מבקר המדינה ונציב תלונות הציבור, מתניהו אנגלמן, מפרסם היום (שלישי) את דוח נציב תלונות הציבור לשנת 2024. על פי האמור בדוח, בשנת 2024 התקבלו בנציבות תלונות הציבור 21,592 תלונות. 46% מהתלונות שלנציבות הייתה סמכות לברר אותן בשנת 2024 נמצאו מוצדקות או באו על תיקונן (מדובר בגידול של 7% לעומת שנת 2023).
32.7% מכלל המתלוננים משתייכים לחברה החרדית. שלוש הרשויות המקומיות שהתקבל עליהן בשנת 2024 מספר התלונות הגדול ביותר ל-1,000 תושבים הן עיריות נתיבות, בית שמש ובני ברק.
המבקר והנציב אנגלמן התריע על זינוק של 500% במספר התלונות על המשרד לביטחון לאומי (1,436 תלונות). הסיבה: הטיפול במאות אלפי הבקשות לרישיונות לכלי ירייה שהוגשו לאחר פרוץ מלחמת חרבות ברזל. "נתון מטריד נוסף הוא העובדה שגם בסיום שנת 2024, למעלה משנה מתחילת המלחמה, נמצאות אלפי תלונות מוצדקות על משרדי הממשלה. על השר לביטחון לאומי ועל השרים הרלוונטיים האחרים לשים מול עיניהם את השירות לציבור בעת חירום זו".
עוד באתר:
בדוח יש דוגמאות למספר תלונות שהתקבלו מהציבור החרדי. כך, הורה לתלמידות בסמינר חרדי התלונן לנציבות כי הנהלת הסמינר גובה שלא כדין קנס כספי של 25 ש"ח מתלמידות שמרבות לאחר לשיעורים או להחסיר שיעורים. כמו כן, תלמידות שמבקשות להיבחן במועד בחינות נוסף נדרשות לשלם 30 ש"ח.
בתגובה לפניית הנציבות, מסרה המפקחת על בית הספר במחוז החרדי במשרד החינוך כי נגבה תשלום בגין דחיית מבחן, לצורך מימון ההוצאות הכרוכות בחיבור המבחן ועבור מימון צוות הבדיקה. לדבריה, התשלום שנגבה בגין איחורים וחיסורים נועד למימון צוות שמחבר ובודק עבודות שמוטלות על התלמידות שנצברו להן איחורים וחיסורים, וכי התשלומים נגבים בהסכמת הורי התלמידות.
הנציבות העירה למחוז החרדי כי גביית התשלומים מנוגדת לנקבע בחוזר של משרד החינוך בנוגע לתשלומי הורים, אשר אינו מתיר גביית תשלומים כאלה, אף אם הייתה הסכמה של רוב הורי התלמידות לגבייתם. הנושא הועבר להכרעת הנהלת המחוז החרדי, וזו מסרה לנציבות תלונות הציבור כי בבדיקת המקרה עלה כי גביית תשלום עבור חיבור עבודות במקרה של חיסורים ועבור בחינה במועד נוסף פסולה ואינה חוקית. הסמינר חדל מגביית התשלומים.
תלונה נוספת הגיעה מתלמיד ישיבה שדרכונו נגנב מהכספת שבחדרו בזמן חופשת "בין הזמנים". רשות האוכלוסין דחתה את בקשתו לקבל מרשות האוכלוסין פטור מתשלום תוספת אגרה בגין הדרכון שנגנב, בין השאר בנימוק שהגניבה לא אירעה במען המגורים הרשום שלו.
נציבות תלונות הציבור ציינה לפני רשות האוכלוסין כי המתלונן התגורר בישיבה מזה 6 שנים, אך בשל נהלי הרשות כתובת הישיבה אינה יכולה להיות כתובת המגורים שלו. נציבות תלונות הציבור מצאה כי בפעולתה של רשות האוכלוסין היו משום נוקשות יתרה ואי-צדק בולט, מאחר שהיה מצופה ממנה כרשות מינהלית לשקול את הנסיבות המיוחדות של המקרה ולפטור את המתלונן מתשלום האגרה. רשות האוכלוסין פעלה בהתאם לעמדת הנציבות והחזירה למתלונן את תוספת האגרה ששילם.
