הנגיד הקנאי קרא לאדמו"ר מגור: תאמצו את שיטת סאטמר

הבוקר (שני) שב מרן האדמו"ר מגור מהמסע בארה"ב, שם שהה בשבועיים האחרונים בכדי לגייס תרומות מנגידי העם לטובת קרן עולם התורה של החסידות.

מרן האדמו"ר מגור טס לארה"ב במטוסו הפרטי של הנגיד יואלי לנדא, כשלפני כן הנגיד הגיע לביקור במעונו של האדמו"ר וסייר עמו בבית המדרש הגדול ברחוב ירמיהו בירושלים.

אמש לפני המראתו של מרן האדמו"ר לישראל, עלה הנגיד ר' יואלי לנדא למטוס הפרטי שהוא סידר לאדמו"ר עקב כך שמטוסו לא יכל להגיע לישראל בשל בעיות ביטוח הקשורות למלחמה, וזכה למעמד לחיים מיוחד.

לפני צאתו מהמטוס הפקיד הנגיד ר' יואלי לנדא בידי מרן האדמו"ר מגור מכתב מיוחד, ובו הוא מודה לאדמו"ר על הזכות לקחת חלק במגבית, ומציע לו לאמץ את שיטת סאטמר ולא לקחת תקציבים מהמדינה.

ל'אמס' נודע כי הנגיד ר' יואלי לנדא תרם למגבית קרן עולם התורה של גור מיליון דולר.

לשון המכתב של הנגיד לאדמו"ר:

לאחר קידה והשתחוי' כדת וכדין, הפעם אודה את השי"ת אשר זיכני להיות "אכסניא של תורה" ולארח את הוכ"ק שליט"א. כבוד גדול הוא בעבורי הקטן להיות עבד לעבדי ה', באשר הוכ"ק שליט"א הוא אחד מן השרידים אשר ה' קורא לגדור גדר ולעמוד בפרץ בהרבה ממערכות קדשי ישראל, וכזכור לכל ישראל המערכה הגדולה בענין ההכשר על הסעלפאן, כאשר כבר אחז היאוש בכלל ישראל שיותר אין לנו תקוה להינתק מן הכלים הטמאים, הוא הגבר אשר נטע התקוה ועקר היאוש להציל את ישראל, ועד היום הזה נשמר כרם בית ישראל מכח פעולותיו הקדושים.

כוחו הגדול של הרבי שליט"א הולך מקצה העולם ועד קצהו. כאשר כל כל אברך בכל העולם – אפילו בקהילתנו באמעריקא – כשבא לקנות סעלפאן, חושב פעמיים האם הסעלאפאן שלו הולך עם הכללים של גור. ועל כך נישא תפילה, ימים על ימי מלך תוסיף שנותיו כמו דור ודור, להמשיך לעמוד בעוז ובגאון על משמר הדת ועל משמר בית ישראל.

הנה, כאשר בקשו שליחי הוכ"ק שליט"א ממני לעמוד בעזרת ה' בגיבורים, וליטול חלק במגבית האדירה שהוכ"ק שליט"א טרח במיוחד אליו לאמעריקא. אמרתי מיד "הנני". וכפי אשר חינך ולימד אותו רביה"ק מסאטמאר זי"ע לתמוך בכל מוסדות התורה והחסד, וכבר ידוע מכתב התמיכה הנלהב שכתב רביה"ק מסאטמאר ז"ל – ביום ד' לסדר וידגו לרוב בקרב הארץ תשכ"ז – לבנין ישיבת חידושי הרי"ם, ואכהמל"ב.

אמנם, ביותר נתעוררתי לחזק ולאמץ ידי הוכ"ק שליט"א, לאחר מעשה קידוש ה' האחרון הכביר אשר עשה, כאשר שוב הי' הוא היחיד שעמד בעוז ובגבורה לצאת מן אותה ממשלה המאיימת לגייס את בחורי ישראל לצבאם הטמא. הלא בושה תכסה פנינו בשמענו יראי ה' המזדנבים אחריהם ועושים פשרות לטמא את בחורי ישראל, והוכ"ק שליט"א בבחינת אברהם העברי – אשר כל העולם מעבר זה והוא מן העבר השני – לא נכנע בפניהם מאומה, ועמד על המשמר בעוז ובגבורה, ולא נכנע לכל מנעמי השלטון והשררה.

וכפי שזכיתי לשמוע בקודש פנימה במוצש"ק ערב קבלת התורה מפי הוכ"ק שליט"א, שיש כאלו שמסכימים לעשות פשרות כאלו ואחרים, אבל בגור לא יהא שום פשרות, אפילו אחוז אחד לא, ואפילו בחור שאינו לומד כל היום אין אנחנו מפקירים, כי אנחנו אין מנהלים משא ומתן על עיקרי היהדות. ואילו היו כל המנהיגים הולכים במהלך זה, בוודאי היו מנצחים את המערכה זה עידן ועידנים.

אכן, בזאת אבקש רשות הוכ"ק שליט"א להביע עוד מילה אחת ושתים מעומק דם לבי בגודל המערכה, ובטוחני מאת ה', ששורות אלו יכולים להיות טובה גדולה לכל מוסדותיו האדירים של הוכ"ק שליט"א, ולכן אתן רשות לעצמי להרחיב קצת בדברים אלו.

ואקדים בקצרה את דברי השפתי צדיק בפרשה הקודמת (פרשת שלח) בשם זקנו החידושי הרי"ם זי"ע: "ושמעתי מפ"ק אא"ז מו"ר זצ"ל, שהמרגלים היתה כוונתם לטובת ישראל לבד, שראו ישראל עומדים שם במצב טוב מאוד לומדים תורה אצל מרע"ה ואין להם שום טרדה מטרדת עוה"ז, לא ממזון ולא מכסות, רק כולם עוסקים בעבדות הש"י וניזונים לחם מן השמים, היו חסים על ישראל שיכנסו לארץ ויהי' להם טרדות עוה"ז בעבודת הארץ, וסיכנו עצמם עבור טובת ישראל, ופעלו שנתעכבו ישראל במדבר עוד ארבעים שנה, ונזונו לחם מן השמים. אך אף על פי כן לא הי' זה לרצון בשמים, משום שלא טוב לומר עצות בהנהגת הש"י, שמסתם כמו שמנהיגין משמים כן הוא לטובתנו".

וכן הביא עוד השפתי צדיק שם בשם החידושי הרי"ם זי"ע: "וכן שמעתי מפ"ק זקני ז"ל, שהמרגלים ראו שהיו ישראל במצב מפואר מאוד במדבר ובדביקות גדול רק בהש"י תוה"ק בלי שום רעיון זר, הי' צר להם שיכנסו לארץ פן ינתקו מה מהדביקות, לכן מסרו נפשם לגרום טובה לישראל שיתמהמהו במדבר, ואמר (זקנו) בזה הלשון, שהמרגלים דאגו עבור ישראל, כמו אברך הדואג לנדוד ממזונות שולחן חותנו פן יטרד ולא ישקוד בלימודו כמקדם".

וכעי"ז איתא כך בשפת אמת (שלח תרמ"ה): "כי בודאי אמרו המרגלים אמת כי בהיותם במדבר הי' טוב להם ונראה להם שח"ו יהי' ירידה בכניסתם לארץ, אכן, באמת בני ישראל נבראו בעולם להעיד על הבורא ית' ולתקן כל הבריאה, וזה היה צריך להיות המכוון לעשות שליחות ה' בעולם – לא לגרמייהו. וממילא, כשעושין רצון השי"ת זוכין ביותר שאת גם בכניסתן למדריגה שפלה בעבור כבוד שמו ית'", עכל"ק.

