הגמרא במסכת שבת מספרת על שלושה תנאים גדולים – רבי יהודה, רבי יוסי ורבי שמעון בן יוחאי (רשב"י) – שהגיבו למעשי הרומאים, כל אחד בדרכו: רבי יהודה שיבח, רבי יוסי שתק, ורשב"י גינה. אך מאחורי הסיפור הזה מסתתר עומק רוחני מופלא, כפי שמבאר החידושי הרי"ם: שלושת התנאים הללו הם גלגולי נשמותיהם של יהודה, יוסף ושמעון, בני יעקב, שבאו לתקן את הפגם שנגרם ממכירת יוסף למצרים.
החידושי הרי"ם מסביר כי רבי יהודה הוא גלגולו של יהודה בן יעקב, שהציע למכור את יוסף לישמעאלים במקום להרגו, ככתוב: "וַיֹּאמֶר יְהוּדָה אֶל אֶחָיו… לְכוּ וְנִמְכְּרֶנּוּ לַיִּשְׁמְעֵאלִים" (בראשית לז, כו-כז). רבי יוסי הוא גלגולו של יוסף הצדיק, שלמרות צדקותו תרם לפגם כשדיבר לשון הרע על אחיו, ככתוב: "וַיָּבֵא יוֹסֵף אֶת דִּבָּתָם רָעָה אֶל אֲבִיהֶם" (שם, ב). ורשב"י הוא גלגולו של שמעון, שתכנן תחילה להרוג את יוסף, כפי שנרמז בדברי האחים: "וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל אָחִיו… לְכוּ וְנַהַרְגֵהוּ" (שם, יט-כ), כאשר "איש אל אחיו" מתייחס לשמעון ולוי.
מכירת יוסף הותירה פגם רוחני עמוק, והגלגולים של השבטים באו לתקנו. כל אחד מהתנאים נשא עמו את תפקידו הייחודי בתיקון.
עוד באתר:
רשב"י, כגלגולו של שמעון, נדרש לתקן את חלקו במכירת יוסף, שהובילה לייסוריו של יוסף בבית האסורים במצרים במשך 12 שנה. לפי המדרש, רשב"י התחבא במערה במשך 12 שנה, ככפרה על אותם ייסורים. המערה סימלה פרישות והתנתקות מעולם החומר, והייתה זו דרכו לתקן את הדעה הראשונית של שמעון להרוג את יוסף – דעה שנראתה צודקת בזמנה, אך התבררה כשגויה.
לאחר 12 שנים, כשיצא רשב"י מהמערה, הוא נתקל באדם פשוט שרץ עם הדסים לכבוד שבת – אחד ל"זכור" ואחד ל"שמור". רשב"י, שתחילה התקשה לקבל את עיסוקם של אנשים בחיי שעה, הבין כי גם בעולם החומר יש משמעות רוחנית, כאשר הוא מכוון לקדושה. עם זאת, בשל מידת הדין החריפה שבה שפט את העולם, הוא נדרש לשהות שנה נוספת במערה, כדי לתקן ולהגיע למידת החסד, שבה למד להעריך גם את הפשטות של עם ישראל.
רבי יוסי, כגלגולו של יוסף, נדרש לתקן שני פגמים: הראשון, דיבור לשון הרע על אחיו, שגרם לשנאתם ולמכירתו. השני, שתיקתו כששמע את אחיו מכנים את אביהם "עבדך" במצרים. כתיקון, רבי יוסי שתק כאשר רשב"י גינה את הרומאים, ובעקבות כך גלה לציפורי – עיר ששמה נרמז כ"ציפור", כסמל לתיקון לשון הרע, שכן המצורע, שדיבר רע, מביא קרבן ציפורים. בנוסף, רבי יוסי הקפיד שלא לעבור על דברי חבריו, ככתוב: "מעולם לא עברתי על דברי חברי" (שבת קיח), ובכך תיקן את הפירוד שגרם בגלגולו הראשון כשדיבר על אחיו.
רבי יהודה, כגלגולו של יהודה, נשא את תפקיד המנהיגות, כפי שיהודה היה "ראש המדברים" בין השבטים. הוא זה שהציע למכור את יוסף, ובגלגולו כרבי יהודה המשיך להוביל, כ"ראש המדברים בכל מקום". שיבחו את מעשי הרומאים, ובזכות זאת זכה להערכה ולהעלאה לגדולה. תפקידו היה להפגין אחריות מנהיגותית, כפי שעשה כשניגש ליוסף במצרים ואף לקח אחריות על בנימין.
החידושי הרי"ם מלמד כי גלגולי נשמות נועדו לתקן דעות שגויות שהשפיעו על התרבות והחברה. דעתו של שמעון להרוג את יוסף, שהפכה למכירה, השפיעה על הדורות, ורשב"י תיקן זאת בפרישותו במערה ובגילוי תורת הסוד, שמביאה אור רוחני לעולם. רבי יוסי תיקן את לשון הרע והשתיקה, ורבי יהודה תיקן את המנהיגות שהובילה לפגם.
רשב"י, שגינה את מעשי הרומאים, לימד אותנו עיקרון עמוק: "אוהבי ה' שנאו רע" (תהלים צז, י). על פי רבי פנחס מקאריץ, מחשבותיהם הרעות של הרומאים ממשיכות לרחף באוויר ולהשפיע, ולכן יש להתרחק מהן. רשב"י, שפרש מעולם החומר והתחבא במערה, זכה להשגות רוחניות גבוהות בתורת הסוד, שדורשת ניקיון ממחשבות זרות. כשיצא מהמערה, הוא לימד כי המשמעות האמיתית של החיים היא בקדושה, כמו זו שראה בהדסים לכבוד שבת.
סיפורם של רבי יהודה, רבי יוסי ורשב"י הוא מסע של תיקון – תיקון החטא, תיקון הדעות ותיקון העולם. הם מלמדים אותנו כי כל מעשה ודעה משפיעים לדורות, וכי באמצעות התנתקות מהרע ואהבת ה', ניתן להביא אור לעולם, כפי שרשב"י עשה בזוהר הקדוש.
