הרבי צעק על הפוחזים: "אני ה'"; הנכד כבר עבר ברית

בשיעורו המרתק לפרשת השבוע, פרשת אחרי מות-קדושים, העביר הרב אלימלך בידרמן מסר עמוק על אמונה, ביטחון בה' והתנהגות בין אדם לחברו, תוך שילוב סיפורים מרגשים וציטוטים מדברי חז"ל וגדולי ישראל. השיעור התמקד ברעיון המרכזי של "אני ה'", המבטא את ההכרה שהקדוש ברוך הוא מנהל את העולם, ובהתאם לכך על האדם לחיות מתוך אמונה וביטחון, ללא נקמה או טינה כלפי הזולת.

הרב פתח בסיפור מרגש על אירוע שהתרחש בשנת תש"ע בעיירה בארץ הקודש: "סיפר לי יהודי שבשנת תש"ע הוא היה במנוחה באיזה עיירה שם בארץ הקודש ובאמצע הדרך עבר לידו אחד קיבוצניק שלא היה נראה טוב… הוא קצת פחד ממנו אבל הוא ניגש אליו וביקש ממנו להשלים למניין… הוא שאל אותו למה אתה צריך מניין? הוא אמר, לעשות ברית." הרב טננברג הופתע, אך הלך אחריו ומצא שמונה אנשים, כולם רחוקים מקדושה, והוא השלים את המניין לעשירי. לאחר הברית, אביו של התינוק ביקש ממנו לעלות לבית אביו הזקן, שחלש ולא יכול היה להשתתף, כדי לספר לו על הברית. הזקן שאל: "לאיפה אתם שייכים?" וכששמע שהרב טננברג שייך לחסידות קרלין, אמר: "אני היום, כל היום הזה, אני חשבתי על קרלין."

הזקן סיפר כי בצעירותו, בברלין, נסחף בזרם של ירידה רוחנית והתרחק מהיהדות. כשנולד לו בן, הוא כבר היה רחוק מאוד. באותה תקופה הגיע לברלין הרבי הקדוש מקרלין, ה"ינוקא", לצורך רפואה, והודיע שיערוך טיש בשבת קודש, שהייתה פרשת קדושים. הזקן סיפר: "זה נהיה שיחת היום… צחוק גדול, כי כולם התפלאו, למי הוא בא כאן לערוך טיש, כולם כאן פורקי עול… והפוחזים האלה באו בליל שבת לטיש עם הרכב, והוא בתוכם."

בסוף הטיש, אמר הינוקא הקדוש: "בדרך כלל אני לא אומר 'תורה' בליל שבת… אבל היות שאני כאן אורח והקהל רוצה לשמוע, אז אני כן אגיד… השבוע בפרשה כתוב, קדושים תהיו… כשאני נמצא בבית שלי בקרלין, אני צועק להם, קדושים תהיו, ואני לא צריך להוסיף מילה… יש מקומות שאני מגיע, ושם אני צריך להוסיף… איש אמו ואביו תיראו… תשמרו על מסורת אבות. יש מקומות שאני מגיע שאפילו את זה אני לא יכול להגיד… אני אומר להם, את שבתותיי תשמרו… אבל כאן אני אפילו את זה לא יכול להגיד… כאן אני ממשיך מה שכתוב הלאה… אני ה', אני ה'." הזקן תיאר כיצד הצעקה "אני ה'" הדהדה באוזניו: "הצעקה הזאת, אני ה', אני ה', הידהדה באוזנו, בכל עוז ותעצמות." לאחר זמן, כשבנו רצה להתחתן עם גויה, הוא החליט לעזוב את ברלין ולהגיע לארץ ישראל. הוא הודה: "אם אתה ראית שהיום היה ברית תחת הסכין להכניסו בבריתו של אברהם אבינו, זה הכל רק בגלל הצעקה, אני ה', אני ה'."

הרב בידרמן המשיך והדגיש את משמעות הפסוק "אני ה'": "אנחנו מדברים כאן ליהודים, יראי ה', שגם קדושים תהיו, וגם שבתותי תשמורו, וגם איש אביו ואמו תיראו, וגם אני ה', על הדעת, בואו נתבונן קצת, מה זה אני ה'?" הוא ציטט את הספורנו על הפסוק "איש אמו ואביו תיראו": "הקדוש ברוך הוא אומר, תשמע, אני אבא שלך, תפסיק לשבת על המקום שלי, תפסיק לנהל את העולם… תעשה השתדלות, ואתה השתדלות, אבל תבין שאני מנהל את העולם." הרב הביא משל על אדם שעלה לאוטובוס ושאל את הנוסעים אם הם מכירים את הדרך לבני ברק, וכולם השיבו שלא. כשהתלונן, אמר לו מישהו: "תרגע, יש כאן נהג למעלה, הוא מכיר את הדרך." כך, הסביר הרב, על האדם להבין שיש "נהג" – הקדוש ברוך הוא, שמנהל את העולם בחסד וברחמים.

