי אני אדם מושחת ולכן ככה אני רואה את האנשים האחרים… אנחנו מבקשים ממך אתה ציניקן יקר ליצן יקר

מבקשים ממך תהיה בדיוק מה שאתה עושה לאנשים האחרים כשאתה רואה מישהו אחר עושה מעשה טוב אתה מזלזל ואתה אומר יש מניע אחר

אז גם אתה כאשר אתה ציני = נלך עמוק יותר ונגיד אולי יש לך מניע עמוק מדוע אתה מעדיף להיות ציניקן אולי גם אתה אדם באמת אנוכי ולכן ככה אתה רואה את כולם ולכן כשאתה רואה מישהו עושה חסד אתה אומר = למען עצמו הוא עושה לטובתו הוא עושה -אז גם אתה ציניקן יקר יש לך מניעים

אם אתה רציני – נבקש ממך אל תהיה נאיבי גם כלפיי הציניקנים תחשוב באותה גישה מזלזלת…גם כלפי הציניקים תהיה ציני.

בוא נתחיל לבחון גם אותך

בוא נבחן גם אותך

מדוע אתה מזלזל כל כך באנשים אחרים???

אתה יודע למה כי באמת אתה מזלזל בעצמך, אתה מדבר מתוך ליבך אתה שופט ומזלזל באנשים האחרים שיש להם ערכים יש להם מטרות ואז מגיע הליצן מזלזל לא מתייחס לא בגלל שאין משמעות למה שהאדם עושה פועל יוזם…

אלא בגלל שהמזלזל אין לו כוח להתמודד עם מה שנאמר אין לו כוח להתמודד עם תוכן אמיתי יש לו כוח רק להגיד מידע בלי לנתח אותו בלי לבדוק אותו לזרוק אמירות באוויר לזרוק ליצנות באוויר וכך להרגיש חכם ועוצמתי …אבל בסוף זה בעיקר בעיני עצמו ועוד כמה עצלנים ליצנים וחסרי טעם בחיים

זו האשליה הגדולה של הליצנים

מי שמוכן לקבל תוכחה זה מי שמאמין שיש משמעות בחיים ויש גם סיבה לשדרג את איכות התפקוד והחשיבה, לכן הוא מוכן לשמוע תוכחה.

אבל הוכחות הליצנות אוטמת את לב האדם כתוב בספר משלי פרק יד פסוק ו'

בִּקֶּשׁ לֵץ חָכְמָה וָאָיִן וְדַעַת לְנָבוֹן נָקָל.

אין אפשרות.

הוא לא יכול להשיג.

אומר אבן עזרא מרוב התעסקות בליצנות הוא לא יכול להשיג את החוכמה.

כתוב בכתבי הקודש של החסיד רבי חיים ויטאל בשער הגלגולים הקדמה לח דף נא אם ירצה האדם להשיג רוח הקודש מעלות רוחניות מה יעשה?

יתענה 40 יום ברצף ואחר כך עוד פעם שני וחמישי ושני כל הזמן כך שנתיים וחצי ואז יוכל להשיג רוח הקודש אבל כל זה בתנאי שלא יצא מידי פה האדם שום נדנוד של ליצנות!!

באומרנו ליצנות אין הכוונה לבדיחות הדעת שזה דבר בריא נכון ראוי ונצרך לנפש בריאה וגם כהקדמה ללימוד תורה כמו שרבה

היה אומר בדיחות מבדח את הדעת

אלא ליצנות הכוונה היא זלזול בערכים

אומר המדרש לריח שמניך טובים מה השמן הזה כוס מלא שמן ביד האדם אם נפל לתוך אותה כוס טיפה של מים יוצאת כנגדה טיפה של שמן,  מים זה זול שמן זה יקר יש הרבה שמן נכנס מים יצא שמן

כך בנמשל

נכנסה ליצנות יצאו דברי תורה

כי תורה זה ערכים זה אמת

ליצנות  זה זלזול.

לכן נמשלו דברי תורה לשמן שמן יקר לעומת מים בזול.

