קהילה קטנה של אפריקנרים לבנים בדרום אפריקה, המתגוררת בעיירה אורניה, פועלת בימים אלה להכרה בינלאומית בשאיפותיה לעצמאות, ומקווה כי הממשל האמריקאי תחת דונלד טראמפ יעזור לקדם את מטרותיה, כך פורסם ב'רויטרס'.
המובלעת הלבנה הקטנה, המונה כ-3,000 תושבים בלבד, הוקמה לאחר נפילת משטר האפרטהייד ב-1994 כאשר קבוצה של אפריקנרים – צאצאי המתיישבים ההולנדים שהגיעו לדרום אפריקה במאה ה-17 – רכשה שטח של כ-80 קמ"ר שהיה בעבר פרויקט מים נטוש על גדות נהר האורנג'.
"דרום אפריקה היא מדינה כל כך מגוונת שזה לא רעיון טוב לנסות לנהל אותה באמצעות ממשל מרכזי", אומר יוסט סטרידום, המנהיג הנוכחי של תנועת אורניה, שלאחרונה הוביל משלחת לארה"ב בניסיון לגבש תמיכה בשאיפות הקהילה. המשלחת נפגשה עם משפיענים, אנשי מכוני מחקר ופוליטיקאים רפובליקנים, אם כי סטרידום נמנע מלחשוף האם היה קשר ישיר עם הנשיא טראמפ.
עוד באתר:
קארל בושוף, המנהיג הקודם של התנועה, משווה את השאיפות של קהילתו לאלה של מדינת ישראל, שהוקמה באזור המוקף באוכלוסייה ערבית עוינת. "זאת התחלה של משהו", הוא אומר, ומתאר חזון של טריטוריה שתשתרע עד לחוף המערבי של דרום אפריקה, על פני שטח של כמעט 1,600 קילומטרים רבועים. בושוף הוא נצר למשפחה בעלת היסטוריה משמעותית – סבו, הנדריק פרוורד, נחשב בעיני רבים לאדריכל משטר האפרטהייד.
מאז הקמתה, אורניה מתפקדת כעיירה ייחודית בנוף הדרום אפריקאי – זוהי היחידה במדינה שבה כל התושבים, כולל עובדים בעבודות פשוטות, הם לבנים בלבד. הקהילה טוענת לאפליה נגדה במדינה שבה רוב השלטון עבר לידי הרוב השחור, ומצביעה על חוקי העדפה מתקנת כפגיעה בזכויותיה.
"הילדים שלנו, אילו הזדמנויות יהיו להם?" שואלת הנלי פיטרס, שעברה לאורניה לפני שמונה חודשים אחרי 25 שנים ביוהנסבורג, ומתלוננת על המכסות המקצות מקומות עבודה לאוכלוסייה השחורה.
הפנייה לארה"ב מגיעה בתקופה שבה טראמפ מנהל "מלחמת חורמה" נגד מדיניות ה-DEI (גיוון, הגינות והכלה) בארה"ב. בפברואר האחרון, טראמפ אף הציע ליישב בארה"ב חקלאים לבנים מדרום אפריקה ולהעניק להם מעמד של פליטים, בטענה שהם נרדפים במולדתם. "אנחנו לא יכולים לייצא את האנשים שלנו", מגיב בושוף, "אמרנו להם, תעזרו לנו כאן".
משרד החוץ של דרום אפריקה הדגיש בתגובה כי "אורניה איננה מדינה. הם כפופים לחוקי דרום אפריקה ולחוקה שלנו", בעוד מפלגת השמאל הקיצוני "לוחמי החופש הכלכלי" האשימה את מנהיגי אורניה ב"הרס האחדות במדינה".
בינתיים, שיעור האבטלה בדרום אפריקה עומד על שליש מהאוכלוסייה, כשרוב המובטלים הם שחורים עניים. אחד מהם, בונגני זיתה, מביט על אורניה ואומר: "אנשים באורניה מצליחים מאוד. לפחות יש להם זכויות לבריאות, לחינוך, הכול – והם חופשיים לחיות בכל מקום שירצו", יתרון שלא היה זמין לשחורים בתקופת האפרטהייד.
