הויכוח שהתעורר בין נהג האוטובוס ל'מלוה' ההסעה

"כשמתעורר בנו איזה שהוא ניצוץ של תשובה, אמונה, תפילה מעשה טוב, מה אנחנו מרגישים"? כך שאל הרב חיים את תלמידיו בישיבה בה לימד…

"מה אתם אומרים"?

דוד, שהיה ידוע כ"איש השלום" של הישיבה, אמר: "הרב אני רוצה לומר משהו"…

אבל, ברשות הרב, אשמח לומר מה אני מרגיש, "הרגשה כזו, שאתה רוצה לעזור לכל העולם להיות יותר טוב, וגם לעצמך".. "יפה", אמר הרב חיים, "אבל ברשותכם תלמידים יקרים, אני רוצה לומר לכם חידוש נפלא ששמעתי, ואשמח לשמוע את דעתכם..

פתח להם הרב את פרשת השבוע שלנו: "אדם כי יהיה בעור בשרו שאת או ספחת או בהרת והיה בעור בשרו לנגע צרעת, והובא אל אהרן הכהן או אל אחד מבני הכהנים". (ויקרא יג,ב)

שואל ה"תפארת שלמה" מראדומסק זצוק"ל שאלה נפלאה ביותר – וכי כשכתוב להביא אל אהרן הכהן, למה דווקא אליו? הלא איננו קיים לעד, מדוע שלא יביא המצורע גם כן אל תלמיד חכם אחר, כהן אחר, שיעביר ויבדוק את העניין?

אלא הוא מתרץ דברים נפלאים ביותר וזה לשונו: "הנה כבר נתבאר בפירוש אלוקי אברהם אלוקי יצחק וגו', פירושו האלוקות והעבדות שהמשיך אברהם וכן יצחק וכן יעקב, כי העבדות והאלוהות שלהם הוא קיום לעד, ובעשות האדם המצווה ועובד ה' באהבה וחסד בחינת אברהם אבינו עליו השלום, מתעורר אברהם אבינו לעזרתו, כמו שנאמר (בראשית יח,כב) 'ואברהם עודנו עומד לפני ה', וכן בבחינת יראה של יצחק, ובבחינת אמת של יעקב, והנה אמרו ז"ל הוה מתלמידיו של אהרן אוהב שלום ורודף שלום אוהב את הבריות ומקרבן לתורה, פירוש כל ענייניו היה להיות שלום בין ישראל לאביהם שבשמים, והוא הנקרא 'איש חסידך' אוהב את הבריות ומקרבן לתורה".

ועוד ממשיך הרב: "והנה כל הצדיקים העובדים עובדא דאהרן מתעורר גם כן אהרן לעזרתם כנ"ל, וזה הוי מתלמידיו של אהרן ממש, כי על ידי מעשה הטוב של התלמיד, מתעורר רבו עליו מעולם העליון ומלמדו, כי הצדיקים הם חיים ועומדים לעד לזרעם אחריהם בכל דור ודור".

תחשבו על אותו אדם בתקופה ההיא אחרי שיום קודם הוא דיבר לשון הרע בשופי על אדם מסוים, שפתאום הוא קם בבוקר ורואה – נגע קטן על עור הבשר ולא מבין את פשרו, עוברים אט אט הימים, והוא רואה שהנגע גדל וגדל, והוא לא מבין למה זה גדל, הוא שוכח שהוא דיבר סרה על אדם מסוים והוציא את דיבתו רעה, מתוך פגם נפשי, שלו עצמו, אומרת התורה הקדושה "והובא אל אהרן הכהן, או אל אחד מבניו הכהנים", כי הם ידעו לראות את הפגם העמוק הזה ולהשכיחו, ולדאוג שיהיה שלום בין אדם לחבירו ובין איש לרעהו..

תחשבו על זה…

ניצוץ מנשמת אהרן הכהן מתעורר משמי שמיים העליונים על אותו אדם שמשכין שלום, ובמיוחד כמו שכותב הרב זצוק"ל אם זה צדיק שבדור…

אמר הרב חיים לתלמידיו, "הלוואי שיהיה לנו קצת הרגשה של לבוא ולעשות שלום, מהמנוע הזה שהיה לאהרן הכהן בעת שבא לעשות שלום בין אדם לחבירו ובין איש לאשתו..

רוצים דוגמא להשכנת שלום?

בואו ותשמעו סיפור (מידות דיליה חלק ב' עמוד תתקנז):

באחד האוטובוסים המסיע ילדים מהתלמוד תורה אל ביתם, התעורר ויכוח בין נהג האוטובוס ל'מלוה', על מי מהם מוטלת החובה לפתוח ולסגור את הדלת בתחנות המרובות ברחבי העיר. יש לציין כי באותם הימים פתיחת הדלת כרוכה הייתה בטרחה מרובה בשל העובדה שנאלצו לרדת במדרגות ולמשוך את דלת האוטובוס מבחוץ.

כאמור כל אחד מהם הטיל את המשימה הקשה על רעהו, והם לא הצליחו להגיע לעמק השווה, עד שהחליטו לגשת אל הגאון ר' בן ציון אבא שאול זצ"ל על מנת לבקש את הכרעתו.

לשמע טענותיהם, רבי בן ציון זצ"ל קם נסער ממקומו ואמר לשני האנשים: "תינוקות של בית רבן דומים הם לספרי תורה, וכשם שמקום הימצאם של ספרי תורה הוא בארון הקודש, גם הטנדר בו נוסעים הילדים נחשב ל… ארון קודש. פתיחת הדלת וסגירתה חשובים כאותה מצווה גדולה של פתיחת ההיכל לפני קריאת התורה וסגירתה לאחר הקריאה"…

כעת נעץ ר' בן ציון זצ"ל את מבטו בשני האנשים הניצבים לפניו והרעים עליהם בקולו: "כפי שידוע לי, יהודים נוהגים להתחרות על המצווה החשובה של "פתיחת ההיכל", וכל אחד מעוניין לזכות בה, ואילו אתם – אשר לפניכם עומדת מצווה כזו עשרות פעמים ביום – בפתיחת דלת האוטובוס וסגירתה, נמלטים הינכם ממנה ונאבקים ביניכם להטילה אחד על כתפו של האחר"?

כאשר שמעו השניים את התשובה המקורית, התרגשו והתביישו מעצמם בהבינם את גודל המצווה אשר לפניהם. רק אז תפס ה'מלוה' כי ליווי ילדים ל"חיידר", אינו כה פשוט, והוא החל להעריך את התפקיד בו זכה.

זה היא גאונות במושג של "שלום" בין איש לרעהו, ואין ספק שכאן התעורר ניצוץ נשמת אהרן הכהן ע"ה.

זכותם תגן עלינו אמן ואמן!

שבת שלום ומבורך לכל בית ישראל היקרים והאהובים!!!

המאמר מוקדש השבוע לעילוי נשמתם של כל חללי צה"ל שנפלו במלחמת חרבות ברזל ז"ל

ת.נ.צ.ב.ה.