בגמרא כתוב – גדולה תשובה שזדונות נעשות לו כמו זכויות
ובספר מראה יחזקאל כתב (פרשת ניצבים) שאם עושים תשובה ללא צרות זו תשובה מאהבה…
ככל שאין לו סיבה וצרה ובכל אופן הוא בוחר לחזור בתשובה כי זוהי 'האמת' – אז הוא מוגדר כיותר ויותר עושה תשובה מאהבה.
עוד באתר:
ובספר אוהב ישראל כתב על הפסוק בנביא ירמיהו (נ כ)
בַּיָּמִים הָהֵם וּבָעֵת הַהִיא … יְבֻקַּשׁ אֶת עֲוֹן יִשְׂרָאֵל וְאֵינֶנּוּ וְאֶת חַטֹּאת יְהוּדָה וְלֹא תִמָּצֶאינָה …
ולמה יבקשו את העוון? התשובה היא – בגלל שהזדונות יהיו כמו זכויות והם לא יירצו לוותר על הזדונות שהפכו לזכויות בגלל שהם עשו תשובה מאהבה!
והחתם סופר כתב (שבת שובה ) מי שאכל נבלה ושב בתשובה מאהבה – נחשב כמי שאכל קרבן פסח בירושלים
עוד אומר החתם סופר (סו"פ כי תצא) השב בתשובה שלימה, כשהוא יגיע לבית דין של מעלה, לא תהיה עדות שהוא הלך לתאיטרון או לאצטדיון אלא זה ייחשב שהוא הלך לבית כנסת או לבית מדרש
הבן איש חי (דרושים כי תצא ) אומר שהעושה תשובה מאהבה יש לו שכר כבר בעולם הזה אמנם נכון ששכר מצוות בהאי עלמא ליכא, אבל מצד שני מי שעושה תשובה מהפך את העוונות לזכויות.
והוא אומר כמו גר שהתגייר – הוא לא מצווה להתגייר ואם הוא בחר אז הוא מקבל שכר
כי שכר מצוות אין בעולם הזה אבל אם האדם עושה יותר ממה שצוו אותו אז כן יש שכר בעולם הזה…
ולכן לגר כן יש שכר בעולם הזה כמו שכתוב על רות
יְשַׁלֵּם השם פָּעֳלֵךְ וּתְהִי מַשְׂכֻּרְתֵּךְ שְׁלֵמָה מֵעִם השם אֱלֹקי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר בָּאת לַחֲסוֹת תַּחַת כְּנָפָיו… אדם לא מקבל שכר על המצוות שלו בעולם הזה, אבל כאשר הוא מכניס את עצמו למצב של חיוב למצוות הוא עושה מעבר למה שהוא חייב לכן הוא כן מקבל שכר מצוות בעולם הזה.
ואומר הבן איש חי הבע"ת כל כך היה רגיל בעבירות שהוא נחשב כמי שעושה מעבר למה שמצפים מאדם רגיל ובהקשר הזה הוא כמו גר ולכן הוא זוכה לשכר בעולם הזה – השינוי הוא גדול כ"כ שיש שכר בעולם הזה.
ומצינו גם שהתשובה מסלקת את הייסורים, כתוב בגמרא במסכת (בבא מציעא פד) איך היה רבי אלעזר ברבי שמעון מזמין את הייסורים שייבואו עליו באמרו בואו אחיי בואו רעיי כך בלילה אבל בבוקר היה אומר לייסוריו ולמכאוביו לכו ממני כדי שלא יהיה לו ביטול תורה.
בסדר אליה רבה מובא כל המודה על הייסורים ושמח בהם נותנים לו חיים שאין להם סוף בעולם הזה ובעולם הבא וכמו שנאמר באיוב (ח ז) "והיה ראשיתך מצער ואחריתך ישגה מאד" שמודה מקבל ומבין האדם את משמעות הייסורים, שהם באים ליישר את ליבו של האדם, אז הם מסיימים את השליחות שלהם
לכן הרפואה בשמונה עשרה היא אחרי התשובה ובקשת המחילה
בגמרא מסכת ברכות מסופר על רב הונא שהיו לו ארבע מאות חביות גדולות מלאות יין ומהן היתה פרנסתו יום אחד נוכח לדעת שכל היין שלו החמיץ והיה מיצר מאוד על כך נכנסו אצלו חבריו הרבנים ואמרו לו יפשפש מר במעשיו כי לא לחינם קרה המקרה הזה אמר להם וכי אני חשוד בעיניכם שעשיתי איזה עוון שבגללו החמיץ היין אמרו לו וכי חשוד חס ושלום הקב"ה שייתן עונש כזה בלא דין ומשפט הרי 'קל אמונה ואין עוול צדיק וישר הוא'.
