חלקן של הנשים: התפקיד המכריע בסוף הלילה

אמר מרן הרב אלישיב זצ"ל – שלוש משמרות יש בלילה, ואמרו רבותינו, הלילה זה הגלות, שלוש משמרות יש בגלות

ובכל משמרת יש סימן אחרת, ובמשמרת האחרונה, עליה כתוב – 'תינוק יונק משדי אמו, ואשה מספרת עם בעלה'.

בסוף הגלות תהיה השפעה גדולה לאמא על הילדים שלה, וגם על בעלה. אשה מספרת עם בעלה, יהיה כח גדול לנשים להשפיע על כל צורת הבית (דברי אגדה,הרב אלישיב דף ח)

ועוד מצינו שמשה רבנו מתפלל על יהושע שיינצל מעצת מרגלים, אבל על כלב – משה רבנו לא מתפלל למה?

אמרו חז"ל שאשתו של כלב בן יפונה, היא מרים, – ואם כן  רוח אחרת עמו, יש לו אשה צדקת שכזו, היה בטוח משה רבנו, שהוא לא ייגרר אחרי העצה הרעה של המרגלים!

(דברי אגדה דף קלא)

וזה עומק הרעיון מה שהגיע אאע"ה למצב במציאות שהוא צריך לאמר על שרה – אמרי נא אחותי את…

על פי הדרך הפשוטה – אמר אאע"ה – על שרה – אמרי נא אחותי את – למה? בגלל שאין ברירה…

בגלל שהוא צריך להגן על עצמו מפני המצרים…  אבל ישנה זווית ראייה רחבה יותר…

למה הקב"ה יצר מצב של רעב בארץ שבגללו היו צריכים לרדת למצרים שבגללו היה צריך אאע"ה להגיע למצב שהוא אומר – 'אחותי את'… אלא יש כאן מהלך הרבה יותר עמוק

לא מקרה ולא אירוע נקודתי…שהרי הרבה אירועים ישנם ומה שהתורה מספרת, הוא לעולם לא אירוע נקודתי אלא אירוע מהותי

כלומר שיש כאן משהו הרבה יותר עמוק…העניין העמוק יותר הוא ששרה הגיעה לדרגה של 'אחותי'…

היא בדרגה גבוהה כמו של אאע"ה ובהמשך גם נאמר לאאע"ה כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקולה.

וכך אאע"'ה משבח את שרה בהספד שלו – אשת חיל עטרת בעלה – הוא מתעטר בה והיא לא מתעטרת בו…

עבודת הלימוד תורה, היא עבודה שנעשית עם השכל, עבודת התפילה היא עבודת הלב

יש את שכל ויש את הלב…

יש מעלה בלב ויש מעלה בשכל…החסיד יעב"ץ כתב שבשעת נסיון השמד בספרד – פשוטי העם מסרו את נפשם יותר מאשר המשכילים בעבודת השם, ולמה? כי אם כאשר יש לאדם נסיון, והוא עם לב טהור, הלב אומר – לקיים את רצון השם!!! ואז השכל מתחיל לאמר – נכון שצריכים לעשות רצון השם…ובמה דברים אמורים…

באופן כללי…אבל הפעם זה אחרת..בואו נתאר   לעצמנו שאאע"ה צריך להיזרק אל כבשן האש…הוא יכול לעשות חשבונות ולאמר – למה שנמרוד יזרוק אותי לכבשן האש…הרי אני היחיד שמאמין בהשם בעולם הזה…

אז אם כך – נאמר לנמרוד שאנו מאמינים במה שהוא  רוצה שנאמין, ואח"כ נמשיך בעבודת השם שלנו…זה הגיוני…

 

הלב הטהור  אומר – לקפוץ לאש – מסי"נ…אבל מיד השכל אומר…'כן…אבל אח"כ מי יהיה עובד השם??? מי יחזיר את שאר העולם בתשובה…" ??? חשבונות שיקולים….

אם בנסיון העקידה היה אומר אאע"ה אני לא יכול לעקוד את הבן שלי, הרי נאמר לי – ביצחק יקרא לך זרע… אז – זה פשוט לא שייך….

הלב אומר – כן !! לקיים את רצון השם!!! השכל אומר…'תראה במה דברים אמורים…באופן כללי..ברור שכן..צריכים מסי"נ…אלא שיש זמנים שהם יוצאים מהכלל…

זה החסרון שעלול להיות בשכל האדם….

