למרות הכאב בטבח השביעי באוקטובר; מעז יצא מתוק

לידידיי ומכריי קוראי ומתענגי הגליון 'מעדני הפרשה'.

ימים היסטוריים מתרגשים ובאים לעולם ובידינו להחליט אם אנחנו רוצים לחוות אותם כדבעי, או לתת להם לחלוף מעלינו ומצידנו ואלינו לא יגש.

במאמר הזה ננסה קצת להבין את גודל השעה והמשמעות הגדולה שטמונה במהלכים שקורים בעולם כרגע.

לפני שנצלול לעצם הענין ברצוני לרענן את הסיפור הידוע שמסופר על מורנו זקננו הרבי הק' רבי זושא מאניפולי זיע"א, מסופר כי כל לילה טרם עלותו על יצועו היה עורך חשבון הנפש ואח"כ בוכה בכי תמרורים על כל 'חטאיו' (הלואי עלינו כאלו חטאים) והתחנן להקב"ה שיסלח לו, תוך הבטחה כי לא ישוב לכסלה עוד, ואז היה שואל: והלא גם אמש אמרתי כך ולא עמדתי בדיבורי? והיה עונה: אבל הפעם זה באמת כך, שאני מתכוון לכך ברצינות. וא"ת: והלא גם שלשום אמרתי כך ואתמול גם? נכון, אבל תאמין לי שהפעם זה באמת באמת ללא כחל ושרק וכו'.

במלחמת ששת הימים עוד לא נולדתי ואת מלחמת יוה"כ אינני זוכר, רק שמעתי תיאורים איך התנהגתי אז במקלט של הפנימיה של ישיבת גור, שם שהו מאות משפחות באופן רציף, רק קפצו מפעם לפעם בגיחה מהירה הביתה להביא טרף למשפחה וחוזר חלילה, לא היה אז התרעות על הפגזות, היתה אזעקה אחת שבישרה שהתחילה מלחמה וזה היה תקף עד לאזעקת הארגעה שהמלחמה הסתיימה, ומנין ידעו אם האזעקה היא על תחילת המלחמה או על סיומה? היה סימן ברור: אזעקה שהשמיעה קול עולה ויורד (באמת היה מפחיד) היתה סימן לתחילת מלחמה, אזעקה עם צפצוף אחיד, היה סימן לשוך המלחמה.

אח"כ הגיעה מלחמת המפרץ של סאדאם חוסיין, כאן כבר היתה התרעה, והאזעקה באה להודיע שניכנס לחדר האטום, עיקר הפחד היה מהנשק הכימי שהשקרן הזה המציא שיש לו, לא היה ולא נברא.

39 טילים הוא שלח, כמה אחדים כל לילה ואף אחד לא נפגע, לרגע השתעשענו באשליה שהסקאדים שלו הם קפצונים של פורים אבל אז הוא שלח טיל בודד לתוך בנין בסעודיה ונהרגו 70 איש, אז כל העולם הבין וראה כמה ניסים הקב"ה עושה איתנו, איך הוא עוטף אותנו בשמירה.

וכאן נכנס סיפורו של הרבי ר' זושא: בכל פעם היינו בטוחים שאלו הסימנים האחרונים שלפני הגאולה והפעם באמת ואח"כ באמת באמת, ובפועל? עבר קציר כלה קיץ ואנחנו לא נושענו, אבל מאמינים בני מאמינים אנו כי כל תקופה כזו של מאורעות היא שלב לקראת הגאולה.

הפעם זה בכל זאת שונה, כי כעת משתלבים כמה חלקי פאזל לתמונה ברורה, ואבהיר את דבריי.

בגמ' ע"ז ב: מסופר כי בבוא המשיח יבואו כל אומות העולם לבקש להיות חלק מהחגיגה ויטענו 'כל מה שעשינו לא עשינו אלא בשביל ישראל שיעסקו בתורה' והגמ' נותנת דוגמא את אדום ופרס מה הם יטענו ומה הקב"ה יענה להם, שואלת הגמ': מדוע מונים רק את אלו? עונה הגמ' כי 2 מלכויות אלו ימשכו עד ימות המשיח וזה כמובן ארה"ב (גם אירופה) ופרס, הלא היא איראן.