והחכמים הוכיחו אותו אמרו לו שמענו שבחלוקה שאתה חולק עם האריס שלך מן הגפנים שבכרם הענבים אינך חולק עמו כהוגן אמר להם והרי האריס הזה גונב הרבה מן הגפנים לביתו בלא רשותי אמרו לו ומה בכך וכי בגלל דבר זה מותר לך לא לשלם לו את מה שהתחייבת.
הודה רב הונא וקיבל על עצמו להחזיר לאריס את כל מה שעליו לתת לו מיד נעשה נס וחזר החומץ שבחביות ונעשה יין טוב ומכר אותו בהצלחה.
ולדעה אחרת בגמרא זכה שמחיר החומץ עלה ומכר אותו במחיר היין
וכך בספר 'כתב אמת' הגמ' אומרת שהיו שתי אפשרויות או שהחומץ נמכר ביוקר בשווי היין או שטבע החומץ השתנה וחזר להיות יין, אומרים המפרשים אם הוא עשה תשובה מיראה אז – הוא רק לא הפסיד…
והחומץ עלה המחיר והביקוש שלו בשוק ולכן הוא מכר בשווי של יין
אבל אם הוא עשה תשובה מאהבה – הנס – היה עוד יותר גדול! והחומץ עצמו נהפך ליין!!
זה שורש המח' בין שתי הדעות מה היה שם
עוד מסברים המפרשים מה שכתוב בגמרא (יומא) גדולה תשובה שמארכת ימיו ושנותיו של אדם, מה הכוונה בעניין זה?
מדובר על מי שהוא עושה תשובה מאהבה אם האדם עשה הרבה עבירות ואז הוא שב בתשובה, כשהוא שב בתשובה אז העבר הרע שלו הופך להיות חיובי ואם הוא חיובי , כי הוא הופך לזכויות, אז הוא חשב שהוא איבד 40 שנה מהחיים שלו עד שהוא חזר בתשובה, על זה אומרים לו חז"ל – לא! התשובה מאריכה ימיו וכל מה שהוא עשה מעשים שלילים הכל עולה לחשבון של מעלות וזכויות ואם כן הוא לא איבד את הימים שלו…יש ערך לעבר שלו…וזה נס ופלא גדול מאד!
הקב"ה מחשיב את העבר השלילי לערך טוב.
וכתוב בספר יואל (ב כה) 'ושילמתי לכם את השנים אשר אכל הארבה הילק וגו..'
הפירוש הפשוט הוא שאם עשו עבירות והיו עונשים, אחרי שיעשו תשובה ישלים הקב"ה מה שהיה חסר לעם.
ויש שאומרים שזה גם הולך על העבירות ובזבוז הזמן שעשה האדם, שהוא בזבז את זמנו וזה ייחשב לו כמצוות אחרי שהוא חזר בתשובה, ולכן התשובה מאריכה ימיו של אדם בגלל שכל העבר שלו מקבל משמעות
וכתוב על אברהם אבינו שהוא 'זקן בא בימים' היה מושלם בעניין ניצול הזמן וניצול החיים
-הרמב"ם אומר שאברהם אבינו הכיר את בוראו בגיל
40 ויש דעה שהכיר את בוראו בגיל 3 כמו שכתוב
'עקב אשר שמע אברהם בקולי ' (כו ה) הוא חי 175 שנה ועקב בגימטריא 172 – למה? לאמר שמגיל 3 הכיר את בוראו
והרמב"ם כותב בן ארבעים הכיר בוראו והראב"ד שכבר בגיל 3 הכיר את בוראו – מה שורש המחלוקת?
יש יתרון להכיר את הקב"ה מתוך אמונה – שאל אביך ויגדך זקניך ויאמרו לך – אמונה טהורה בלי התלבטויות…
הוא מאמין באין סופיותו של הבורא אלא שיש גם חסרון שזה לא מופנם אצלו כמו שכתוב בברכות סג – לגירסת העין יעקב 'גנבא אפום מחתרתא רחנא קריא' = גנב הוא במהלך הגניבה והוא מתפלל להשם שלא ייתפס… הוא מאמין ולא מחוייב לאמונה שלו…
אפשר שבזה נחלקו הרמב"ם והראב"ד – הרמב"ם אומר יש יתרון והעדפה לכח השכל שהאדם מנתח מעמיק ובכך מזדהה עם האמונה יותר אבל כשאדם מזדהה עם מה שהוא מפנים הוא מזדדה רק כל כמה שהוא מפנים את החשיבות של אותה חכמה.
אדם מבין מ 1 עד 10 כמה חשוב להשקיע בבריאות שלו – ברמה 4
אדם מבין כמה חשוב להשקיע בקשרים חברתיים מ 1 עד 10 ברמה 4…
אז כפי מידת ההבנה שלו כך תהיה ההשקעה שלו.
אבל בשלב אחר של החיים הוא יבין את זה באופן עמוק יותר אז הוא גם יפנים את זה באופן עמוק יותר וייפעל בהתאם באופן עמוק יותר.
כפי ההבנה כך תהיה ההרגשה והתפקוד של האדם
אז יש יתרון שאדם מבין ומפנים רעיון וכגודל ההבנה כך גודל המחוייבות של האדם
הרמב"ם בהל' יסודי התורה כתב "כפי רוב הדעה תהיה האהבה אם מעט מעט ואם הרבה הרבה" וכמו שהפסוק אומר וידעת היום והשבות אל לבבך כי ה' הוא האלקים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת אין עוד וכן נאמר דעו כי ה' הוא האלקים ובדברי הימים אומר דוד המלך לבנו דע את אלקי אביך ועבדהו
יש אנשים משכילים שאומרים שהרמב"ם היה 'הגיוני' ולכן הוא מדבר תמיד הכל שכלי והגיוני.
ונכון שהרמב"ם משתמש הרבה בהגיון לפי החושים של בני אדם
אבל גם מה שברור שהוא מעבר לחוש והוא על פי תורה הרמב"ם כתב זאת
הרמב"ם מאריך לבאר שיש בורא לעולם ויש לו קשר עם הנבראים וזה מראה הנבואה
ושהיה מעמד הר סיני וזה היה מוחלט שהקב"ה דיבר עם בנ"י
זה מראה הנבואה, וכן הוא מדבר על תחה"מ ועוד גם בהל' אבל וגם בהל' תעניות כתב הרמב"ם שתוצאות החיים והצרות של האדם הן לא בגלל סיבות גשמיות אלא בגלל סיבות רוחניות ולכן צריך האדם לעשות חשבון נפש ולשאול את עצמו למה הגיעו אליו הצרות
לא כמו אנשים שחושבים לתייג את הרמב"ם כשכלי בלבד ומה שלא מובן ולא הגיוני הרמב"ם מתעלם ממנו… זה וודאי לא נכון, אמנם נכון שהרמב"ם מידי פעם כתב
אבל יש גם חסרון בשכל– שהאדם לא ישיקע בערך כפי שהוא אלא כפי שהוא מבין שהערך חשוב אבל לא יותר…וזה חבל בגלל שהוא לעולם לא יתייחס לערך כפי שהוא באמת כי הוא מוגבל להתייחס לערך כפי שהוא מבין את חשיבות הערך.
ולכן יש יתרון גם באמונה – האדם מאמין בעניין באופן אבסולטי באופן מושלם אבל הוא לא לגמרי מזדהה עם זה ולכן הוא יכול להגיע למצב בו הוא מאמין בהשם – הוא בהחלט מאמין אבל הוא לא מחוייב להשם הוא רק רואה את עצמו והוא לא רואה את המחוייבות שהוא אמור לגלות אלא רק את מה שהוא אמור לקבל… הוא רוצה לגנוב וגם להתפלל להשם להצליח בגניבה…
האמונה המופשטת לא מחייבת אותו…
לפי זה אפשר להבין שחולקים הרמב"ם והראב"ד על מה יש לשים דגש – לדעת הרמב"ם ההבנה השכלית ולכן אומר הרמב"ם = מגיל 40 הכיר את בוראו – שהרי המשנה באבות אומרת בן 40 לבינה
ולפי הראב"ד הדגש הוא על האמונה – מגיל 3 שעוד לא מגיע שלימות החשיבה הבהירה והצלולה אלא רק האמונה, שהיא במה שהוא מעבר למה שמרגיש ומבין האדם שזה מתגמל אותו
ובכל אופן מצינו שאברהם אבינו הכיר את בוראו בגיל 3
= 'עקב אשר שמע אברהם בקולי' – עקב בגימט' 172 אבל כתוב שאברהם זקן בא בימים, זקן זה הגיל – בא בימים הכוונה היא שלימות בכל יום.
שהרי לא כל יום היה מנוצל הוא הכיר את בוראו מגיל 3 בטח אם הכיר את בוראו מגיל 40….
איך כל יום שלו היה מנוצל – איך זה מסתדר? אלא שהימים שלו בהחלט היו מנוצלים = אמנם בגיל 3 הכיר את בוראו אבל לפני שהכיר את בוראו הוא היה בתהליך של תשובה.
הכיר את בוראו הכוונה שעד גיל 3 הוא עבד לשמש… לירח…
אבל אחרי שהוא מכיר את בוראו אז הוא חוזר בתשובה והופך את כל הימים הקודמים לטובה זו מעלת התשובה מאהבה שהיא מאריכה ימים – ולמה ? בגלל שאם עשה האדם תשובה בגיל 40 והוא חי עד גיל 80 אז יש לו 40 שנות חיים אבל אם הוא חזר בתשובה אז יש לו 80 שנות חיים – כי כל העבר שלו הפך להיות זכויות , הזדונות הפכו לזכויות.
ולפי זה יש שמסבירים – שאנו מבקשים מבורא עולם – באכילת הרימון שירבו זכויותינו כרימון – למה? בגלל שזה ראש השנה זה אחד מעשרת ימי תשובה ולכן אנו מתפללים להשם ומבקשים מעצמנו לעשות תשובה מאהבה וכך החסרונות יהכפו לזכויות.
ובתפילת ונתנה תוקף אנו אומרים – 'ומלאכים יחפזון וחיל ורעדה יאחזון ויאמרו הנה יום הדין לפקוד על צבא מרום…ולכאורה מה הם מפחדים?
מהו מהות הפחד שלהם?
יש שמסבירים – היות וכתוב – 'עשה מצווה אחת קנה לו פרקליט אחד עבירה אחת (ח"ו) קנה קטיגור אחד ממצווה נברא מלאך טוב מעבירה מלאך רע
וכעת ראש השנה ועשי"ת –אם לא יעשה האדם תשובה כראוי…. אז רק תשובה מיראה אז הזדון יהפוך לשוגג והמלאך המקטרג בשמים יהיה ממלאך של מזיד – מלאך רע מאד למלאך שוגג הוא נשאר רע…אמנם תשובה מיראה תגרום שלא יהיה מלאך של מזיד אלא של שוגג אבל עדיין זה רע.
אבל אם יעשה תשובה מאהבה הוא יהיה מלאך של טוב כי הזדונות יהפכו לזכויות ולכן המלאכים רועדים בימים הנוראים
שואל המהרש"א איך אפשר שהזדונות של האדם יהפכו לזכויות אחרי שהוא חזר בתשובה הרי איך אפשר לייצר מצב של חוטא נשכר?
ואומר המהרש"א מופיע גם בספר התניא בגלל הזדונות שלו יש לו רגשות אשמה – בבחינת מה שאמר דוד המלך – 'וחטאתי נגדי תמיד' ולכן הוא תמיד עושה יותר מצוות
ולכן בתפילה אנו אומרים 'על הצדיקים ועל החסידים' קודם על הצדיקים – שלא חטאו מעולם אחר כך על החסידים – בעלי תשובה שמתחסדים עם קונם לעשות יותר ממה שמידת הדין מחייבת ולכן יש לו יותר זכויות כי בגלל העבר שלו הוא מחוייב להיות יותר טוב!!
הזדונות של העבר גורמים לו בהווה להיות חסיד ולעשות לפנים משורת הדין עכשיו בתור בעל תשובה הוא בדרגה גבוהה יותר שהוא לא היה מגיע אליה אם הוא לא היה בעל תשובה, רק בגלל שהוא בעל תשובה הוא הגיע לדרגה גבוהה כל כך.
בעל תשובה מוסיף מצוות ומעשים שלא היה עושה אדם רגיל.
ולפי זה כל היתרון של הבעל תשובה על הצדיק הוא רק בהווה, כי בהווה הוא עושה יותר מצוות מהצדיק , אבל בחשבון כולל של כלל החיים, לא! שהרי גם הצדיק בזמן שהבעל תשובה עשה עבירות הוא עשה מצוות.