בשאר המשקים המים מתערבבים עם המשקה אבל בשמן לא.

השמן לא מתערבב

השמן זך צלול אבל אם מכניסים מים שמן יוצא.

כך דברי תורה נכנסים ללב האדם דברי תורה נכנסים אז הליצנות תצא

אם תיכנס הליצנות אז הד"ת יצאו

הדברי תורה הם קודש ואדם מאבד את הדברי תורה באמצעות הליצנות, לכן אומרת הגמרא עבודה זרה כל המתלוצץ ייסורים באים עליו מזונותיו מתמעטים המתלוצץ נופל בגיהנום למה?

אומר האור לציון הגאון רבי בן ציון אבא שאול.

מי שיש בו מידה רעה של ליצנות גורם לעצמו מידות רעות וייסורים למה?

בגלל שהליצן מזלזל בכל דבר ערכי הוא מזלזל בכל דבר חשוב מזלזל.

אבל משהו אחד הוא לא מזלזל בו כשהוא מקבל מכה כשהוא מקבל סטירה כשכואב לו = כשכואב לו כבר שום דבר לא מצחיק אז הוא בוכה אז הוא מבין שבאמת כואב לו אז…יש משהו אמיתי כן זה אמיתי הוא זלזל בכל אמת אז הוא מקבל כאב באמת ואז הוא בוכה באמת.

אומרים לו: 'נו באמת אתה לא באמת בוכה והוא אומר, לא!  הפעם זה אמיתי הוא כבר לא מתלוצץ.

זו המשמעות של ימי פורים פורים

הכל בהשגחה פרטית הכל מדוייק

הקורא את הגילה למפרע כאילו זה היה רק בעבר לא יצא ידי חובה

זה אמיתי כל רגע כל רגע בהווה נראה הסתר אבל זו העבודה יש לגלות בהסתר את משמעות החיים.

מגילת אסתר אין רגע לא יקר אין רגע לא חשוב אין רגע שאפשר לזלזל בו אין במה לזלזל כל רגע הוא יקר כל רגע הוא חשוב כל רגע הוא עוצמתי כל רגע הוא נצחי כל רגע הוא אינסופי אם הוא מנוצל לטובה בלי ליצנות עם רצינות עם ערכים

בכל הסתר יש את משמעות החיים  ומגילת אסתר זה לגלות את המשמעות שאין אין רגע לחינם, כל רגע זו הזדמנות אדירה!

כל רגע הוא אמיתי בעל ערך בעל חשיבות נצחית אם האדם יבחר להנציח את אותו רגע הוא יצליח

אומר האורחות חיים לבטוח בהשם בכל לבבך ולהאמין בהשגחה פרטית כי זה הוא סגולת ישראל על כל העמים יסוד כל התורה

 

 

 

 

משנכנס אדר מרבים בשמחה כשמגיע פורים מגיע גם עניין של צחוק

צחוק קשור לחודש אדר

אסור לאדם שימלא פיו שחוק בעולם הזה שנאמר אז ימלא צחוק פינו

שחוק בפשטות זו הרחבת הלב

 

אברהם צחק כשהתבשר על לידת יצחק

הרחבת הלב, זו השמחה.

 

ליהודים הייתה אורה ושמחה וששון

איך?

יום הפורים זה כולו מקרה

המן במהות שלו הוא מקרה עמלק זה מקרה שככה בדרך פגש את עם ישראל….

מה זו שמחה?

אין הנבואה שורה אלא מתוך שמחה אז איך ירמיהו אמר את מגילת איכה מתוך שמחה? איך הוא התנבא נבואות קשות כמו  'ידי נשים רחמניות בישלו ילדיהם'?

אברהם בעקידה הוא 'בשמחה' שלכן הוא יכול לשמוע את הבת קול מהשמים ואומרים לאאע"ה מהשמים, 'אל תשלח ידך אל הנער' אם הוא לא היה בשמחה הוא לא היה שומע את קול הנבואה משמים שאומר לו – אל תשלח ידך אל הנער.

