העולם חושש ממלחמה בין מעצמות הגרעין; מי צפוי לנצח?

העימות המחריף בין הודו לפקיסטן מעלה חששות כבדים בקהילה הבינלאומית מפני התלקחות מלחמה מלאה בין שתי מעצמות גרעיניות. המתיחות שהחלה להתפתח בימים האחרונים מציבה את אחד ממוקדי החיכוך המסוכנים ביותר בעולם בנקודת רתיחה, עם פוטנציאל להשלכות הרות גורל.

מאזן כוחות

בהשוואה ישירה בין שתי המדינות, הודו מציגה עליונות צבאית משמעותית בכמעט כל פרמטר. הדבר בולט במיוחד בתקציבי הביטחון – כ-80 מיליארד דולר להודו לעומת כ-10 מיליארד בלבד לפקיסטן. פער דרמטי זה משקף את הפערים הכלכליים העצומים בין המדינות ומתבטא ביכולות הצבאיות.

מומחים צבאיים מעריכים כי בתרחיש של עימות קונבנציונלי מלא, הודו תיהנה מיתרון משמעותי בכל זירות הלחימה:

• כוח אדם: כ-1.45 מיליון חיילים פעילים בהודו, לעומת כ-700,000 בפקיסטן
• עוצמה יבשתית: יתרון משמעותי להודו עם 3,740 טנקים וכ-9,700 יחידות ארטילריה, לעומת 2,537 טנקים וכ-4,600 יחידות ארטילריה בפקיסטן
• עליונות אווירית: 2,230 מטוסים בהודו (כולל מטוסי רפאל וסוחוי מתקדמים) לעומת 1,400 בפקיסטן
• כוח ימי: 293 כלי שיט בהודו, כולל שתי נושאות מטוסים ו-18 צוללות, לעומת 121 כלי שיט ושמונה צוללות בלבד בפקיסטן

הארסנלים הגרעיניים

חרף הפערים הצבאיים הקונבנציונליים, המאזן הגרעיני בין המדינות כמעט זהה – גורם המייצר "מאזן אימה" בין המדינות. על פי הערכות עדכניות, הודו מחזיקה בין 130 ל-172 ראשי נפץ גרעיניים, בעוד פקיסטן מחזיקה בין 140 ל-170 ראשי נפץ.

ההבדל העיקרי נמצא בדוקטרינה – הודו מחויבת למדיניות של "אי-שימוש ראשון", בעוד פקיסטן שומרת על עמימות בנושא זה. יתרה מכך, פקיסטן פיתחה יכולות של נשק גרעיני טקטי המיועד לשדה הקרב, אסטרטגיה המפצה על נחיתותה הצבאית הקונבנציונלית.

גורם מכריע נוסף במשוואה האסטרטגית הוא היחסים המיוחדים בין פקיסטן לסין. בייג'ינג, המחזיקה ביחסים מתוחים משלה עם הודו, מספקת לפקיסטן תמיכה צבאית, טכנולוגית ודיפלומטית משמעותית. שותפות זו מייצרת מרחב הרתעה נוסף עבור פקיסטן, כאשר הודו נאלצת לשקול את האפשרות של מעורבות סינית בכל תרחיש עימות רחב.

מי ינצח במלחמה?

בתרחיש של עימות מוגבל, היתרון ההודי עשוי להיות מכריע. אולם, מומחים צבאיים מסכימים כי שאלת "הניצחון" במקרה של מלחמה כוללת בין שתי מעצמות גרעיניות הופכת למורכבת הרבה יותר. הנזק הרב שייגרם ל-2 המדינות במקרה של עימות כולל שכזה, עלול ליצור מצב שבו אין מנצח אמיתי, אלא מפסידים משני הצדדים.

לנוכח הסכנות, מאמצים דיפלומטיים נמרצים מופעלים מצד מעצמות העולם להרגעת המתיחות. ארה"ב, סין, רוסיה והאיחוד האירופי פועלים בערוצים שונים להביא את הצדדים לריסון.

בינתיים, העולם עוקב בדאגה אחר ההתפתחויות, בתקווה שהדיפלומטיה תגבר על הרטוריקה הלוחמנית, ושההרתעה הגרעינית תמנע את המלחמה, ולא תצית אותה.