אז לצדיק בבוודאי יש זכויות בעבר שלו
ובכל אופן הזדונות נהפכות לזכויות ובמקום שבעלי תשובה עומדים צדיקים לא עומדים – מה הכוונה?
בצדקת הצדיק כתב דבר פלא, מהי התשובה מאהבה? (צדקת הצדיק אות מ) שיאיר השם את עיניו שיהיו זדונות כמו זכויות יכיר ויבין שכל מה שחטא היה גם רצון השם וכך זוכה לכפרה…!! והשאלה איך אפשר לאמר על העבר, על העבירות שזה היה רצון השם?
תכלית ומטרת הבריאה היא להרבות כבוד שמים בעולם – כל מה שברא הקב"ה ברא לכבודו…ואם האדם כעת עושה תשובה אז כמו שאומר המהרש"א הוא כעת מקיים הרבה יותר מצוות ולכן לכתחילה אסור לעשות עבירות והאומר אחטא ואשוב לא מספיקים בידו לעשות תשובה אבל אך ורק אחרי שהוא חטא
והוא מקבל על עצמו שכעת הוא הרבה יותר עניו, כעת הוא הרבה יותר חסיד ועושה לפנים משורת הדין וזה בגלל העבירות שלו…אז אפשר לאמר שיש תכלית בעבר הרע של האדם לא לכתחילה ח"ו אלא רק אחרי שזה נעשה
והיות וכל מטרת ומשמעות הבריאה זה כבוד שמים (סוף אבות – כל מה שברא הקב"ה בעולמו לא בראו אלא לכבודו) ואם כעת הבעל תשובה עושה יותר מצות כמו ריש לקיש שהיה ראש הגנבים אבל כשהוא עשה תשובה – זה היה מן הקצה לקצה – ריש לקיש לא היה מדבר בשוק עם כל אדם…ומי שריש לקיש דיבר אתו בשוק – מסרו לו עסקים ללא עדים
הוא נעשה כל כך מקפיד בענייני הלכות בין אדם לחבירו הוא כל כך ישר שלא מדבר עם אחרים ברחוב….שלא יאמרו – אם הוא מדבר אתם אז הם ראויים לעסקים…לא – הוא לא רוצה שיהיה שום הפסד לשום אדם ממנו אפילו בצורה עקיפה ואם הוא דיבר עם משהו – הוא כנראה אדם נאמן.
מהקצה לקצה מגנב שלוקח מאנשים כסף למקפיד שלא יהיה נזק לשום אדם ולכן הוא לא מדבר עם אנשים ברחוב
המעבר הקיצוני הוא בעצם בעקבות העבירות, העבירות הן אלה שהעלו אותו לדרגה כל כך גבוהה!!
אז בוודאי שהעבירה היא בהווה לא רצון השם בכלל…אלא רק אך ורק אחרי שעשה האדם תשובה מתברר למפרע שהצדקות של הבעל תשובה בהווה היא בגלל העבירות – 'וחטאתי נגדי תמיד' … זו מעלה גדולה מאד… זו מעלת התשובה
יש ב.ה. הרבה בעלי תשובה אבל – אפשר לשדרג את התשובה
לא להיות רק – בעל תשובה – בסגנון של – הוא כן מאמין בהשם הוא כן מבקש מהשם מה שהוא רוצה…הוא כן מתפלל …אבל בשגרת החיים מה שהוא מחוייב להשם את זה הוא לא נותן…הוא בעיקר מבקש עוד ועוד – רע לו – פעם הוא היה מיואש היום יש לו נחמה – הכל מהשם..וזה יפה.
יש הרבה שהם בגישה של 'אני מקופח' אני סובל.
אני האדם הסובל והמקופח – אני האדם שרע לו
ואז הוא נעשה 'דתי מקופח' הוא מנצל את הקשרים לו בחברה לקבע את 'המקופח' שלו.
ההורים שלו קיפחו אותו האחים והאחיות שלו קיפחו אותו
הילדים שלו מקפחים אותו
כולם מקפחים אותו, כולם פוגעים בו.
כולם מעליבים אותו.
