רגע לפני סליחות: המוסר הנוקב ממנקה הרחובות

1. איך זה להיות בשבת שלמה של רוממות, התרגשות והכנה לימים הנוראים, בלי להבין מילה?

זה מה שעבר עליי בשבת פרשת כי תצא, לפני שבועיים. היינו באטלנטה, בשבת לחברי ולתומכי קהילת 'פני מנחם' בהנהגת ראש הישיבה הרב שאול אלתר. אשתי נתנה הרצאות בעברית ובאנגלית בעזרת הנשים. ואני? נלחמתי ביידיש בעזרת הגברים.

אגב, יש גם יתרונות מסוימים בלא להבין מה מדברים. אני לא רוצה לקדש את הבורות (או "עמרצות" כמו שאומרים ביידיש) אבל לעיתים, כשהמילים לא מבלבלות אותך, אתה יותר מרוכז בלחוות את הרגע. ובמקרה הזה: לראות את מאור הפנים של הרב, את המבטים של החסידים, את האהבה שלהם אליו, את הקשב לכל מילה שיוצאת מפיו, את המשיכה שלהם אל הקודש. ומדובר בעיקר באנשים בעלי ממון שנמצאים עמוק בחיי המעשה, כן?

 

2. אבל לכל שבת יש מוצאי שבת. חזרנו לארץ, וגילינו שלקהילה המיוחדת הזאת יש מכון "להוצאת דברי תורה מרבינו ראש הישיבה שליט"א, בן מרן רבינו הפני מנחם זי"ע" שמדפיס מדי שבוע עלון של דברי התורה שנאמרו בשבת שעברה.

וכך, באופן די משעשע – שהוא בטח משל חסידי יפה בעצמו – מצאתי את עצמי יושב בשבת האחרונה בביתי בירושלים עם חוברת צנועה, שמספרת לי מה שמעתי בשבת שעברה.

הנה רעיון נפלא שמצאתי בה ומבחינתי הגיע אליי בול בזמן, כמה שעות לפני הסליחות הראשונות – כאשר שוב ראש השנה מתקרב, ושוב אני עומד כדל וכרש ודופק על דלתות תשובה ומבטיח הבטחות:

"כמעט בכל שנה אני חוזר על הווארט של הדז'יקובער. ס'איז אזוי גוט. זה כל כך טוב!", פתח ר' שאול אלתר את שיחתו בסעודה שלישית. "ואין זה בגדר אמרה יפה בעלמא, אלא צריך לזכור אותה היטב: הרב הקדוש בעל העטרת ישועה מדז'יקוב זי"ע היה פעם בחודש אב בברלין לצורך רפואה, והלך לטייל בשדרה גדולה. היו שם הרבה עצים, ונשרו מהם הרבה עלים בגלל הרוחות. והיה שם פועל ניקיון אחד שהיה עובר מדי יום לאסוף את כל העלים כדי לנקות את הרחוב. שאל אותו הרב הקדוש מדז'יקוב זי"ע: 'הרי הנך עובד לשווא, ועד שהנך מסיים לנקות את הרחוב, הרי שוב נושרים עלים בתחילת הרחוב, ולעולם אינך רואה רחוב נקי, וכל יום הנך חוזר ועושה אותה עבודה, ומהיכן לך כוחות הנפש לעבודה כזו?'".

 

3. וכאן הביא ר' שאול אלתר את תשובת עובד הניקיון עם המפוח לרבי מדז'יקוב. כאמור, לפני שבועיים לא הבנתי מילה, אבל אחרי שקראתי את הגרסה המתורגמת לעברית, אני מרשה לעצמי להשאיר כמה משפטים ביידיש, ככה בשביל האווירה. מקווה שזה בסדר מבחינתכם.

וכך ענה הגיבן הקדוש מברלין לרבי. אופס, התבלבל לי עם סיפור אחר… כך ענה מנקה הרחובות מברלין לרבי: "הער ראבינער, ווען מען וואלט נישט גערייניגט – וואלט די שמוץ געווען ביז איבער די אוירען!". ובתרגום חופשי: "כבוד הרב, אם לא היינו מנקים יום יום – אז הלכלוך היה מגיע עד מעל האוזניים!".

והמשיך ר' שאול וסיפר: "כשמוע הרב הקדוש מדז'יקוב זי"ע את דברי המנקה אמר: 'יעצט קען מען גיין צו סליחות!', עכשיו אפשר ללכת לסליחות. וכאשר חזר הרב הקדוש מדז'יקוב זי"ע לביתו סיפר לחסידים את העובדה הנ"ל. כי לפעמים אדם חושב לעצמו, הרי לפני שנה הבטחתי לשוב בתשובה שלמה להיטיב את מעשיי ולשנות את דרכיי, ואיך אעיז פניי להבטיח שוב ולבקש פיוס מה'? אבל אף על פי כן עלינו לשוב מדי שנה. כי לולא התשובה של ימים אלו וכפרת יום הכיפורים, הלכלוך מהחטאים והעבירות היה מגיע עד מעל האוזניים. רק על ידי התשובה מדי שנה בשנה אנו יכולים להחזיק מעמד".