למרות הפרידה שהוא אמור להיפרד מיצחק, הוא לא מאבד את הנבואה הוא לא מאבד את השמחה

הוא  כן שמע את המלאך אומר לו אל תשלח ידך

משמע שצער זו לא סתירה לשמחה.

השמחה היא הוודאות

אין שמחה כהתרת הספקות כשאדם מסופק הוא "קרוע" הוא לא מרגיש שלמות הוא לא שלם עם עצמו כך אפשר להבין שירמיהו יכול לומר 'ידי נשים רחמניות בשלו ילדיהם' ולקבל נבואה ואין הנבואה שורה אלא מתוך הרגשת שמחה – שזו השלמות

ירמיהו היה שלם לגמרי כי הוא שמע את זה מהקדוש ברוך הוא והוא יודע שמה שהקדוש ברוך הוא אומר זה מה שצריך להיות בשלמות

כדי להגיע להרגשת שלמות צריך לראות תמונות שלמות

ואין לנו עיניים לראות את העתיד

אבל יש לנו את 'עיני האמונה'.

האמונה מובילה לשמחה.

שמחה זה הרגשה של שלימות.

מה בין אמונה לשמחה.

השמחה זו השלימות, והאמונה היא התייחסות למציאות כמו ראייה.

 

האור שייך לעולם החלקיקי כלומר האור זה חומר פוטונים קטנים של חומר נפגשים עם עינינו ויוצרים את הראייה.

אבל אור זה גם אנרגיה

חומר מורכב מחלקיקים

אנרגיה מגלים

חומר יש לו מסה ומשקל והוא כפוף לחוקי הגרביטציה והוא נע וככל שעובר הזמן הוא פחות נע

אנרגיה אין לה מסה היא לא כפופה לחוקי הגרביטציה

ומתפשטת בצורה גלית  לכל הכיוונים עד שהיא פוגעת במשהו אז היא נעצרת

האור הוא גם חומר וגם אנרגיה

אז יש לו מסה או אין לו מסה ?

הוא כפוף או לא כפוף לחוקי הגרביטציה?

הוא חלקיק או גל?

כאן מגיעה תאוריית הקומפלמנטריות

נאמר משל

האור לא חומר האור הוא לא אנרגיה האור משהו אחר ואנחנו רק רואים תופעות שלו! לפעמים משתמש בתכונות האלה ולפעמים בתכונות האלה!

 

ירמיהו יכול היה להגיד את מגילת איכה בהרגשת שלמות כך בעניין מגילת אסתר שאין בה שום דבר מיוחד כל האירועים שמתוארים במגילה הם אירועים נורמליים לגמרי השמש לא נעצרת אבנים לא נופלות צפרדעים לא יוצאים מהנילוס

ושתי נהרגת בגלל קפריזה של המלך, הגיוני טבעי ורגיל.

המן מנסה להכניס משהי מטעמו שתהיה המלכה, המלך מכל הנשים בעולם מעדיף את אסתר, דווקא אותה אחת שלא מספרת על עמה ומולדתה, תמיד הנסתר והלא חושף פרטים הוא המעניין והמרתק הרבה יותר מכולם, היה משתה המן מעורר קנאה אצל המלך אחשוורוש המן לא מבין ולא יכול להבין את כל התמונה והוא חושב שהוא מוערך על ידי המלך אחשוורוש והמלכה עובדה שהוא מוזמן למשתה.

 

מגילת אסתר, לראות בתוך ההסתר.

לראות את כל הממדים

לראות את כל התמונה

אנו לא יכולים לראות את כל התמונה

אבל אנחנו רק יכולים להאמין שישנה תמונה רחבה יותר.

לשמוח, להאמין זה להלביש משקפיים לראיית לילה.

ביום כיפור יש גורל מתוכנן

ביום פורים יש גורל כפוי

הגורל של המן, הגורל הכפוי הופך להיות ישועה

ההבנה מבינה במבט לאחור שהכל היה מתוכנן

האמונה היא הבנה 'לפני הכל'  – שהכל מתוכנן