משבר אקלימי הביא את מלכי יהודה להקים קיר סכר גדול מידות בירושלים לפני כ-2,800 שנה. כך עולה ממחקר חדש של רשות העתיקות ומכון ויצמן למדע שמתפרסם היום (ב') בכתב העת המדעי היוקרתי PNAS. הקיר המרשים, שנחשף בחפירות רשות העתיקות בבריכת השילוח בעיר דוד שבגן הלאומי עיר דוד, תוארך לשנים 805–795 לפסה"נ – בימי שלטונם של מלכי יהודה יואש או אמציה. ממצאי המחקר מצביעים, כי הסכר נבנה כתגובה למחסור במים בירושלים בסוף המאה ה־9 לפנה"ס, עקב קשיים אקלימיים.
לדברי מנהלי החפירה, ד"ר נחשון זנטון, איתמר ברקו וד"ר פיליפ ווקוסובוביץ' מרשות העתיקות, "מדובר בסכר הגדול ביותר שנחשף עד כה בארץ ישראל והקדום ביותר שהתגלה בירושלים. מידותיו מרשימות: גובהו כ־12 מטרים, רוחבו מעל 8 מטרים ואורכו שנחשף מגיע ל־21 מטרים –ונמשך גם מעבר לגבולות החפירה הנוכחית", הם אומרים. "הסכר נועד לאגור את מי השיטפונות שזרמו בערוץ המרכזי של ירושלים הקדומה (עמק הטירופיון ההיסטורי) בדרכם לנחל קדרון, ובכך ליצור פתרון כפול – הן למחסור במים, והן להתמודדות עם שיטפונות עזים קצרי־טווח".
"הודות לשיטת התיארוך המדעית המדויקת, זוהי הפעם הראשונה שבה ניתן להצביע בוודאות על ממצא שהיווה את הבסיס להקמת בריכת השילוח, עליה יכולנו עד היום לקרוא בתנ"ך ובמקורות ההיסטוריים", מוסיף איתמר ברקו.
החוקרות ד"ר יוהנה רגב ופרופ' אליזבטה בוארטו ממכון ויצמן למדע, שהשתמשו בשיטות מיקרו-ארכיאולוגיות מתקדמות ובתיארוך פחמן־14 ברמת דיוק גבוהה במיוחד, מסבירות כי "בקש ובענפים צעירים קצרי־חיים שנכללו במלט הבנייה של הסכר, נמצא תיארוך ברור לסוף המאה התשיעית לפני הספירה, ברמת דיוק גבוהה מאד בטווח של כ-10 שנים בלבד – הישג חריג במחקר תיארוך ממצאים קדומים. "לשם השלמת התמונה האקלימית של התקופה, שילבנו את התיארוך המדויק עם נתונים אקלימיים קיימים מקידוחים מים המלח, ממערת שורק ומתיעוד פעילות השמש על-ידי השפעתה על יצירת יסודות כימיים מסויימים. כלל הנתונים העידו על כך שבאותה התקופה בה נבנה הסכר, שרר בארץ ישראל אקלים עם כמות משקעים נמוכה, אך עם מופעי גשם קצרים וחזקים שיכלו לגרום לשיטפונות. מכאן, ניתן להסיק שהקמת מערכות מים גדולות אלו, נבעה מהצורך המיידי להתמודד עם שינויי אקלים ותנאי יובש שכללו שיטפונות בזק".
עוד באתר:
המבנה שנחשף, מצטרף לשני מפעלי מים נוספים שנחשפו בעיר דוד מאותה תקופה: מגדל שסכר את מעיין הגיחון, ובור גדול לאגירת מים. מהמגדל שעל הגיחון הוזרמו המים לתעלה אשר ניקזה את מי המעיין לבריכת השילוח – שם נאגרו גם מי השיטפונות שנחסמו על ידי קיר הסכר. מערכות אלו מצביעות על תכנון עירוני מקיף לניהול משק המים של ירושלים הקדומה כבר בסוף המאה ה־9 לפסה"נ – עדות לכוחה ולעוצמתה של העיר.
לדברי ד"ר זנטון, "שיתוף הפעולה בין חוקרי מכון ויצמן ורשות העתיקות פותח צוהר להבנת האתגרים שעמדו בפני תושבי ירושלים הקדומה. פרויקט הבנייה העצום הזה של מלך יהודה השפיע על התפתחותה של העיר, ובמיוחד על חלקיה הדרומיים והמערביים – בהם הר ציון – שהסתמכו על מי השילוח".
לדברי אלי אסקוזידו, מנהל רשות העתיקות: "מדובר באחד השרידים המרשימים והמשמעותיים ביותר בירושלים מימי הבית הראשון, אשר השתמר ברמה יוצאת דופן. הסכר שנחשף מעורר השתאות ופותח אפיקי מחקר חדשים. חשיפת הסכר ובריכת השילוח בעיר דוד, הם תוצאה של התמדה ומקצועיות מחקרית מצד הארכיאולוגים שלנו. בשנים האחרונות נחשפת ירושלים ביתר שאת, על כל תקופותיה, רבדיה ותרבויותיה, ונכונו לנו עוד הפתעות רבות".
שר המורשת, הרב עמיחי אליהו: ״חשיפת הסכר הגדול ביותר בארץ ישראל בלב ירושלים הקדומה, היא עדות מוחשית לעוצמתה של ממלכת יהודה וליצירתיות של מלכיה בהתמודדות עם אתגרי טבע וסביבה. כבר לפני כ־2,800 שנה מצאו תושבי ירושלים דרכים מתוחכמות להפעיל תבונה הנדסית יוצאת דופן ולמצוא פתרונות יצירתיים למשבר אקלימי חריף. השילוב של עולם המדע המדויק במחקר הארכיאולוגי שופך אור חדש ובלתי ניתן לערעור על ההיסטוריה של עמנו בימי בית ראשון".
המחקר החדש יוצג במסגרת כנס מחקרי עיר דוד ה-26 שיתקיים בתחילת חודש ספטמבר תחת הכותרת "הבריכה האבודה- חידת השילוח".