והאיש הוא יותר שייך עולם השכל והתורה

והאשה עולם הלב והמידות טובות…

זו החלוקה של 'האדם' – האדם הוא זכר ונקבה – כמו שהתורה אומרת

שיש 'אדם' שהוא בעצם שני חלקים – 'אדם' הוא זכר ונקבה

יש כאן אדם אחד שמורכב משני חלקים

לשני החלקים קוראים זכר ונקבה ביחד הם 'אדם'…. האיש הוא סמל השכל עם היתרונות והחסרונות של השכל והאשה היא הלב – עם היתרונות והחסרונות של הלב. וביחד הם אדם!! כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקולה – הכוונה היא שמגיעים לדרגה גבוהה של 'לב טהור'!!! מכל משמר נצור ליבך כי ממנו תוצאות חיים!! ולכן כתוב בספרים שאאע"ה הלך לנסיון העקידה עם עם בנו יצחק… שמעה שרה אמנו על הנסיון ואמרה, איך הוא 'אאע"ה יוכל לעמוד בנסיון העקידה' – הרי הוא רק שכל…הוא לא ימסור את  את נפש בנו לעקידה… הוא עלול למצוא הסברים למה לוותר להקשיב לרצון השם

וכתוב שלכן היא נפטרה בסוף  – מדוע? כתוב מדוע נסמכה מיתת שרה לעקידת יצחק?  כי הזדמן בנה לשחיטה וכמעט שלא נשחט  -ופרחה נשמתה בואו נשים לב מה כתוב  פה  וכמעט שלא נשחט… כלומר היא הבינה שהוא לא נשחט  היא חשבה שאאע"ה וויתר על השחיטה!! אם הוא מוותר על השחיטה, הוא מוותר על העקידה…מזה פרחה נשמתה  – איך אאע"ה לא עמד בנסיון!! זה היה הצער הגדול ביותר!! היא אומרת אאע"ה הוא השכל ואני הלב עם השכל – אפשר לעשות חשבונות…. ולכן פרחה נשמתה!!!

היא חשבה שהוא לא קיים את רצון השם!!

המהר"ל והחתם סופר אומרים, שהאיש נברא מחוץ לגן והוא הובא אל תוך ג"ע

והאשה היא נבראה בתוך ג"ע!!

ולכן אמר אדה"ר : "למה באמת כן אכלתי מעץ הדעת?  בגלל  שהאשה נבראה בתוך הג"ע ואני מחוץ לג"ע

ולכן היא במעלה גבוהה יותר ממני!!!

ולכן אני צריך להקשיב לה – ולכן הקשבתי למה שהיא אמרה , לכן אמר אדה"ר

היא נתנה לי מן העץ  – ואוכל. ועל האיש נאמר – נעשה אדם – התיעץ הקב"ה ולגבי האשה כתוב

אעשה לו  את האשה  כלומר  אעשה  לשון יחיד  בלי להתייעץ עם אף אחד…

 

 

ולכן כתב בספר משיבת נפש שאצל האבות –הם טעמו מעין העולם המושלם – ולכן כתב בספר משיבת נפש
(הדוד של המהרש"ל)  מצינו בפרשת תולדות שהברכות יגיעו מיצחק ליעקב איך? למה? בגלל שרבקה החליטה!

היא קובעת מי יקבל את הברכות, את זה התורה מנציחה.

וכך אצל יעקב..הוא רצה להתחתן עם רחל – ובסוף רחל החליטה שהוא גם ייתחתן עם לאה.

עוד אמר הרב הירש שלכן אמר אדה"ר – האשה אשר נתת עמדי – היא אתי – עמדי – אנו יחד בעבודת השם משותפת.

לאיש ולאישה ביהדות יש תפקידים שונים, ביחד הם אדם, ביחד הם משלימים זה את זה

במערכת שאנו כקבוצה, אז ההישג הוא של הקבוצה.

אבל בעולם של הישגיות מירוץ ותחרות שם   הערך הוא מי שווה יותר!! האיש או האשה…

ולכן  אם יש מירוץ אז האשה ביהדות מרגישה מקופחת…למה?

כי אין לה את התנאים שיש לבעלה אז היא מרגישה מקופחת… פחות מחצינים את עבודת האשה

כלומר אין כאן זוג שיש להם תפקיד  משותף ….לא!!

אלא באמת הם בתחרות – מי יותר…אלא שהם גם בשותפות…

הם בתחרות  האיש והאישה מי יותר…טוב…הם בתחרות…אלא שמידי פעם הם מתאחדים למען המשפחה!!!

אם המהות היא תחרות בין איש ואישה – אז יש הרגשה רעה לאישה – היא מרגישה מקופחת מדוע?