לעומת זאת מופיע מספר פעמים בזוהר ובמדרשים שמלכות ישמעאל תשלוט באחרית הימים קרוב לתקופת הגאולה, ואם דברי הגמ' הם נבואה ברורה שרק 2 אימפריות אלו ישרדו עד היום, הרי הנבואות על ישמעאל הם הרבה יותר עוצמתיות, משום שאדום ופרס היו אז וחז"ל צפו ברוה"ק או מפסוקים שהם יתקיימו עד היום, משא"כ ישמעאל כלל לא היה מאן דאמר ולא היה להם שום מלכות, רק כעבור מאות שנים התחיל האיסלאם להרים ראש ואת כל זה הודיעו חז"ל מפורשות וברורות ואם אנו רואים שדבר אחד מדברם לא נפל ריקם, ברור הדבר שמה שאמרו על הגאולה אין זה משהו רוחני בלבד, אלא דבר מציאותי שכל רגע יכול להפתיע.

וכשם שעד לפני שבועיים לא היינו חולמים שתוך זמן כה קצר מטוסים של הצבא הישראלי יטיילו להם בשמי איראן ללא מפריע, כך שאר הדברים עומדים להתממש

השאלה היא: מתי? התשובה היא כי בתקופה האחרונה התקיימו כמעט כל התחזיות של חז"ל שבמשנה בסוף סוטה אחד לאחד, באופן מעורר השתאות, וכאשר חוינו אסון כה כואב ומדמם בשמחת תורה תשפ"ד ולמרות כל הכאב, מעז יצא מתוק וכל האיומים האוויריים והבליסטיים והגרעיניים מכל הצדדים הוטחו בזה אחר זה, מסתבר שזו ההכנה לימים שנוכל לישב בשלוה איש תחת גפנו ואיש תחת תאנתו.

אחד הדברים הפלאיים הוא הצירוף המפליא בין דברי הגמ' בע"ז דלעיל, לבין דברי חז"ל על מלכות ישמעאל, שאיראן היא פרס שלא היה לה שום קשר ממשי עם האיסלאם, הפכה בניגוד לכל הגיון אזורי במפרץ, להיות הרפובליקה האיסלאמית ובכך מתקיימים 2 החזלי"ם ביחד ונפילת פרס היא יחד עם נפילת ראשי הדת של מלכות בני ישמעאל.

חשוב לציין את דברי המהרש"א ביומא י: כי מה שנאמר שפרס תפול בביאת המשיח, הוא לא ממש אלא סמוך לביאת המשיח, כי בביאת המשיח כבר יהיה אחר נפילתם, (בחינת 'החרבה המלאה', כמו נדנדה, שהצלחתנו היא כשלונם).

גם בישעיה פרק לב נכתבו פסוקים על ישיבת ישראל בשלוה ושאנן ואז מסיים בפסוק יט: 'ובשפלה תשפל העיר' ופירש"י זו פרס שהשפילו את ישראל. הרי מפורש ששלוותנו בגאולתנו תלווה עם השפלת פרס, לא סתם נפילה אלא השפלה, וזה שקוף כבר.

והיום כ"ג סיון יום שליחת אגרות הישועה בשושן משתלב יחד עם תחילת מסכת ע"ז בדף היומי שבדף הראשון שלה מסופר מה שהבאנו לעיל, ויחד עם הפסוק 'וכי תבואו מלחמה על הצר הצרר אתכם ונושעתם מאויביכם', הצר הצורר בגימ' ה'תשפ"ה.

וכמובן, החשבון של זקננו הגר"א מוילנא על ה-28 עתות ששלמה המלך כותב בקוהלת, שאם נחלק 6000 שנות קיום העולם ל-28 חלקים, כל תקופה כזאת ההיא 214 שנה פלוס, ולפי זה השנה הזאת היא סיום 'עת מלחמה' ובשנה הבאה כבר 'עת שלום'.

יה"ר שכבר נזכה לכל הטוב הצפון לנו ונראה אותם עין בעין בביאת משיח צדקנו במהרה ממש.

נ.ב. כל נשוי שלובש טלית, מניחה קודם לכן על שכמו לבדוק הציציות, מה הענין בזה?

המרגלים גרמו נזק גדול מאוד, מדוע יהושע לוקח סיכון ושוב פעם מרגלים?

מה עניתי לגוי איכר, כששאל מה פשר החוטים שמשתלשלים בארבע כנפות בגדי (וכי אסביר לו את תכלת דומה לרקיע?)

תשובות מעניינות לשאלות אלו ועוד בגליון 'מעדני הפרשה' המוגש בזאת לכם, טעמו וראו כי טוב. בברכת שבת שלום ומבורך וגאולה קרובה לבוא: