הרופאים מצאו מטבע: "הילד לא היה חי עד הבוקר"

הרב אלימלך בידרמן, בדרשתו לפרשת שמיני, מעביר מסר עמוק על אמונה, ביטחון וקבלת ייסורים באהבה, תוך שימוש בסיפורים, מדרשים ותובנות חז"ל. הדרשה נפתחת בהתייחסות למעמד הסנה הבוער, שבו משה רבינו רואה את האש שאינה מכלה את הסנה. הרב מביא את דברי המדרש, ששואל מדוע הסנה לא נשרף, ומסביר כי כל עוד האדם נתון תחת שליטת "פרעה" – כינוי למחשבות שליליות, טענות וקושיות – הוא לא יוכל להשתחרר. התשובה היא להאמין שהכל מהקדוש ברוך הוא, וכך הקושיות מתפוגגות.

הרב ממשיך ומביא את דברי המגיד ממזריטש, שדן בסימן הדם על המשקוף ביציאת מצרים. הוא מסביר כי הדם, שהיה סמל מוות, הפך לסמל חיים עבור עם ישראל, משום שהם בטחו בה'. המגיד מלמד כי הסימן לא נועד לה', שיודע הכל, אלא לעם ישראל – להפוך את הפחד לביטחון, וכך להינצל. הרב מדגיש כי כאשר אדם בוטח בה' ומקבל את המציאות באהבה, הוא זוכה להגנה ולהצלה.

בהמשך, הרב מביא מדברי הרד"ק על הפסוק בתהילים: "בשלום יחד אשכבה ואישן, כי אתה ה' לבדד לבטח תושיבני". הוא מסביר כי אדם שבוטח בה' יכול לישון בשלווה, ללא דאגות, משום שהוא יודע שהכל בידי ה'. זו, לדבריו, המטרה של חג הפסח וימי הספירה – לחזק את האמונה שהקדוש ברוך הוא מנהיג את העולם.

עוד באתר:

מרתק

פוניבז': האסיר שיתף את החברים בנעשה בתוככי הכלא

נתי קאליש

צפו בתיעוד

פחד: נהג המשאית השיכור זגזג בין הנתיבים

אבי יעקב

אסון באינדונזיה

המטוס התרסק על צלע ההר, איש מהנוסעים לא שרד

שמעון כץ

משדר היסטורי

ב'שולמלייכם': צפו במחרוזת מלחני אלי קליין

יעקב בלוך

הרב מספר סיפורים מרגשים על אנשים שקיבלו ייסורים באהבה והפכו אותם לזכות. אחד הסיפורים הוא על אישה בצרפת, ששרדה את השואה ולא זכתה לילדים. כאשר ביתה נשרף, היא קיבלה את הדין באהבה, ובזכות זו זכתה לשלושה ילדים. סיפור נוסף הוא על משפחת לונגר, שחוותה גניבה גדולה, אך האם הכריזה כי הכל מה' ולטובה. בזכות אמונתה, זכו ילדיה לפרי בטן ולשידוכים.

הרב מביא גם את דברי המדרש על אדם שקיבל את מות בנו בחתונתו באהבה, והפך מ"ברנש" ל"חסיד" בזכות קבלת הדין. הוא מדגיש כי קבלת ייסורים באהבה מעלה את האדם לדרגות רוחניות גבוהות ומביאה רחמים לעולם.

הרב מסביר כי ימי הספירה הם זמן של טהרה והתעלות, כפי שכותב האור החיים הקדוש. הנשמות, שדומות ללוחות הספיר, מתלכלכות מחטאים, וימי הספירה הם הזדמנות להאיר אותן מחדש. הוא מביא את דברי הרמב"ם, שמי שמקדיש את חייו לתורה זוכה לקדושה, ואת דברי הגמרא שכל העוסק בתורה מצליח ומקבל סיוע מה'.

הרב קורא לקחת את ימי הספירה ברצינות, לפתוח גמרא, לקבוע עיתים לתורה ולהתעלות "מבהמה לאדם". הוא מסיים בסיפור על החפץ חיים, שפסק כי לעטוף אוכל בדפי גמרא חדשים הוא כבוד לתורה, כי דפים שלמדו בהם צוברים קדושה. כך, כל לימוד תורה מוסיף קדושה לאדם ומכין אותו למתן תורה.