לידידיי ומכריי קוראי ומתענגי הגליון 'מעדני הפרשה'.
כשהטלפון צלצל וראיתי על הצג את השם אלתר חיים בערגער נהיה לי טוב על הלב.
ר' אלתר חיים יש לו תאום שנראה בדיוק כמוהו ובהתחלה היה לי קשה לזהות מי הוא ומי האח, אך עם הזמן מצאתי סימן מובהק, החיוך הנצחי, את ר' אלתר חיים לא תמצאו בלי חיוך על הפנים, גם כשהמצב על הפנים.
עוד באתר:
כשהוא מתקשר אלי לבקש לבוא איתו לשמח מישהו לא אוכל להגיד לא, יש לו היסטוריה, הוא התורם הראשון של כליה בארגון 'רענואל' (המקבילה האמריקאית של מתנת חיים בארה"ק) וכשאני בא איתו אני זוכה לשמוע סיפורים נפלאים מרתקים והשהות לידו נעימה.
השבוע כשהתקשר אלי לצאת לשמח מישהו נעניתי לקריאה, בדרך שמעתי אותו אומר לרעייתו שזה יקח כשעתיים, היינו, שעה בדרכים ושעה הביקור.
בדרך הוא מודה לי על המאמרים שלי שהוא קורא באדיקות מדי שבוע ומוסיף לי: כשיגמרו לך הסיפורים, תבקש ממני, אני יכול למלא לך כהנה וכהנה.
אמרתי לו: אני לא מחפש סיפורים, אני סך הכל מתבונן בכל דבר שאני רואה והרבה פעמים מתגלה לפני תמונה יפה עם תוכן מחשבתי שלדעתי יכול להביא תועלת לעולם, אזי אני מעלה את הדברים על הכתב.
ר' אלתר חיים חושב לרגע ואומר בהומור, אולי מהנסיעה הזאת יצא סיפור? מעניין אותי להיות עד ראיה לסיפור אחד.
ביקש וקיבל, ניבא ולא ידע מה ניבא.
הביקור שלנו התארך, שמחנו ושימחנו ב"ה, וכשיצאנו לדרך הוא אומר לי שהוא קצת בלחץ כי עבר יותר זמן ממה שהבטיח לרעייתו אבל הוא מתחנן שאנהג בעדינות כי בדברים האלה הוא פחדן.
השתדלתי ללכת בין הטיפות, כלומר, לנסוע מהר אבל בעדינות.
התקרבתי לצומת ומרחוק אני מבחין בניידת שמסתתרת בין השיחים, לחצתי מיד על הבלם והאטתי, אבל זה כבר היה מאוחר מדי, ראיתי בראי איך שהוא יוצא ממחבואו ומתחיל לדלוק אחרי, ניסיתי לתמרן בין המכוניות שיאבד את שדה הראיה, אבל הוא הפעיל את הצ'אקאלאקה וכולם פינו לו את הדרך והוא נדבק אלי ונאלצתי לעצור בשולי הכביש.
ניסיתי לאמוד בעצמי את העבירה. עד שהשוטר יצא אלי הסברתי לשכני באוטו שלא נסעתי כל כך במהירות, ייאמר לשבחו שהוא לא התריס בפניי 'אמרתי לך', הוא אמר מיד פרק תהילים ואני אמרתי לו: אולי יצא מפה סיפור.
השוטר פוסע מעדנות, אני פותח את החלון ומחכה לשמוע את הקריאה הנדושה: 'רשיון נהיגה ורכב וביטוח', אבל לא, השוטר מיד מתחיל בתקיפות: 'רשיון הרכב אינו בתוקף' וזה חמור, כל אמריקאי יודע כי זה יותר גרוע מנהיגה בלי ביטוח או רשיון (מסתבר שהמצלמה שלהם מזהה מיד כל רכב שחולף לידם ורשיונו אינו בתוקף).
