הרב בידרמן פותח בסיפור מימי מלחמת ששת הימים: "בזמן מלחמת ששת הימים תשכ"ז, היה מצב מתוח כאן ובכל העולם. בבית הכנסת 'שומרי שבת' בבורו פארק התקיים יום תפילה גדול עם משמרות תהילים. יהודי מבוגר ראה צעיר יוצא באמצע תהילים, עקב אחריו וראה שהוא מוציא רדיו קטן לשמוע חדשות. שאל אותו: 'מה זה, באמצע תהילים אתה יוצא?' ענה הצעיר: 'יש לי קרובים בירושלים, אני מתוח, רוצה לדעת מה נשמע.' ענה המבוגר: 'בכלי שלך, ברדיו, שומעים חדשות. אבל כאן, בבית הכנסת, עושים חדשות, מייצרים את החדשות".
הרב ממשיך ומקשר לפרשת קורח: "כתוב בפרשה, 'וְכָל יִשְׂרָאֵל נָסוּ לְקוֹלָם'. שואל ה'שר שלום', מה זה 'נסו לקולם'? ברחו מקולם של קורח ועדתו, אבל מה זה 'לקולם'? ולאן אפשר לברוח? מהקדוש ברוך הוא אי אפשר לברוח! הוא אומר: הבריחה של יהודי היא 'לקוֹלָם' – לתפילה. שם זה מקלטו של יהודי, שם הוא בורח, לתפילה".
הרב מביא את דברי הש"ך על התורה: "בפרשת ואתחנן כתוב, 'אָז יַבְדִּיל מֹשֶׁה שָׁלֹשׁ עָרִים בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן', ערי מקלט. כתוב: 'וְנָס שָׁמָּה כָל רוֹצֵחַ בִּשְׁגָגָה וָחָי'. הש"ך מפרש: זה כנגד שלוש תפילות, שאין מקלט לישראל אלא בתפילה. כשיהודי שרוי בצרות, הוא שָׁב לקהילה, לתפילה. הוא מרמז: 'וָחָי' זה אותיות 'הַלוּ חַי', כלומר, שמונה עשרה ברכות התפילה, חוץ מברכת המינים. וכן בפרשת שופטים כתוב על ערי מקלט: 'וְלֹא יִשָּׁפֵךְ דָּם נָקִי', ונכתב 'וָו' אחרי הַל'. למה 'וָו'? שלוש תפילות כפול שש (וָו) זה שמונה עשרה. הש"ך אומר: זה רמז לשמונה עשרה ברכות התפילה, שהן מקלט לישראל, ובתפילה נבדלים מהאויבים והצרים."
עוד באתר:
הרב מספר סיפור על תפילה במלחמת המפרץ: "יהודי סיפר שבמלחמת המפרץ משפחתו בחו"ל לחצה עליו לחזור, אך הרב ש"ך אמר לו לא לנסוע. הוא חזר לחו"ל, ואחרי המלחמה הראה לרב ש"ך דפים שחידש שם. ענה הרב ש"ך: 'ידעתי שתלמד יותר בחו"ל, אבל את הקרבת התפילות במקלט כאן לא רציתי שתפסיד.' במקלט מתפללים אחרת, נכנסים למקלט האמיתי של התפילה."
הרב מביא את הרמב"ן על מצוות התפילה בצרות: "הרמב"ן כותב בספר המצוות (מצווה ה'): 'בכל צרה שלא תבוא על הציבור או היחיד, מצווה מן התורה לצעוק לפני ה' בתפילה ובזעקה.' זה מצוות עשה דאורייתא, כי התפילה בצרות היא דאורייתא. למה? כי בצרות האדם נוטה לרוץ לעסקנים, לפעול להצלתו, אבל צריך להשריש בלב שרק הקדוש ברוך הוא מציל."
הרב מוסיף מדברי החפץ חיים: "החפץ חיים מסביר: בצרות, כשיהודי צועק, התפילה היא דאורייתא, כי היא משרישה את האמונה שרק ה' מציל. כשאתה רץ לפעולות, אתה עלול לשכוח שהכל בידי ה'. התפילה מחזקת את האמונה הזו".
הרב ממשיך עם מדרש: "חז"ל אומרים על הפסוק 'אַל תִּירְאִי תּוֹלַעַת יַעֲקֹב': למה נמשלו ישראל לתולעת? התולעת מכה את הארז הקשה בפיה. כך ישראל – כוחם בתפילה. המדרש מוסיף: 'וְאָנֹכִי תוֹלַעַת וְלֹא אִישׁ', אבל כשאני מתפלל, 'בִּקַּשְׁתִּי וְיִנָּתֵן לִי'. התפילה היא כוח שפועל מיד, אם יש אמונה שלמה בכוחה".
