משפחות החטופים התבשרו על החיסול; כך הגיבו

ב'פאנל הקירוב' בהנחיית בצלאל קאהן, שיתף הרב נתן רוזן, מרצה בארגון צוהר, שני סיפורים מרגשים הממחישים את כוחה של הנקודה הפנימית ואת הקשר העמוק של עם ישראל לרוחניות, גם בגילאים מאוחרים יותר. הסיפורים, שהתרחשו בשני הקשרים שונים – האחד עם משפחות החטופים והשני עם קשישים בראש השנה – הדגימו כיצד אמונה והתמסרות יכולים ליצור רגעים בלתי נשכחים.

הרב רוזן סיפר על שבת מיוחדת שבה השתתף עם משפחות החטופים ושורדי מסיבת הנובה, במסגרת פעילות של ארגון 'קשר יהודי', סמוך לראש השנה תשפ"ד. השבת התקיימה במלון רמדה, והייתה מלאה ברגעים של חיבור ושיח עמוק על משמעות המצב ועתיד החטופים. בליל שבת, בשעה עשר וחצי, התקבלה ידיעה ראשונית כי צה"ל ביצע הפצצה בלבנון, וככל הנראה חוסל חסן נסראללה, מנהיג חיזבאללה.

עוד באתר:

הדרמה בעיצומה

תיעוד אווירי מכביש 1: השריפות שנקלטו במצלמות התנועה

גדי פוקס

"יש פה מישהו?"

תיעוד דרמטי: מוודאים שאיש לא נשכח ברכבים

אלי יעקובוביץ

השריפה בעיר החרדית

האש מתפשטת במהירות: פונו בניינים בבית שמש

שמעון כץ

לצמצם סיכונים

תיעוד חריג: הטרקטור הורס את גדר ההפרדה בכביש 1

אבי יעקב

הידיעה עוררה התרגשות עצומה, אך צילי שניידר, אחראית הארגון, קראה לקבוצה לעצור לרגע. היא אמרה: "ברור שכולנו רוצים לדעת מה קרה, אבל אולי הקדוש ברוך הוא ראה קבוצה של משפחות שמוכנה לשמור שבת יחד, ונתן לנו 'פרס' – את חיסול נסראללה. עכשיו הוא רוצה לראות אם נדע לחכות עד מוצאי שבת כדי לקבל את הפרטים." דבריה הציתו שיח עמוק על משמעות השבת ועל היכולת להתאפק מול ניסיון קשה.

למרבה ההפתעה, כל המשתתפים, כולל משפחות החטופים, קיבלו על עצמם להמתין עד מוצאי שבת מבלי לפתוח טלפונים או לבדוק עדכונים. "זה היה רגע של גבורה," אמר הרב רוזן. "הם הראו שהקדוש ברוך הוא מדבר איתנו, ואנחנו יודעים להקשיב." השיח עם המשפחות התמקד בקושי ובמשמעות של קדושת השבת, והפך לחוויה מחזקת שחיברה בין כולם.

הסיפור השני התרחש בראש השנה, במסגרת פעילות של ארגון צוהר במספר מלונות. הרב רוזן, שהיה עסוק בהרצאות ובמעבר בין מלונות, לקח איתו שופר, מתוך מחשבה שאולי תהיה הזדמנות לתקוע עבור מישהו. "לא תכננתי כלום," הוא סיפר, "אבל אמרתי לעצמי – 30 תקיעות חובה, בטח אמצא הזדמנות".

במלון ליאונרדו, לאחר התפילה, הוא הציע בקול: "מישהו רוצה לשמוע תקיעת שופר?" בתוך רגע, הלובי התמלא באנשים שביקשו לשמוע את התקיעות. לאחר מכן, אישה ניגשה אליו ואמרה: "אמא שלי שוכבת למעלה, מצבה לא טוב והיא לא יכולה לרדת. תוכל לעלות לתקוע לה?" הרב רוזן עלה לחדרה של האישה הקשישה, שמצבה הבריאותי היה קשה. "אני לא יודע אם היא עדיין איתנו," הוא אמר בכנות, "אבל התקיעות האלה היו רגע של נס עבורה."

הבקשות המשיכו להגיע. קשישים נוספים, שלא יכלו לרדת מהחדרים, ביקשו תקיעות שופר. רבים מהם מעולם לא שמעו תקיעות קודם לכן, וראו בכך הזדמנות ייחודית, אולי אפילו אחרונה. "זה היה כמו רום סרוויס מסוג אחר," ציין הרב רוזן בחיוך. "פתאום ראיתי ניצוץ בעיניים של אנשים מבוגרים, שחשבו לעצמם – זו אולי הפעם הראשונה, ואולי גם האחרונה, שאני שומע תקיעות שופר."

הרב רוזן סיכם את דבריו בהתייחסות לשאלת המנחה על הדור המבוגר: "הם מבינים את המשמעויות, גם אם הצעדים שלהם איטיים יותר. מבחינתם, זו קרבה גדולה יותר." הסיפורים ממחישים כיצד רגעים של חיבור למסורת – בין אם דרך שמירת שבת או שמיעת שופר – יכולים לעורר השראה ולהביא תחושת משמעות, גם במצבים מורכבים או בגילאים מאוחרים.