למדנו בזה נקודה נפלאה מדברי השפ"א, שהאדם שעושה לעצמו תוכנית האיך יהיה העבודת השם שלו, והוא בורח מכל קושי וצער, האדם הזה אינו מגיע לכלום. לעומת זאת, דווקא היהודי שקופץ במסירות נפש להרבות כבוד שמים, ואין קיומו כאן רק בשביל לעשות רצון קונו ולמלא תפקיד שליחותו בעולם אשר הועיד לו השי"ת, הוא אשר יזכה לסייעתא דשמיא מיוחדת להאיר לפניו הדרך בסייעתא דשמיא מיוחד.

המרגלים זועקים "לא נוכל לעלות כי חזק הוא ממנו" ויהושע וכלב עונים לעומתם "עלה נעלה וירשנו אותה כי יכול נוכל לה".  והנה, כל הסיפור הזה של מרגלים חוזר עתה שוב בכל התקופה הקשה הזאת. כל יהודי היה מעדיף להישאר זך ותמים כמו בהיותו בחור בישיבה. יהודי שמקים כולל או ישיבה הי' רוצה שכל חייו יסובבו סביב הרבצת תורה ותו לא, אברכים רוצים ללמוד בלי שום טירדות פרנסה, אבל הקב"ה רוצה אחרת.

עיקר מטרתו של הקב"ה בעולם, שירדו ישראל לתוך כל הקושי של העולם הזה ומשם יתקשרו אל הקב"ה בתפילות ובקשות. ידוע מה שהקשה הרה"ק רבי יצחק מווארקא זי"ע בדברי הגמרא ביומא (ע"ה ע"א) שהקב"ה קלל את הנחש, עולה לגג – מזונותיו עמו, יורד למטה – מזונותיו עמו. ולכאורה קשה, דאם כן אתגורי איתגר, היינו, שנמצא הנחש הרויח ונשכר, שבכל מקום שהולך יש לו מזונותיו ואינו צריך לתור ולחפש אחר מזונו.

ואמר הרה"ק מווארקא, שמחמת ששונאים אותו בשמים אומרים "נעם דיר און גיי דיר" – קח לך ותלך, שאין חפצים אפילו לשמוע קולו.

האמת אומר ולא אכחד, שמאז שזכיתי להיות בקודש פנימה בערב קבלת התורה לפני הוכ"ק שליט"א, מהדהדים ומצלצלים דבריו הקדושים באוזני בקול רעש גדול ולא יסף, כאשר עמד בעוז ובגבורה על כך שיהודי צריך למסור נפש עבור היהדות, גם אם תמורת זה יפסיד הכל. וכל הענין הזה של הגיוס הוא ממש כמו חילול שבת וגיוס בנות.

ועוד דברים כאובים שמעתי מפום ממלל רברבן, על כך שאין לשעות להם ולדרישותיהם בענייני הגיוס, עד כדי מסירות נפש. ולאחר ששמעתי דברות קדשו כלהבות אש, אבוא ואוסיף עוד איזה מחשבות בענין זה.

שהרי ידוע הויכוח בין גדולי ישראל בענין לקיחת התקציבים מהמדינה, ואין אני מכניס ח"ו ראשי בין ההרים הגדולים, אבל כל הויכוח נוגע פעם, אבל היום שראשי המדינה התחילו לגלות טלפיהם החוצה, והחלו דורשים תמורה תחת הממון אשר הם נותנים.

והתחילו לדרוש פיקוח שלהם במוסדות החינוך. תחילה עשו זאת בהצנע, והתחילו רק עם המוסדות הרחוקים יותר, וכך נכנסו יותר ויותר עד שבלא שום בושה העלו על השולחן את הדרישה להתערב לגמרי בכל תוכן הלימודים. וביותר התגלה הבושה בכל ענין הגיוס כידוע.

מה שיצא מכל זה, שהיות שקהילות החרדים הורגלו לסמוך על המדינה, נעשו חלשים כל כך בעיני עצמם, עד שכיום בטוחים המה באמת שאין למוסדות שלהם שום עתיד בלי המדינה. ובאמת, למרבה הצער, יש צדק בדבריהם.

