ניצול הפיגוע חננאל גז משתף בכאב: "חצי לילה אני רק בוכה"

חננאל גז שיתף לראשונה הערב (מוצאי שבת) את סיפורו המצמרר: הפיגוע שבו נרצחה רעייתו צאלה הי"ד, בדרכה לחדר הלידה. יחד הם נסעו עם ציפייה ללידת את תינוקם – רגע שהפך בתוך שניות לסיוט נורא.

"פתאום ראיתי לייזר ירוק שמסתובב כמו נקודת אור זעירה שמתקדמת אלינו," סיפר חננאל ב'כאן 11'. "כשהוא כוון ישירות אל הנהגת, כבר הבנתי מה עומד לקרות. הלייזר הגיע מאקדח או רובה – ככל הנראה M16 – והיה מרחק של כ-15 מטרים בלבד מאיתנו. ואז – פיצוץ חזק, חור בשמשה בדיוק מולי."

מהרגע הזה הכול הפך למאבק הישרדות. "הרגשתי רסיסים ביד ובחזה, והכאב היה חד. אבל הרכב המשיך לנסוע, כאילו כלום לא קרה. שאלתי את צאלה אם היא בסדר, וראיתי את הדם. היא דיממה מהצוואר, מהחזה, מהזרוע. זה היה נורא. ניסיתי לייצב את הרכב, סטינו לנתיב הנגדי, כמעט התהפכנו. הבנתי שאני חייב לפעול."

עוד באתר:

צחוק בממ"ד

צפו: משתה הפורים של 'קול חי' שישכיח לכם את הטילים

מנחם טוקר

כך זה נראה

גל תקיפות: עשרות מפקדות בסיג' וביטחון פנים

קובי פינקלר

צפו

שר המלחמה האמריקני: "אנחנו מנצחים, האיראנים גמורים"

אבי יעקב

הקטע המלא

המלחינים: מנחם טוקר והשופטים מתחו את עדי רן

המלחינים

במהירות, משך חננאל את ההגה, לחץ על הברקס ברגל שמאל והרכב נעצר. "התקשרתי מיד למד"א, מסרתי את המיקום ודיווחתי שירו באשתי. ניסיתי לעצור את הדימום – אבל היא לא יכלה לדבר, היא פשוט כבר לא הייתה. כל שנייה נמשכה כמו נצח."

רגעים קשים במיוחד עברו עליו כשהגיעו כוחות ההצלה. "שאלו אותי אם יש ילדים באוטו. אמרתי להם – לא, אבל בבטן שלה יש תינוק. תצילו אותו. לא רציתי להאמין שהיא מתה, למרות שהבנתי שהמצב לא טוב. היא נהרגה במקום."

בבית החולים, לאחר הלידה, נאמר לו שהתינוק בחיים – אך הבשורה על מות רעייתו הייתה סופית. "שאלתי אותם שוב ושוב – אתם בטוחים? וכל פעם ענו לי: כן."

הכאב עדיין עוטף אותו. "חצי לילה אני רק בוכה. יש לי אולי שעתיים-שלוש של שינה, וזה חסד מהשם. אנחנו חייבים להיות חזקים – אחרת הם ניצחו."

את בנו, שנולד לאחר מותה של צאלה, קרא חננאל "רביד חיים". הוא מספר: "צאלה אהבה את השם רביד. הוספתי את השם חיים, כי הוא באמת בן החיים שנולד מתוך המוות. בשבעה אמרנו את השם בפעם הראשונה, ואז מפקד הכוח שחיסל את המחבל הגיע אלינו לביקור. כשהוא שמע את השם הוא אמר – זה גם השם שלי. הוא התחיל לבכות, חיבקתי אותו, ובכינו ביחד."

למרות השם האופטימי, מצבו הרפואי של התינוק עדיין מעורפל. "הוא היה בלי חמצן למוח הרבה זמן. כנראה שיש פגיעה מוחית קשה, הרופאים בכלל לא אופטימיים. אבל תמיד נשאר אחוז אחד של תקווה. לא יודע איך זה ייגמר, אבל אני נאחז בו."

חננאל מסיים את עדותו בתחושת שליחות: "אני יודע שאם לא ניתן מקום לרגשות – זה יאכל אותנו מבפנים. אנחנו לא יכולים להישבר, כי אם כן – זה הניצחון שלהם."