אבל פעמים צריך האדם לאמר לעצמו – הגיע זמן לעלות כיתה לא רק לאמר – לעצמו – איך השם יכול לעזור לי אלא איך אני יכול להיות מחוייב להשם…
אבל בוודאי שהאומר אחטא ואשוב אין מספיקים בידו לעשות תשובה (יומא) ולמה? כי הוא עושה עבירה והוא אומר אחר כך אני ישוב בתשובה…אז מה המניע שלו לעשות עבירה…מה שבעתיד הוא יעשה תשובה, אם לא שהייתה התשובה הוא לא היה עושה עבירה…לכן האדם שאומר אחטא ואשוב הוא כמעט מבטיח שהוא לא ישוב בתשובה כי הקב"ה יכביד על ההרגלים של האדם ויגביל את יכולת התשובה שלו, שהרי מי שאומר אחטא ואשוב המניע לעבירה זו התשובה האפשרית העתידית
ועוד יותר, אומרת הגמ' אחרי שהאדם עושה עבירה פעם פעמיים היא נעשית לו כהיתר
אחרי שהוא עשה עבירה זווית הראייה שלו השתנתה ולכן הוא בכלל לא יירצה לעשות תשובה
האדם מאמין במה שהוא עושה חווה ומרגיש
האדם לדוגמא שהוא מקופח הוא מרגיש פעם פעמיים מקופח, זו ההרגשה ועל בסיס זה הוא חושב ועל בסיס זה הוא מתפקד
הוא חושב שהוא מקופח הוא אומר לעצמו שהוא מקופח הוא חושב כמו מקופח הוא מאשים אחרים כי הוא מקופח
לאחרים טוב הוא חווה קנאה והוא מחפש להאשים את מי שטוב לו…שהרי הוא 'מקופח' זה הקוד זיהוי שלו
כך הוא מגדיר את עצמו, 'אני המקופח'.
הוא מרשה לעצמו בשם 'המקופח' לפגוע באחרים.
הוא כבר לא רואה את המציאות – איך שהיא אלא הוא רואה את 'הסבל' שלו בלבד…ועל בסיס זה הוא מפרש את המציאות
הוא שם דגש על הסבל שלו מנפח מעצים ואם משהו מתאר 'כאב' הוא מיד אומר…לא כואב אלא הוא סתם מנצל את הכאב כדי להשיג תשומת לב
האדם נגרר אחרי המעשים שלו, האופי של האדם נגרר אחרי המעשים שלו.
יש שאומרים – שהם יעשו עבירות עד גיל מאוחר אחר כך הם ישובו בתשובה…הם חושבים שלפני החטא יש להם מערכת חשיבה נכונה שאומרת יש בורא לעולם והדבר הנכון לקיים תומ"צ ואחרי החטא אבל הם לא מודעים לכך שאחרי החטא האדם כבר לא נשאר אותו אדם!!! הוא משתנה!!
העבירות נעשות לו כהיתר ולכן הוא לא ישוב בתשובה בדרך הטבע הרגילה… וכשהוא יירצה לשוב בתשובה הוא כבר יהיה בבית האסורים…יהיה מאוחר מידי…הוא יהיה שבוי בהרגלים רעים ובחברה רעה.
ולכן אל יאמר האדם אחטא ואשוב אלא שאחרי שהוא עשה תשובה אז אם הוא עושה תשובה שהוא עושה יותר מצוות ממה שהוא היה מקיים מצוות ללא רקע העבירות אז הוא אפשר שהזדונות יהפכו לזכויות.
ומצינו בספר מלכים א כא – כתוב שלא היה כמו אחאב שהתמכר לעשות הרע בעיני השם …
מה שהסיתה אותו אזבל אשתו אבל אחר כך הוא התחרט על כך ויקרע בגדיו וישם שק על בשרו וישכב בשק…
ויהי דבר השם אל אליהו התשבי לאמר – הראית כי נכנע אחאב מלפני – ובגלל שהוא נכנע לפני לא אביא רעה בימיו אלא בימי בנו אביא הרעה על ביתו…
הקב"ה אומר לאליהו התשבי – ראית איך אחאב נכנע לפני – אומרים חז"ל שהקב"ה אמר – תראה היה עוד משהו שאפשר לראות איך הוא נכנע לפני הוא שלח לקרוא ליהושפט מלך יהודה והיה נותן לו מלקות ארבעים שלוש פעמים ביום והיה מענה נפשו בצום והיה משכים ומעריב לפני הקב"ה בתפילה ובתחנונים ונתרצה לו השם – להודיעך כח התשובה.
