הרבי נמנם באמצע הסעודה; שמחתי שהוא אכן בשר ודם

יותר מעשר שנים חלפו מאז הייתי לראשונה בקרעסטיר, אצל ציון הרה"ק ר' ישעיה זי"ע ולא ביארצייט, כי אם סתם יום של חול.

האמת תיאמר כי עד אז לא שמעתי את שמעו וכל מה שידעתי עליו בימי נעוריי היה העובדה שתליית תמונתו היא סגולה להשבית עכברים מן הבית ובחתונות הייתי מספר את הבדיחה, שמישהו שלח לחברו תמונת הרבי באימייל והעכבר של המחשב הושבת.

ומה בכל זאת הביא אותי אל ציונו הקד' שבהונגריה? באותם ימים קיבלתי הזמנה מידיד בלייקווד, שזקנו עוד זכה להסתופף אצל ר' ישעי'לה, וביקשני לבוא ולהשתתף בסעודת היארצייט שיערוך בביתו, כמו"כ ביקש ממני אם אוכל לערוך סיום מסכת ואף לדבר בשבח הצדיק, או אז פניתי לעיין במשנת הצדיק ופעלו ונשאתי דרשת הדרן בשילוב מעשיות על אותו צדיק.

תקופה לאחר מכן, פנה אלי אותו ידיד וביקש ממני שהיות והוא זקוק לישועה בעסק שהוא מקים, על כן הוא מבקש ממני לנסוע בשליחותו במיוחד לקרעסטיר ולומר את כל ספר התהילים על ציון הצדיק להצלחתו, ניצלתי את ההזדמנות ואמרתי כי אעשה זאת רק בנסיעה זוגית עם רעייתי תחי' וכל אחד מאיתנו יאמר חצי הספר עבורו והוא הסכים.

העפלנו אל ההר בין כרמי טוקאי המשכרים, הגענו לשם ולא מצאנו אדם, התפללנו ואמרנו ספר תהילים במתינות ואח"כ נסענו לתחתית ההר לביתו של ר' ישעיה, שם היה פריז'ידר עם כמה סוגי מזון שימורים, כדי לקיים רצון צדיק להשביע את בני ישראל.

מאז, מדי שנה בהתקרב היארצייט, מתחשק לי לנסוע קרעסטירה, בפרט שכל שנה אני שומע עוד ועוד סיפורי ישועות שנושעו הנוסעים להשתטח על ציונו, ואני עצמי כבר סיפרתי כאן בעבר על שוטר חמור סבר שויתר לי על קנס, כאשר קיבלתי על עצמי כמה דברים לעשות מיד לעילוי נשמתו (נר, צדקה, משנה, קדיש וטבילה) אלא שמחשבות לחוד ומעשים לחוד וטרם נסעתי.

השנה, במלאת 100 שנים להסתלקותו התגבר החשק לנסוע ולפעול ישועה שלימה, אך עדיין לא יצא הדבר לכלל מעשה, עד הטלפון שקיבלתי לפני שבועיים ובו נתבקשתי להזמין כרטיס טיסה ולהצטרף למסע ההיסטורי, עם מי שעד לפני שבוע סברתי שהוא 'רב חבר' כלשון חז"ל, 'חבר' משום שלמדנו יחד באותו מחזור בישיבה, ו'רב' משום שאחר פטירת אביו הגדול מורנו ורבינו בעל 'בן מלך', הוא נטל את הנהגת הקהילה על שכמו.

מארגני המסע – מנהלי המוסדות, פנו אלי וביקשו שאצטרף למסע ואתרום את חלקי לעשות 'מצב' שירומם את רוח הנדיבים המצטרפים למסע, שבסופו אמור להיערך דינר לטובת הישיבה שכמו כל מוסדות התורה, אף הם מתמודדים עם המצב הכספי הקשה שנוצר בעקבות כך שהציונים איבדו את מעט הזכות שהיה להם בהחזקת לומדי התורה הנאמנים להשי"ת ותורתו.

אכן, זו נסיעה ראשונה מסוגה של מורנו שליט"א עם נגידי הקהילה, אך מיד ששמעתי על המסע צללתי למחשבת 'אזכרה ימים מקדם', מול עיני עלו התמונות והחוויות שזכינו לפני עשור לנסוע למזבוז' לשב"ק על ציון אור שבעת הימים הבעש"ט, כשבראשנו מנהיגנו ומאורנו בעל 'בן מלך' זצוק"ל, אמת מה נהדר היה מראה כהן גדול, מלך ביפיו ראו עינינו, ובמסתרים תבכה נפשנו על אותו צדיק גאון וקדוש שעזבנו כצאן בלא רועה, איך נפלו גבורים ומי יהין למלא מקומו?.

כך לכל הפחות חשבתי ונזכרתי בדברי חז"ל על הזקנים שבימי עזרא הסופר שעלו מבלל לארץ ישראל אחר הגולה וכשראו את בנין ביהמ"ק השני, בכו משום שנזכרו ביופי הבית הראשון.

לא אאריך בתיאורים ואגיע אל הנקודה, עברנו שבת מרוממת בצל מורנו שליט"א ושפשפתי עיני לראות אם אינני הוזה, את רבינו זצ"ל הכרנו עשרות שנים בעבודת ה' שלו מתוך רוגע ושלוה, השקט ובטח ולפתע חוינו מהפך שלא ידענו איך לאכול את זה.

תפילות שמו"ע בהתלהבות שנמשכות הרבה עד אחר גמר התפילה, קידוש ליל שבת שנמשך 13 דקות, ריקודי קודש טפח מעל הקרקע בחרדת קודש, דיבורי קודש עמוקים וטמירים מכבשונות הקבלה והאריז"ל, לא אוכל ולא שינה, עד שבדרשה שנשאתי בסעודת יום השבת, שאלתי האם 'דין בר נש'? וכשראיתיו מתנמנם לרגע בין הדגים לחמין אמרתי בשמחה, אכן בשר ודם הוא.

אלא מאי? מנהיג הוא לבני ירושלים החכמים מכולם והאדישים, שאינם יודעים עדיין איך מעכלים דבר כזה וחלקם מן הסתם אינם חשים בנוח מהמעבר החד בין הנהגת האב להנהגת הבן, אבל אין דאגה, מה שלא יעשה השכל יעשה הזמן.

ולא ירחק היום, כאשר שמו יצא למרחקים כקדוש וטהור שברכותיו מתקיימים, תזכרו שהייתי הראשון שסיפרתי על כך ברבים.

 

וטעימה מן הגליון: הפרשה מתחילה 'קדושים תהיו' ומסתיימת 'והייתם לי קדושים', מדוע נתווסף 'לי' בסוף הפרשה?

'לא תעשו עוול במשפט'. וכי שלא במשפט מותר לעשות עוול? 'ואהבת לרעך כמוך', כמוך בגימ' אלקים, מה מרמז בזה?

אלה ועוד חידושים נפלאים בתוך הגליון.