
הערב תעלה במליאת הכנסת הצעת חוק של ח"כ אביחי בוארון להדחתו של ח"כ איימן עודה, איש מפלגת חד"ש הערבית, מהכנסת. כבר עכשיו מסתמן שההצעה לא צפויה לעבור – 90 חברי כנסת לא יתייצבו מאחוריה, בדיוק כפי שקרה בסאגה סביב הדחת עופר כסיף לפני מספר חודשים. אך מעבר לסיכויים, השאלה האמיתית היא מה יעשו המפלגות החרדיות: האם ימשיכו לשבת על הגדר מתוך חשש, או שיבינו סוף סוף כי אין להם מה להפסיד?
במשך שנים, המפלגות החרדיות נקטו במדיניות של הימנעות מתמיכה בצעדים דרקוניים נגד ח"כים ערבים. הסיבה לכך לא הייתה רק שיתופי פעולה פוליטיים מוצלחים – כמו הברית הידועה בין משה גפני לאחמד טיבי, שהניבה הצלחות רבות לקהילות המיעוטים – אלא גם שיקול עמוק של "אחוות מיעוטים". "היום זה הם, מחר זה אנחנו", אמרו ביהדות התורה ובש"ס, והבינו שפתיחת הדלת להדחת ח"כים ערבים עלולה להפוך לחרב פיפיות שתופנה נגדם. הם צדקו אז, אבל בישראל של 2025, המציאות השתנתה מקצה לקצה.
המערכת המשפטית, בראשות היועמ"שית גלי בהרב-מיארה והשופט יצחק עמית, הפכה למכשיר בידי השמאל לרדיפת כל מי שנתפס כסוג-ב' בעיניו. בהרב-מיארה, שמגדירה עצמה כשומרת הסף של שלטון החוק, לא מהססת לתמוך בעיתונאים שעוברים על החוק, כל עוד הם משרתים את האג'נדה שלה. כך, למשל, כאשר העיתונאי אביעד גליקמן נקרא לחקירה בגין תקיפת עובדת בפמליית הגברת הראשונה, היא מיהרה להגן עליו בתדרוכים תקשורתיים, במקום להניח לחקירה להתנהל. היא לא נרעדה כשהודיעה כי לא תתייצב לשימוע בנוגע להתנהלותה, ובמקביל דוחפת כתבי אישום בזה אחר זה נגד אנשי הימין, איש לשכת ראה"מ ונציב השב"ס, רק ביממה האחרונה, תוך התעלמות מהפרות חמורות של מחנה השמאל. הכל גלוי, בלי מסכות.
עוד באתר:
גם השופט יצחק עמית, שמתהדר בתואר נשיא בית המשפט העליון, לא טורח להסתיר את ניגוד העניינים שלו. הוא מנהל את ההרכבים בבג"ץ כמי שמביים הצגה: בוחר שופטים שמתאימים לעמדותיו, משנה הרכבים תוך כדי דיונים מתנהלים, ומבטיח פסקי דין שמשרתים את האידיאולוגיה שלו. גם פה – הכל כבר מזמן על השולחן, בלי כפפות. כך, למשל, ראינו כיצד בג"ץ פסל את מיכאל בן ארי וברוך מרזל מהתמודדות לכנסת בשל "גזענות", בעוד ח"כים כמו חנין זועבי ועאידה תומא-סלימאן, שהביעו תמיכה בארגוני טרור, זכו להגנה מלאה. המסר ברור: המערכת לא פועלת לפי עקרונות של צדק, אלא לפי אינטרסים פוליטיים צרים.
ולא רק הם. ראש השב"כ היוצא רונן בר, שתדרוכיו התקשורתיים מלבים את השנאה נגד הציבור הימני והחרדי, ופרקליט המדינה עמית איסמן, שמקדם תביעות סלקטיביות נגד יריבי השמאל, הם חלק מאותה מערכת שמכוונת את חיציה נגדנו. גם פקידי האוצר, שדוחפים מדיניות שפוגעת בתקציבי הישיבות והקהילות החרדיות, משחקים תפקיד במתקפה הזו. הרשימה ארוכה, והחשבון עוד יגיע.
בחזרה להדחת איימן עודה. אם בעבר החרדים חששו שתמיכה בצעד כזה תסכן אותם, כעת החשש הזה התייתר. השמאל, בסיוע המערכת המשפטית, כבר מכוון לפסילת המפלגות החרדיות מהזירה הפוליטית. הצעות לשלול את זכות ההצבעה מבני ישיבות שלא יתגייסו לצה"ל כבר נשמעות מפי פוליטיקאים, ובג"ץ מחכה בקוצר רוח לעתירה שתאפשר לפסול מועמד חרדי בשל "התבטאויות קיצוניות" או "התנגדות לגיוס". אם מיכאל בן ארי נפסל, מה ימנע פסילה של ח"כ חרדי שיתבטא נגד הרפורמות של השמאל? החרב כבר מונפת מעל ראשינו.
לכן, המפלגות החרדיות חייבות לשנות גישה. תמיכה בהדחת עודה אינה רק צעד נגד ח"כ שתמך בהתבטאויות אנטי-ישראליות חוזרות ונשנות, אלא הצהרה: אנחנו כאן, ואנחנו לא נשתוק. זהו צעד חשוב, גם אם סיכוייו קלושים, כי הוא מראה שהחרדים לא ימשיכו לשחק משחק הגנה. במקום לחכות שהמערכת תכה בהם, עליהם לקחת חלק פעיל בעיצוב המציאות הפוליטית.
אך האתגר לא נגמר כאן. חוק הגיוס, שמעורר משבר קואליציוני, הוא דוגמה נוספת למאבק שבו החרדים לא יכולים להרשות לעצמם לעמוד מהצד. דיווחים ב-ynet חושפים כי אחמד טיבי כבר פועל מול גפני וחברי כנסת חרדיים אחרים כדי לוודא שהם ימשיכו להחרים את ההצבעות במליאה, כחלק מהמחאה הקואליציונית. זו טעות לדעת רבים. בריחה מסלע המחלוקת הזה תחליש את החרדים ותיתן למערכת המשפטית עוד תירוץ להתערב. אם החרדים רוצים להגן על עולם התורה ועל זכויותיהם, הם חייבים להתייצב, להצביע ולהילחם.
הזמן לשתיקה חלף. המפלגות החרדיות נמצאות בצומת קריטית: או שיתעוררו ויפעלו באומץ – בהדחת עודה, בחוק הגיוס ובכל זירה אחרת – או שימצאו את עצמם מחוץ למשחק הפוליטי. המערכת לא תחכה, והציבור החרדי והימני מצפה ממנהיגיו לעמוד איתן. הגיעה העת לפעול, ולה' הישועה.
ומהי דעתכם? כתבו כאן בתגובות ↓↓↓