הבעלי בתים התרגלו להשקיע הכסף שלהם בבאנק ולא במוסדות התורה. הציבור נהפך לציבור נצרך שאין לו שום כח עצמי להרחיב גבולות הקדושה שלו. וכל השאיפה שלהם הוא רק למצוא איזה חוק של ה"רע במיעוטו", הכל בכדי לחזור לקבל הכסף מהמדינה.

ונתדרדר המצב לידי כך שאינם מתביישים לעשות פשרות עם נשמות ישראל, למסור ביד צבא השמד יעדים קצבות של נשמות ישראל שיתגייסו, והמה מחליטים מי שלומדים פחות או אינם ראוים לגדל בתורה, מזומנים להיכנס לשערי גיהנום באש הצבא.

כל כך נעשו הקהילות חלשים בעיני עצמם, עד שיש מביניהם שלצורך הכסף כבר שיכנעו את עצמם שאכן אין זה עבירה כ"כ גדולה להתגייס לצבא, ושכל אלו שאין לומדים תורה מקומם אכן בצבא. במקום לעמוד כחומה בצורה שאין לנו שום שייכות עם אותו צבא של התאבדות ושמד, וקהילות היראים תורמים די והותר עבור הציבור בכל מפעלות החסד שלהם, הקריבו את כל דיעותיהם עבור פרוטות אלו.

ונתקיים בהם מה שכתוב במרגלים בפרשה דאזלינן מינה: "ונהי כחגבים בעינינו וכן היינו בעיניהם"! מי פילל ומי שיער, שיקרה דבר כזה שאנשים ממחנה היראים ימסרו את בניהם למולך הציוני ולנתק מן התורה ומן היהדות דורות שלימים, הכל עם טענה שאין ברירה אחרת למען בצע כסף כדי שיוכלו להגדיל תורה.

והיכן מצינו כזאת, עקירת התורה לשם הקמת תורה? הלא למשמע אוזן דאבה נפשינו: עד כדי כך אפשר להשפיל כבודה של תורתינו הק' ולומדיה – שיש מי שמוכנים לרמוס את כבוד תורתינו הק' עד עפר, ומסכימים לסחור לומדי התורה ולהקריב נשמות למולך ולומר לצבא 'תקבלו כך וכך נשמות מתוכנו' – הכל בעבור בצע כסף ולמען יואילו הציונים 'בטובם' לזרוק אי אלו פרוטות מסחר הנשמות הלזה?!

ואין כאן המקום לפרט על איזה קהילות כוונתנו, כי הרי מפי קדשו שמענו גודל צערו לעמוד יחיד על הדבר הזה. ובאמת, יותר מן הכאב על המרידה בה' – יש לכאוב על הטפשות שבדבר. שברגע שכלל ישראל מתנתק מהקב"ה, ואינו מתרגל לבקש ולהתפלל אליו בכל יום ויום שישפיע עליו פרנסתו, הם עוצרים בזה את השפע, והם נעשים נצרכים ושנארערס אצל הכופרים, במקום שהאברכים והבעלי בתים ירחיבו צינורותיהם להיות פטרוני המוסדות.

וכיון שהורגלו המוסדות שאין הם צריכים את הציבור, והורגל הציבור שאין המוסדות זקוקים לו, הגיעו למצב נורא, שצינורות השפע הופסקו אצלם, וקשה למצוא אצלם יהודים שנהפכו לבעלי בתים גבירים. כי העולם דומה לגלגל, אם הציבור מתרגל לתת – אז הוא גם מתרגל להרוויח ולהעשיר, ואם הציבור מתרגל לשבת באפס מעש ולא לשאת בעול מוסדות התורה – אז הוא גם מתרגל שלא להרוויח ולא להעשיר, והרי הם כמו הנחש שמתרגל לאכול עפר כל היום.

