הרב אברהם יוסף נגד התופעה: "מנהג של מאכרים, לא הלכה"

בתוכניתו השבועית 'שמור וזכור' ב'קול חי', השיב הגאון הרב אברהם יוסף לשאלת מאזין בנוגע לנערי בר מצווה – והבהיר בתקיפות את דעת ההלכה על תופעת עלייה לתורה בשעות אחר הצהריים.

השאלה שעלתה בתוכנית הייתה פשוטה, אך נגעה בתופעה נפוצה: "האם מותר לקיים הנחת תפילין ועלייה לתורה לנער בר מצווה בשעות אחר הצהריים?"

הרב יוסף לא הותיר מקום לספק והשיב בנחרצות: "לא ולא."

עוד באתר:

דבר לא נעשה

פינוי ערבים? פתאום בית המשפט לא מתערב בהחלטות

אבי יעקב

המבנה נשרף כליל

ביתר: הבחורים נמלטו שניות לפני שהאש התפשטה

אבי יעקב

צפו בתיעוד

אימה בפארק השעשועים: המתקן קרס על יושביו

אבי יעקב

לקראת שבת מתוחה

גל שקט בשבת עקב המתיחות: הרב אופיר מלכא עושה סדר

נתי שולמן

לדבריו, מדובר בתופעה חדשה שהשתרשה מתוך אינטרסים כלכליים, ולא על בסיס הלכתי: "זה מנהג חדש שהביאו לנו כל מיני מאכרים שרוצים להרוויח כסף על גב הבר מצוות, ונותנים להם עצות לא הגונות."

הרב יוסף הסביר כי זמני תפילת שחרית והקריאה בתורה קבועים על פי ההלכה, ואין מקום להמציא זמני תפילה נוחים לאורחים. "הזמן של תפילת שחרית, כמו היום, זה עד השעה עשר, עשר ורבע, לא יותר. ברוך השם, יש מניינים בשמונה וחצי. יבואו המתכבדים בחגיגת הבר מצווה, ישבו שם ויעשו את הקריאה בתורה כמו שצריך – ולא ימציאו לנו כל מיני המצאות."

לדבריו, העובדה שבכותל המערבי מתקיימות לעיתים עליות לתורה בשעות מאוחרות יותר – אינה הופכת את הדבר למותר: "זה שבכותל המערבי עושים את כל הדברים – זה לא שזו הלכה. בכותל אין מי שינהיג, אין מי שיאמר להם מה תעשה ומה תפעל. אי אפשר ללמוד מהם הלכה."

מקרה בצבא: קריאה בתורה בצהריים – רק באופנים חריגים

בהמשך דבריו, הביא הרב יוסף דוגמה מימיו כרב צבאי, כאשר נתקלו לא אחת בצורך לדחות את הקריאה בתורה משעות הבוקר: "היו לנו חיילים מכונאים מוטסים שיצאו לאימונים בארבע לפנות בוקר, חזרו בשמונה-שמונה וחצי, ואז כבר לא יכלו להתפלל שחרית בציבור. הם היו מתרחצים, מתפללים ביחיד, ובמנחה ביקשו להוציא ספר תורה."

לדבריו, קיימת מחלוקת הלכתית בסוגיה זו: "על פי המשנה ברורה, מה שלא הספקנו בבוקר זמנו כל היום, ואפשר גם בצהריים. אבל לדעת מרן השולחן ערוך – זו לא התקנה. התקנה הייתה לקרוא בבוקר, ואי אפשר לעשות את התקנה אחר הצהריים."

גם מול המציאות המאתגרת, הרב יוסף מספר שההכרעה הייתה ברורה: "לימדנו את החיילים הספרדים לא לצאת מהמקום, שיישאר מניין, אבל שהספרדים לא יעלו לתורה. שהאשכנזים יוציאו ספר תורה ויקראו לעצמם. הזמינו בחור ספרדי שהוא כהן או לוי לעלות – שיתחמק ויצא החוצה, שלא יעלה."

עם זאת, ציין אפשרות להקל כאשר מדובר במצב זמני וחד-פעמי: "אם זה נעשה בצורה של עראי – פעם בשבועיים, פעם בשלושה שבועות – אפשר להקל גם לספרדים. חייל שרוצה לעלות כהן או לוי פעם בשבועיים-שלושה – אפשר לתת לו."

אבל הרב מדגיש: "לעשות מזה קביעות, אפילו בצבא, גם כשקשה – זה לא. לספרדים מותר רק באופן עראי. לאשכנזים אפשר גם באופן קבוע."

האזינו לשאלה ולתשובה – מתוך 'שמור וזכור' בקול חי':