כי אנו לא שמים את המהות התכלית והתפקיד של המשפחה והבית  כעיקר  —  אלא בעיקר זו ההשוואה

אם היסוד זו תחרות בין בני אדם, אז נכנסים לפרטים למה איש יש לו מצוות ולאשה לא

למה לאיש יש יתרון זה או אחר ביהדות כך זה נראה ולאשה לא…

כל הבעיה – היא שאנו עושים השוואות … ולמה אנו עושים השוואות

בגלל שאנו בתרבות של הישגים – כל אחד מחפש מי היותר טוב שווה ומכובד…מי יותר מוכר מיו יותר מוחצן – למי יש יותר עוקבים – וזה גם הופך אותו לחשוב….בעיני התרבות לא בעיני היהדות…

ואז מהמקום הזה עושים את התחרות הזו בהסוואה בקול דממה דקה…אבל התחרות הזו ישנה.

ולכן האשה מרגישה – שיש לה פחות תפקידים היא פחות בבית כנסת פחות בבית מדרש פחות בקיום המצוות

אז בהשוואה ביחס לגבר – היא פחות…. כך היא מרגישה

אבל הפרשנות היא לא העניין האמתי.

צריך לדעת כי אין זה (הפטור) בשביל שנשים פחותות במדרגת הקדושה מאנשים, דלעניין הקדושה שוות לאנשים. … ובכל מקום שנמצא עניין קדושה דישראל נאמר גם לנשים … ורק שהוא קוּלה מאיזה טעמי השי"ת שרצה להקל לנשים כדלעיל ולא מצד גריעותא ח"ו. … וליכא שום זלזול בכבודן ובכל דבר, בזה שנפטרו מלימוד התורה וממצוות שהזמן גרמן".[אגרות משה, או"ח, ד, מט]

הרב שמשון רפאל הירש מסביר כי הפטור של האישה ממצות מסוימות הוא עדות לחוסנה הדתי של האישה – היא זקוקה פחות מן הגבר להתעלות הרוחנית שמביאות אותן מצוות. כל חייה היא חיה בדרגה רוחנית שונה משל הגבר, היא נמצאת ברובד הפנימי של המצוות. הגבר, לעומתה, זקוק ליותר תזכורות ולדרבון. על ידי מצות מעשיות… אצל האישה קיימת התלהבות גדולה יותר לתפקידה בעבודת הבורא מאשר אצל הגבר. אדרבה יש לבעל הרבה – יותר מחוייבויות אפשר להסתכל על זה – שהוא יותר חשוב ואפשר גם לאמר – שהוא יותר מוגבל ולכן הוא זקוק ליותר זכויות יותר תזכורות… אפשר גם לא לעשות השוואות ולאמר שלכל אחד יש תפקיד אחר…

ועוד אומרת הגמרא במסכת שבת – רבי יוסי אמר שהוא לא קרא לאשתו – אשה אלא הוא קרא לה הבית!! הוא ראה באה את התכלית!! את הבית!! ולא את האדם בלבד…היא ראה את המשמעות את המעבר כמו שהוא לא קרא לשור  שלו – שור – אלא שהוא קרא לשור שלו – שדה ולאשה – הבית ויחד  – הם האדם. ואדרבה האיש מצווה לכבד את האשה יותר ממה שהוא נותן לעצמו. מסופר בגמרא על אנשי סדום, שהייתה להם מיטה שבה היו משכיבים אורחים. אדם ארוך – קיצרוהו, קצר – מתחוהו, כאילו היו אומרים: "אצלנו כל האורחים שווים, וכולם מקבלים מיטות שוות בגודלן' (סנהדרין קט, ב). מה משמעות הדברים?

המדרש אומר, כי שוויון פירושו שתהיה המיטה מתאימה לכולם ומיישרים את כולם

 

 

והנמשל : אחרי שיש נשים שהחליטו שגברים הם יותר מנשים עכשיו הן כל הזמן מנסות להיות כמו הגברים – וזו מיטת סדום! מנסות ליישר את עצמן לגברים.. ולא לקבל שהבורא נתן למענן תפקידים אחרים…

ההרגשה של הקיפוח היא לא בגלל היהדות אלא בגלל מחשבות שאיתן מתבשלת אותה  האשה שהיא לא שווה בגלל שהיא חושבת שלהיות שווה זה רק מי שהוא מוחצן מפורסם וכדומה.

האיש הוא לא ערך עליון אשה לא צריכה לחפש להיות כמוהו ולכן לא להרגיש נחיתות אם יש לה תפקידים שונים

השוויון המשמעות == כבוד שווה, אבל בהתאם לטבעו של כל יצור.