אני פותח את המגירה ושולף את הביטוח, אבל רישיון אין לי, כבר בבוקר הבחנתי שאין לי את הרשיון שלי, חשבתי שאחפש את זה בהזדמנות, והנה אני מול השוטר וצריך להוסיף לו שבנוסף לרשיון רכב שלא חודש, גם הרשיון נהיגה איננו עלי והשוטר מוסיף מלח על הפצעים: בלי רשיון נהיגה ועם רכב שרשיונו אינו בתוקף ועוד נוסע מהר?
באין ברירה, שלפתי את תעודת המתנדב שלי של אחד הארגונים, שם יש גם תמונה שלי והגשתי לו את זה וסיפרתי לו שאני בדרך ממקרה התנדבותי ובדרך למקרה נוסף.
השוטר פסע לרכבו לבדוק ושכני ברכב שולף את המכשיר טלפון ומצלם את הסיטואציה ושולח לאשתו כדי שהיא תבין ותתחשב באיחור.
אני שולף עט ומשרבט על הנייר תוך כדי שאני אומר בקול: אני מקבל על עצמי 5 דברים לע"נ ר' ישעיה ב"ר משה: 1. ללמוד פרק משניות. 2. להדליק נר לע"נ. 3. לומר קדיש אחד לע"נ. 4 לתת צדקה לע"נ. 5. טבילה אחת לע"נ.
אני מוציא שטר של $10 וכותב על זה לצדקה לע"נ ר"י בר"מ ותוחב את השטר במקום שהרישיון היה אמור להיות. מתחיל להתנגן בקול: מאימתי קורין את שמע בערבית ושכני מגלה אף הוא בקיאות בפרק הראשון של ברכות.
אני מסמן וי על הפתק על מספר 1 ועל מספר 4. ומספר לר' אלתר חיים כי זה כבר עבד כמה פעמים פלאי פלאים.
ר' אלתר חיים שואל: אתה בוחן אותי? הרי סיפרת את זה בגליון באריכות לפני שנה?
בינתיים אני רואה במראה שהשוטר מתקרב והוא ניגש אלי לחלון ואני מכין את עצמי נפשית לשיחת מוסר שמימות המשגיח בישיבה לא זכיתי, אך לא, הוא מגיש לי את הביטוח והתעודת התנדבות ואומר: דרייוו סייוו (תנהג בזהירות).
הופתעתי, הרי לא התחננתי ואפילו שכחתי לומר לו 'ר' ישעיה אמר א' גוי אדער ער בייגט זיך אדער ער לייגט זיך'.
בדרך חזור, שואל אותי ר' אלתר חיים האם אכתוב את הסיפור הזה למרות שכבר סיפרתי משהו דומה בעבר?
בטח עניתי, מה אתה משווה? הסיפור לגמרי שונה כשאתה לצידי ומהווה השראה לכל הסיפור.
נ.ב. סיפור משעשע מסופר בגמ' בבא קמא על איש קשוח ושמו 'חנן בישא' שהיכה יהודי אחד וסטרו על פניו, תבע אותו המוכה לדין תורה אצל רב הונא וחייבו רב הונא לשלם חצי סלע מדינה, הלך אותו חנן בישא והביא מאיפשהו סלע שחוק ומרוט ונתן אותו למוכה וביקש עודף, אמר לו האיש: אף אחד לא יפרוט לי כזה סלע מרופט, מה עשה החנן הזה? הפליק לו מכה נוספת ואמר לו: עכשיו מגיע לך כל הסלע. היכן הסיפור הזה מרומז בפרשתנו?
40 שנה מעיק לי קושיה על פרשת חקת, ומה הקושיה? 40 שנה אכלו בני ישראל מן והכל התנהל למישרים, פתאום בשנת הארבעים הם נזכרו שזה עלול לתפוח במעיהם ולהרוג אותם, כמו שפירש"י על 'ונפשנו קצה בלחם הקלוקל'?
תשובות נפלאות לשאלות אלו ועוד בגליון 'מעדני הפרשה' המוגש בזאת לכם, טעמו וראו כי טוב.