אז הוא צם ולבש בגדי אבילות והוא מסתובב שפוף והוא הולך לאט באבילות…אבל עדיין לא נכנע…הפסוק אומר שהשם אמר – הראית שהוא נכנע
אומרים רבותינו במדרש אין הכוונה נכנע במה שהוא לבוש בגדי אבלים לא! אלא משהו אחר…מתי הוא נכנע
שהוא עושה מעשה קיצוני שהוא לא היה עושה אם הוא לא היה חוטא..הוא אחאב ניגש למלך המתחרה שלו – מלך יהודה – יהושפט מגיש לו את הגב לו ואומר לו – תלקה אותי!!! זו התשובה אז נתרצה לו!
זו הכוונה – שנכנע אחאב!!! שהוא פונה למתחרה שלו ונכנע לפניו…מבייש קשה ולא נעים!!!!
זו הכוונה נכנע לפני השם!!!
ועוד אומר המדרש – מה הכוונה נכנע – יש אומרים – כלומר לא שהוא נכנע לפני יהושפט…שזה היה יפה וטוב אבל לא זו הכוונה נכנע לפני
אלא מה זה נכנע? התשובה היא – אם היה רגיל לאכול הסעודה אחרי שלוש שעות יאכל אחרי שש שעות
בואו נשים לב מה אומרים לנו פה – או ללכת למתחרה הגדול ביותר יהושפט המתחרה של אחאב – ולקבל מלקות! או לאחר את ארוחת הבוקר…זה שווה לזה!!!! מה שהאדם מוכן לדחוק את ה'אני' שלו את היצרים שלו…הדברים הקטנים האלה – זו הכוונה שיש כאן הכנעה לפני הקב"ה!!
ומה המשמעות? ( ברכת מרדכי:) היסוד הוא שהתשובה היא שינוי עמדות שינוי יסודות שינוי מה שהיינו רגילים אליו כל הזמן…זו התשובה
זה השינוי!!!
ורבים שואלים למה לא כתוב בתורה שראש השנה הוא יום דין – רק כתוב – בתורה שבעל פה
למה זה לא כתוב בתורה שבכתב? המהר"ל בחידושי אגדות דף יא כתב
ראש השנה מוגדר בתורה כמו יום תרועה ….
כעת נחפש שאר התנ"ך כאשר שומעים תרועה מה משמעות התרועה?
יש לנו שופר שתוקעים שמשחררים את העבדים יש שופר שתוקעים במלחמה
בכל מקום שכתוב שופר בתורה נביאים וכתובים מדובר על שחרור מעבדות ויציאה מצרה ודחק,
'כי תבואו מלחמה בארצכם על הצר הצורר אתכם והריעותם..
ונזכרתם לפני ה' אלקיכם'
הרי שהשופר קשור לישועה מהשונא
וכן בהלכות יובל, יש עבדים שלא יוצאים לחירות אחרי שש שנים
בשנת היובל תוקעים בשופר והעבד יוצא לחירות.
וגם בקניין קרקע, כי ימוך אחיך ומכר מאחוזתו, הסתבך בחובות ולא הייתה לו ברירה רק למכור את הקרקע, בא השופר של יובל ומחזיר לו את שדהו, משחרר את העבד למשפחתו
…. ומושיע את ישראל מהצר הצורר
וכן יהיה ביום ההוא כאשר יתקע ה' בשופר גדול לקבץ נדחי ישראל מקשרי הגלות,
תפוצות ישראל לומדים ממעשי הגויים שבמקומם, ונתקשרים בהבליהם רח"ל, וביום ההוא יבואו האובדים מארץ אשור והנדחים מארץ מצרים, הכל ישובו לישרותם הראשונה
ולכן אם הקב"ה אומר לתקוע בשופר בראש השנה…מהי המשמעות?
בואו ונראה את המשמעויות של השופר בשאר המקרים שהתורה מדברת על השופר…אם ראינו שהשופר הוא שחרור העבדים
או ישועה מצרה..
אז גם ראש השנה… השופר הוא ישועה… 'ויבא גם השטן להתייצב בתוכם על השם' והוא רוצה ללמד קטגוריה והקב"ה רוצה להצילנו מהצר הצורר ע"י השופר…
וכן יש בר"ה ענין של יציאה מעבדות לחירות, היצר הרע קושר את האדם בחבלי עבותות קנאה תאוה וכבוד, ובר"ה יוצאים מעבדות לחירות
מעבדות לחירות על ידי התשובה וכך מגיעים לישועה