אם יוטלו על שני הצדדים חובות זהות,

זכויות זהות

ואורחות חיים זהים, יגיעו שני הצדדים לידי התמוטטות וקריסה.

נשים נאבקות לשוויון זכויותיהן, אך ללא הצלחה.

ככל שהמאבק נמשך,

בולט יותר ויותר הכישלון שלו,

אי הצלחתו. מדוע?

משום שהמאבק מתמקד בזהות זכויות.

קיים הבדל בין זהות זכויות לבין שוויון זכויות.

השוויון

הוא דבר חשוב, ואין ביהדות כל התנגדות לכך,

כל עוד הוא

מתחשב בזכויותיו של כל פרט. זהות פירושה העתקה גורפת של מאפיינים ותכונות מפרט אחד לפרט אחר,

אך כאשר היא אינה מתאימה היא עשויה להיות דבר שלילי.

 

אין לגברים את אותם צרכים ואין להם את אותם תפקידים ולכן אין להם את אותם ערכים

וזה אומר שהם שונים וזה לא עניין למי יותר ומי פחות

זה לא הנושא, הנושא הוא איך כל אחד ממש את עצמו, ומימוש עצמי של האדם

הוא לא קשור להשוואה  =השוואה לאחר

אלא מימוש הכוונה ביחס לתפקיד  תפקיד שיש לכל אחד…

רבי יוסי קרא לאשתו בית לאשה יש יותר תקשורת ורצון לדבר תשעה קבין שיחה יש לאשה, למה? כי יש לה יותר צורך במשפחה יש לה יותר קשר עם הילדים זה צורך וזו עובדה… אולי יש מקרים יוצאים מהכלל אך לרוב כן יש הבדלים, וההבדלים הם לא רעים או טובים זה לא הנושא אלא זה תפקידים שונים…. בעולם של הישגיות ותחרות אז ראש הממשלה הוא יותר מחבר כנסת איש עסקים עשיר הוא יותר מאשר שכיר

 

 

אבל בעולם יהודי ההשוואה הזו היא לא רלוונטית!

היא אפילו רעה.

אין השוואה למי יש יותר, למי יש יותר

כסף יותר מעמד יותר מהאחרים…

אלא יש תפקידים שונים

לאיש יותר תפקידים הקשורים לתורה, לימוד התורה

לנשים יש תפקיד אחד

לנשים יש תפקיד שונה  יש להם יותר תפקיד שקשור לניהול המשפחה העולם הרגשי של המשפחה.

יש תפקידים שונים

יש חובות שונים

ולכן ההבדל — בעקבות זה ההשוואה  הוא רק למי שמסתכל באופן שטחי…

אנו רואים שיש הבדל – אבל לא עושים השוואה

כי אין יותר או פחות טוב  – זה לא הנושא

אלא יש תפקידים שונים

אנשים אומרים – אתה נאיבי שאתה לא עושה השוואות

ואנו אומרים – אתה מוגבל שאתה עושה השוואות.

אתה עושה השוואות ואחרי ההשוואות אתה מתסוכל.

 

האשה לא תעיד – לא תצא לתפקידים ציבורים

למה – כי זה עלול לפגוע במהות שלה, בתקפיד היהודי שלה שקשור לבית

אלא שאנו חיים בחברה שהיא מטפחת השיגיות וכסף מעמד וכבוד

ומזלזלת בערכי משפחה. אח"כ האשה מריגשה מקופחת

אבל קיפוח הוא מגיע בעקבות דעה כי הדעה היא שמייצרת הרגשה

קודם יש דעה – שהתחרות והכסף המעמד והעשייה הבלתי פוסקת הם הקובעים

אחר כך אנו עושים השוואה מי יותר האיש או האשה

אבל כשאנו אומרים מי יותר – אנו כבר יוצאים מתוך הנחת יסוד

שיש רף גבוהה ועל בסיסו אנחנו עושים את השוואה מי יותר ומי פחות…

אבל אם נוריד את הרף

ואם נוריד את ההגדרה של 'רף' אז אין יותר ואין פחות יש תפקידים שונים… המושג תחרות הוא לא שייך. התפקידים הם שונים.

השלימות של האדם היא מימוש התפקיד שלו ולא נצחון בתחרות

זו הגישה זו השגרה זו הצמיחה זו השמחה

 

האיש הוא יותר אחראי על לימוד התורה והעברת התורה לדורות הבאים

האשה יותר אחראית על המשפחה

על עבודת הלב והחסד

המידות טובות

 

ערכים שונים

צרכים שונים

אבל שלימות אחת

האיש והאשה

זכר ונקבה לשניהם יחד קרא הקב"ה אדם.