הרב מביא את דברי רבי אלחנן וסרמן: "שני חולים התפללו, אחד נרפא ואחד לא. שני נידונים למוות התפללו, אחד ניצל ואחד לא. למה? זה התפלל בכוונה שלמה ונענה, וזה לא. רבי אלחנן שואל: איך יכולות להיות מחשבות זרות כשאדם עומד לפני מוות? והוא מפרש: תפילה שלמה היא כשמאמינים שהתפילה תציל. מי שמאמין שהתפילה קורעת רקיעים – היא פועלת מיד."
הרב מדגיש: "הגמרא אומרת: 'תפילה דברים העומדים במרומי העולם, ובני אדם מזלזלים בהם.' למה מזלזלים? כי לא מאמינים בכוחה. כמו יהלום ששווה מאה אלף דולר, אבל השמאי מעריך אותו בעשרת אלפים. כשאתה מתפלל בלי להאמין שהתפילה יכולה לשנות הכל, אתה מזלזל בה. 'וְכָל יִשְׂרָאֵל נָסוּ לְקוֹלָם' – ברחו לתפילה, שם המקלט, המרחב המוגן".
הרב עובר ללקח מפרשת קורח: "במלחמת ששת הימים, בישיבת מיר, פגזים עפו מעל חדר האוכל שהיה מקלט. שלושה פגזים נחתו על הגג ולא התפוצצו – נס גדול! הרב חיים שמואלביץ אמר לבחורים: 'אל תדמו שבזכותכם ניצלתם. זו אישה עגונה שבעלה עזב אותה עם ילדים בלי פרוטה. כשעפו הפגזים, היא צעקה לה': 'אתה יודע שהצדק איתי, אבל אני סולחת לבעלי, ואתה תסלח לכולם במקלט.' הדמעות האלו מנעו מהפגזים להתפוצץ."
הרב מוסיף: "האישה הזו נפטרה בגיל 110 בני ברק, אחרי פסח תשפ"ד, והשאירה דורות של תלמידי חכמים. הוויתור שלה הציל את כולם. זה פרשת קורח – יופי נדרש, לוותר על מחלוקת."
הרב מביא את דברי הגמרא על השקדים במטה אהרון: "כתוב: 'וְהִנֵּה פָּרַח מַטֵּה אַהֲרֹן… וַיִּגְמֹל שְׁקֵדִים.' למה שקדים? הגמרא אומרת: יש שקדים מרים – תחילתם מתוק וסופם מר, ויש מתוקים – תחילתם מר וסופם מתוק. מחלוקת היא תחילה מתוקה, נקמה נעימה, אבל סופה מר. ויתור הוא מר בתחילה, אבל סופו מתוק. זה הלקח מפרשת קורח".
הרב מספר סיפור על הרב משה פיינשטיין: "כשרצו לערב אותו במחלוקת, הוא אמר: 'מחלוקת היא דיני נפשות, וצריך סנהדרין לפסוק. אין סנהדרין, אז אני לא נכנס.' תלמיד שאל על סכסוך כספי, והרב אמר: 'תוותר. אם יש לך ברירה בין מחלוקת למשאית ב-100 קמ"ש, תרוץ למשאית. למשאית יש ברקסים, למחלוקת אין.' זה פרשת קורח – מחלוקת הורגת."
הרב קושר לאקטואליה: "היום זמנים משוגעים. ראובן תקוע בחו"ל, שמעון לא יודע איפה יתקיים חתונת בנו, לוי מבולבל כי הילדים בבית. הכל מבולבל, אבל צריך שכל – לדעת שהכל מה'. סיפר יהודי בשיעור בירושלים: הוא ואחותו קבעו חתונות לאותו יום בטעות. הוא אמר: 'מי שעשה את זה – ה'. והוא יפתור.' בסוף הכל הסתדר – חתונה אחת בבית שמש בצהריים, והשנייה בירושלים בלילה".
הרב מביא את החפץ חיים: "במלחמת העולם הראשונה, כשהקוזקים חיפשו עריקים בישיבה, החפץ חיים צם והתפלל. הוא מצא עצה בתורה: לוט, אפילו שהיה רשע, הגן על אורחיו כי באו בצל קורתו. קל וחומר, כשאנו נשענים על ה', הוא לא יעזבנו. ואכן, אף תלמיד לא גויס".
הרב מסיים: "התורה אומרת: 'וּבַעֲלוֹת הֶעָנָן מֵעַל הַמִּשְׁכָּן יִסְעוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וּבִמְקוֹם אֲשֶׁר יִשְׁכֹּן שָׁם הֶעָנָן שָׁם יַחֲנוּ.' למה התורה משבחת את החנייה יותר מהמסע? כי החנייה היתה ניסיון – לעצור, לפרוק, בלי לדעת מתי ממשיכים. זה מלמד אותנו סבלנות ואמונה שרק ה' מנהיג. בזמנים משוגעים, צריך שכל: הכל מה'. התפילה היא המקלט, והוויתור על מחלוקת הוא הישועה".
