ונצעק: "בליל הסדר הזה – נחזיר את כל החטופים הביתה"

בליל הסדר, לילה של גאולה ותקווה, אנו מתבוננים בדמותה של רחל אמנו, שמעשיה מהווים מקור השראה וכוח להחזרת כל החטופים ולהשבת הבנים לגבולם.

הסיפור מתחיל בפרשת ויצא, כאשר יעקב אבינו מגיע לחרן, מקום שבו, כדברי רחל, "כולם שקרנים". שם, במפגש הראשון עם רחל, הוא פורץ בבכי, משום שנגלה לו כי היא אשתו, אך לא תיקבר עמו. רחל, צעירה בת חמש או חמש עשרה לפי דעות שונות בחז"ל, מספרת ליעקב על אביה לבן, "אבא של השקרנים", שמכונה "לבן הארמי" – לא מארם, אלא ארמאי, מלשון רמאות. יעקב, עמוד האמת, מבטיח לרחל כי יתחתן עמה, ונותן לה סימנים סודיים כדי להבטיח שהחתונה תתקיים כמתוכנן, גם מול תחבולותיו של לבן.

אך לבן, כדרכו, מרמה: בליל החתונה, שנערכה על פי חלק מהמקורות בערב שבת הגדול, הוא מחליף את רחל בלאה. בחושך מוחלט, כמנהג חרן, יעקב אינו מבחין בתרמית. בבוקר, כשהאמת נחשפת, הוא נותר ללא מילים מול טענתו של לבן: "גם אתה רימית כשאמרת שאתה הבכור". התיק נסגר, ויעקב נושא את לאה, ולאחר שבעה ימים גם את רחל.

עוד באתר:

חריג

ביקש עצה מהרב קוק ונענה: "אתה תלוש מהמציאות"

נתי קאליש

בלי טיפת רגש

צפו בתיעוד: פורץ בתי הכנסת בכרמיאל נלכד

אבי יעקב

החלטה היסטורית

הבורר הכריע: בגבעת הישיבה תישאר ישיבת פוניבז' אחת

אלי יעקובוביץ

פרסום ראשון

אריה דרעי לחבריו בסיעת ש"ס: המפגינים רק עוזרים לנו

שלום שטיין

שנים רבות לאחר מכן, כאשר חורבן בית המקדש הראשון מכה בעם ישראל, מתאספים האבות – אברהם, יצחק ויעקב – יחד עם משה רבינו, ומבקשים רחמים על עם ישראל. כל אחד מפרט את זכויותיו: אברהם מזכיר את העקדה, יצחק את נכונותו להישחט, יעקב את גידול שנים עשר בניו בבית עבודה זרה, ומשה את הנהגת העם במדבר. אך הקדוש ברוך הוא אינו נענה. ואז, ללא קריאה, מופיעה רחל אמנו לפני כסא הכבוד.

רחל פונה לריבונו של עולם בדברים נוקבים: "אתה יודע שיעקב אהב אותי אהבה יתרה ועבד למעני שבע שנים. כשהגיע זמני להינשא, אבי החליף אותי באחותי לאה. כשראיתי את בושתה של לאה, מסרתי לה את הסימנים, כדי שלא תתבייש. אני, בשר ודם, לא קינאתי ולא הוצאתי את אחותי לבושה. ואתה, מלך חי וקיים, מדוע קינאת להכניס עבודה זרה לביתך?" דבריה של רחל נוגעים ללב, ובאותו רגע הקדוש ברוך הוא מבטיח: "בשבילך, רחל, אני מחזיר בנים לגבולם". כך נאמר בירמיהו: "מִנְעִי קוֹלֵךְ מִבֶּכִי… וְשָׁבוּ בָנִים לִגְבוּלָם".

בליל הסדר, כאשר אנו שותים ארבע כוסות כנגד ארבע האמהות – שרה, רבקה, רחל ולאה – אנו מגיעים לכוס השלישית, כוסה של רחל, לאחר ברכת המזון. זו השעה שבה אנו פותחים את הדלת, לא רק לקבל את אליהו הנביא, אלא גם להזכיר את הבטחת ה' לרחל. רחל היא זו שפתחה את הדלת ללאה, ויתרה על זכותה למען אחותה, ובמעשה זה זכתה להבטחה האלוקית לגאולת ישראל. הכוס הרביעית, כוסה של לאה, מזכירה לנו שגם לאה נכנסה לבית יעקב בזכות רחל, שמסרה לה את "קוד הכניסה" – הסימנים.

בלילה זה, ליל הסדר, אנו מבקשים מהקדוש ברוך הוא לקיים את הבטחתו לרחל. אנו מבקשים על כל הילדים שאינם בבית – אלה שהתנתקו מהוריהם, אלה שנמצאים בשבי, במרתפים, הרחק ממשפחתם. רחל ממשיכה לבכות על בניה, ואנו קוראים: "ריבונו של עולם, זכור את רחל אמנו, שבזכותה הבטחת לבנות את הבית השני, ובזכותה תבנה את הבית השלישי. זכור את הבטחתך: וְשָׁבוּ בָנִים לִגְבוּלָם".

בלילה שבו נפתחים אוצרות השמיים, אנו עומדים בפתח ומבקשים: "שְׁפֹךְ חֲמָתְךָ אֶל הַגּוֹיִם אֲשֶׁר לֹא יְדָעוּךָ". אנו מבקשים על החטופים, על כל בן ובת שלא ישבו בליל הסדר, שיחזרו הביתה במהרה. בזכות רחל, שפתחה את הדלת לגאולה, אנו מאמינים שהדלת תיפתח שוב, וכל הבנים ישובו לגבולם – בקרוב, בימינו, אמן.