הרב התמקד במצוות "לא תיקום ולא תיטור את בני עמך" והסביר מדוע אסור לנקום. הוא ציטט את ספר החינוך: "משורשי המצווה… שידע האדם וייתן אל לבו כי כל אשר יקראו, מטוב עד רע, היא סיבה שתבוא עליו מאת ה' ברוך הוא… לכן אסור לך לנקום, כי אתה חייב להאמין שזה לא ההוא, אם לא ההוא היה לך אותו צער ממישהו אחר. זה אני, אמר הקדוש ברוך הוא." הוא הוסיף מדברי החפץ חיים על דוגמת הנקמה: "איזה הוא נקימה? אמר לו ראובן לשמעון, השאל לי את המגל… למחר אמר לו שמעון לראובן, תשאיל לי קרדומך. אמר לו, לא… כמו שאתה לא רצית להלוות לי. זהו, הנקימה." החפץ חיים מסביר: "רצו להראות לו מה לך להתלונן על חברך. הרי מן השמיים לא רצו שהוא יהיה שלך… בשמיים נגזר שלא ראובן ישאילך… על מה אתה כועס, על מה אתה נוקם לו?"

הרב הביא את דברי הרד"ק בשם רבי סעדיה גאון על הפסוק בתהילים: "גם איש שלומי אשר בטחתי בו… הגדיל עליי עקב… והשלם עליהם, ואני אשלם להם." הרד"ק מפרש: "ישלם להם טובה תחת רעה, כפי שה' רוצה ממנו." הרב סיפר על האמרי אמת, ששלח תמיכה לשונאו שרדף אותו, ועל רבי שלמה זלמן אוירבך, שמיהר לשלם עבור דגים מקולקלים בחתונה כדי למנוע מחלוקת, מבלי לדעת שגם המחותן עשה אותו דבר. הוא סיכם: "מי שזוכר… והשלם להם טובה תחת רעה… בזאת ידעתי כי חפצת בי."

הרב הביא סיפורים נוספים על צדיקים שקיימו זאת. על רבי יששכר דב מבעלזא, שמחק אדם מרשימת התמיכה כי לא היה נצרך, אך הסביר שרק בגלל שחתר נגד אביו קיבל תמיכה: "היהודי הזה הוא בכלל לא נצרך… לכן האבא תמך לו… אבל תחתי הוא לא חותר, אז למה לשלוח לו כסף?" על רבי יששכר ליב מסלונים, שהכריז שמי שרוצה לנסוע לאחיו לביאליסטוק יקבל הלוואה, והורה לא להוריד את המודעה עד הרכבת האחרונה. הרב הדגיש: "רואים מדברים איך המנהיגים שחיים עם אני ה'."

והסבר על הפסוק "קדושים תהיו כי קדוש אני ה' אלוקיכם". הוא ציטט את דברי רש"י ורבי חיים הקדוש, שהסבירו כי קדושה מתבטאת בהתרחקות מעבירות: "קדושים תהיו, זה לא איזה דבר רחוק, שרק צדיקים גדולים מגיעים אליו. כתוב ברש"י, 'פרושו מן העריות ומן העבירה'. כל יהודי שכובש את יצרו, שסוגר את העיניים, ששם גדר, הוא נקרא קדוש. ואפילו, תשמעו טוב, אפילו החוטא הכי גדול, אם ברגע הזה הוא בורח מעבירה, הקדוש ברוך הוא אומר לו: 'קדוש אתה!'"

הרב הביא את דברי רבי חיים הקדוש על כך שהתורה פונה לכלל ישראל: "כתוב 'דבר אל כל עדת בני ישראל'. זה לא רק לרבנים או לצדיקים. כל אחד ואחד, כולל מי שנפל, כולל מי שחושב 'מי אני בכלל?' – אם הוא בורח מעבירה, הוא קדוש. זה כמו שיכור, ששותה קצת ועוד קצת, עד שהוא שיכור לגמרי. כך הקדושה – קצת קדושה, ועוד קצת, ועוד קצת, ופתאום אתה קדוש!"

הוא הוסיף סיפור על רבי נתן צבי פינקל, ה"סבא מסלובודקא", שדיבר על קדושה כתהליך הדרגתי: "הסבא אמר, כמו שיכור לא נהיה שיכור מכוס אחת, אלא שותה קצת ועוד קצת, כך הקדושה. תשים גדר קטן, תסגור את העיניים פעם אחת, תוותר על משהו קטן, וזה מצטבר. כל אחד יכול קצת. ואתה חושב 'אני לא מסוגל להיות קדוש', אבל התורה אומרת: 'קדושים תהיו' – זה לכל אחד!"

הרב עבר לדבר על המצווה הגדולה של "ואהבת לרעך כמוך", והסביר כי היא כוללת אפילו את מי שפגע בנו. הוא ציטט את המהר"ם שיק, שכתב: "התורה לא צריכה לצוות לאהוב את מי שמטיב לנו, כי זה טבעי. אבל לאהוב את מי שפגע בנו, את מי שיש לו חסרונות, זה מה שהתורה דורשת. כמו שאתה אוהב את עצמך, למרות שאתה יודע את החסרונות שלך, כך תאהב את השני, למרות החסרונות שלו."