כפי שכבר דובר בקודש פנימה, זהו עיקר החכמה של רביה"ק מסאטמאר ז"ל בכל שיטתו הק', שלימד את הציבור לעבוד קשה, ולשאת על כתפיהם העול על כתפיהם. וכך, הניע אצל בני קהילתו את גלגל ההצלחה. המנהלים למדו שאין להם לתלות עיניהם באחרים, רק עליהם לעבוד קשה לגייס את הכסף. והבעלי בתים היו מוכרחים לעבוד קשה בשביל להיות גבירים גדולים, שיש ביכולתם להחזיק בהרחבה את מוסדות התורה. וכך התפתח עולם אדיר של נתינות אדירות.

הוא הלך עם מהלך חדש, הוא לא עשה גבירים – וביקש מהם להחזיק המוסדות, אלא הוא השפיע עשירות לכל מי שרצה להיות תומך ופטרון של מוסדות התורה. כך נעשה בין אנשיו, שהגבירים ביניהם אינם מתפארים זה על זה מי יש לו יותר כסף, אלא מי מחזיק יותר מוסדות. הכסף נעשה טפל אל המטרה הגדולה של החזקת המוסדות.

כך בא הדבר הזה לידי מצב שכל אברך צעיר שהתחיל להרוויח קצת כסף, אם הוא רוצה לכבד את עצמו הוא מיד נוטל על עצמו עול החזקת מוסד על טהרת הקודש. שיינע פליגע"ר (מטוס יפה. נ.ק.) אין הופך אותו למאן דאמר, "פטרון ובונה המוסדות" זה מה שהופך אותו למאן דאמר.

אנשיו לא נהפכו לגבירים, אלא נהפכו לצינורות רחבים להקמת והחזקת תורה וחסידות. יותר ממה שהעגל רוצה לינק מהם, רוצה הפרה להניק. ההצלחה שלהם לא נמדד בעיניהם כמה כסף הם עושים, אלא כמה מעשים טובים הם עושים, כמה מפעלי חסד ותורה הם מחזיקים.

מעולם לא תראו את מוסדות סאטמאר מסיעים את הגבירים לנסיעות הוקרה בספינות התענוגים של אייראפא. כי היות שאין זה במהלך של נותן ומקבל רק כל אחד מרגיש כאב ופטרון להמוסד, ושותף בדבר כאילו הוא כיסו ממש, לכן, כל אחד מרגיש אחריות לחוס על ממון המוסד, וממילא, חס מלהזכיר לקחת את הממון שלו ולהיות מועל בממון הקרש ולקחת אותם לנסיעה ולהשליך להפקר ובל תשחית.

נסיעות אלו לא היו מעודדים את הנותנים להוסיף עוד נתינות עבור זה, ואולי איפכא ח"ו, כי אף אחד מן הנותנים אינו נותן כדי לקבל, רק נותנים מפני האחריות שנטע בהם.

והרי המציאות מוכיח, כי בעזר ה' כהיום הננו זוכים ורואים קרוב ל"מאה אלפים תשב"ר ובנות ישראל הכשרות" כ"י, המתחנכים בקרוב לשני מאות מוסדות על טהרת הקודש, המתנוססים לתפארה ברחבי ארה"ק מדן ועד באר שבע, מבלי שיהנו אפילו שוה פרוטה מכספי השלטון, וכל קיומם והחזקתם היא רק מנגידי בית ישראל, המרגישים זכי' נשגבה ומיוחדת לחזקם ולעודדם.

ובפרט לאחרונה נתוספו כמה וכמה מוסדות מחוגי עולם התורה, וכולם מחזיקים מעמד "כולו קודש לה'", ומחיל אל חיל ספסלי ביהמ"ד נתוספים בעז"ה ימה וקדמה צפונה ונגבה, והגבירים רודפים אחרי המוסדות לחזקם ולעודדם, ורוה"ק אומרת כן ירבה וכן יפרוץ.

ובכן, לאחר שהארכנו קצת בדברים, אבוא בזה בשפולי דגלימא של מעכקש"ת אדמו"ר שליט"א עם נתינה הגונה מאד דמי קדימה לטובת המערכה, ובתוספת דברים:

בזמן הזה, שהוכ"ק אדמו"ר שליט"א יצא בראש המחנה לקדש שם שמים ברבים, והי' הנחשון לצאת בריש גלי מן הממשלה שרוצה להסיר לב צעירי ישראל מדרך התורה, ובזה סלל הדרך להצלת היהדות הצרופה בארה"ק – מתנה גדולה הוא בעבור כל הדור כולו וכל העולם כולו.

והזדמנות מיוחדת היא עבור קהילה קדושה גור, שיכולים הם כעת להפוך מנצרכים של המדינה להיות "בעלי בתים" על עצמם, ושלא ישלוט בהם אף אחד. יכולים הם כעת לקחת את כל הבעלי בתים והגבירים שיש בקהילתם, ולהפוך אותם מ"תורמים" שצריך לכבד אותם תמיד – להיות נושאי הארון בעצמם.

ועתה הוא הזמן שהם יכולים להרחיב ולהגדיל צינורות השפע, ולהפוך להיות "נושאי הארון". במקום שיצטרכו לבקש מהם כסף – יהפכו הם להיות הרודפים להחזיק במשא עול הקודש.

הגיע היום הגדול הזה שקהילה קדושה דגור לא יהיו יותר נצרכים כעניים בפתח אצל המדינה, אלא הם עצמם יהיו הגבירים הגדולים שמחזיקים בעצמם את מוסדות הקודש, וזה ירחיב להם את צינורות השפע בהרחבה גדולה מאד.

והרי זאת נראה בחוש, שדווקא הקידוש ה' הגדול שעשה כ"ק אדמו"ר שליט"א ביציאתו מהממשלה, הוא כבר פתח את צינורות השפע, ובב' השבועות הללו הי' קידוש ה' אדיר פה באמעריקא, שעשרות הגבירים של גור חיכו עבור כ"ק אדמו"ר שליט"א עם עשרות מיליאנע דולרים, באופן שלא נראה כמותו בקהילת גור מיום היותם, בלי נסיעות בספינות לאייראפע.

ומה שהצליחו קרן עולם התורה בב' שנים, נעשה עכשיו בב' שבועות, הכל מכח שכ"ק אדמו"ר שליט"א הכריז בכל העולם, שיותר אין אנחנו נכנעים להיות קבצנים של המדינה, אלא אנחנו הולכים בעצמנו בעוז ובגאון.

ובזה אשים קיצין למילי ואסיים מעין הפתיחה. שבוודאי כבוד גדול הוא לי ולחברי לעמוד לימין הוכ"ק שליט"א ולימין מוסדותיו הקדושים בשעה גורלית זו, ולתמוך ולסייע בידכם שתוכלו באמת להשתחרר מכבלי המדינה לתמידית, ובעז"ה גם אנחנו לעומתו ברוך נאמר להיות הנחשונים לסייע בכל אשר צריך בענין זה.

אבל עיקר השאיפה שלנו, שקהילת גור תהפוך להיות כמו הקהילות של סאטמאר, שאין הגבירים בגדר "תומכים" אלא בגדר "נושאים בעול".

סהדי במרומים שהדברים נכתבו מתוך נהמת לב ודאגה על המצב ועל ירידת קרנו של עולם התורה בארה"ק, וכמי שזוכה להיות מסייע בקדשים. ואם הרהבתי עוז יותר מדאי – בוודאי יסלח לי הוכ"ק אדמו"ר שליט"א, כי אחר כוונת הלב הם הם הדברים.

ובזה אחתום בהכנעה ובתפילה להשי"ת שאזכה להיות מן המועילים והמשפיעים טוב.

יואל בן מרים שרה.