 

4. "אז אומנם צריכים את הפחד והמורא של ימי אלול", אמר ר' שאול אלתר בסיומה של אותה שיחת מוסר אטלנטאית, "אבל מאידך, צריכים גם לדעת שימי הסליחות הם מתנה טובה. די זיסע סליחות טעג. הימים המתוקים של הסליחות. וצריכים את שני הכוחות. הרב הקדוש משינאווה זי"ע מפרש את הפסוק בפרשתנו 'לא יוכל לבכר את בן האהובה על פני בן השנואה הבכור', שלא יקדים 'עשה טוב' לפני 'סור מרע'. דהיינו, שלא יוכל לבכר ולהחשיב את המצוות ומעשים טובים שעשה לעיקר – כל זמן שלא תיקן מעשיו הרעים. אבל החידושי הרי"מ זי"ע אמר שבדורות החלושים שלנו יש להקדים לעסוק ב'עשה טוב', גם לפני שבירר וליטש את המידות הרעות עד תום. וכמו שנאמר 'וישם את אפרים לפני מנשה', שיעקב אבינו עליו השלום חידש את הדרך להקדים 'עשה טוב': אפרים הוא על שם 'כי הפרני אלוקים בארץ עניי' – דהיינו להפרות ולהרבות ב'עשה טוב' גם כאשר נמצאים בארץ עניי, ומנשה על שם 'כי נשני אלוקים את כל עמלי ואת כל בית אבי' – דהיינו לשכוח מכל עניני עולם הזה ולהזדכך מכל עמל עבירה. ובימי התשובה צריכים את ב' העבודות: לזכור היטב את אשר חטאנו לפניו יתברך ולתקן את המעשים, ומאידך לנצל את ההזדמנות לעסוק בטוב ולשוב בתשובה שלמה. יעזור ה' יתברך שנזכה לגשת לימי הסליחות כראוי, ושהקדוש ברוך הוא יקבל את תשובתנו ואת בקשת הסליחות, ונזכה לכתיבה וחתימה טובה".

 

5. אמן. ומכאן לנושא אחר לגמרי (אם כי באותה יבשת): המייל הבא נשלח אליי מארצות הברית כבר בראש חודש סיון, לפני כמעט ארבעה חודשים. הג'ימייל זרק אותו ישר ל"קידומי מכירות" ולכן נתקלתי בו רק השבוע. מאת: אגודת ישראל של אמריקה, שדרות ברודווי במנהטן, ניו יורק. נושא: "מבזק מיוחד – הוכרז תאריך סיום הש"ס!". היה גם לוגו יפה ומעוצב של המילים The Siyum. ובפנים הופיע באנגלית הפירוט הבא: "755 דפים עד שכלל ישראל ירקוד ביחד באצטדיון מטלייף. בעזרת ה', ב־6 ביוני, ראש חודש סיוון 5787".

יהודים רבים בארצות הברית נוהגים לכתוב את השנה העברית במספרים. זה קצת מבלבל אז אעשה לכם סדר: שולחי המייל מבקשים להודיע לי שבראש חודש סיוון שנת תשפ"ז יתקיים אירוע סיום הש"ס במחזור ה-14. כן, כן, קיבלתי "סייב דה דייט" לאירוע שנתיים מראש. כמה אמריקאי.

וזה לא סתם להודיע על התאריך. מדובר על פתיחת ההרשמה לאירוע: "הירשמו כעת, לומדים אינדיווידואלים ולומדים בשיעורים, תפסו מקום כעת. ובאו כולם בברית יחד, נעשה ונשמע אמרו כאחד!".

6. המייל השני הגיע ביום ראשון השבוע. זאת למעשה הסיבה שנתקלתי, באיחור גדול מבחינת המארגנים, במייל הראשון. אני מקווה שלמרות העיכוב עדיין נותרו מקומות טובים באולם ולא רק ביציעים הרחוקים. וכך נכתב שם: "הספירה לאחור מתחילה – הירשם היום!". ובפנים: "588 דפים עד שנרקוד שוב ביחד. בוא להיות חלק מההיסטוריה".

למחרת, ביום שני, התקבל עוד מייל: "מזל טוב למסיימי סדר נזיקין, על 2,153 דפים, בלי להחמיץ יום". כאן הפרסומאי כבר התחיל להשתפך ולרגש: "מוקדם בבוקר או מאוחר בלילה, בסופות שלגים ובגלי חום, בהדלקת נרות שבת או בשעות החשוכות של הלילה, במטוס, באוטובוס, ברכבת, בחדר המתנה, בטרמינל, בגמרא או בטאבלט, הדף לעולם לא עוצר. הוא יכול להיות רב או רב'ה בחיידר, עורך דין או רואה חשבון, נגר או שרברב, לא משנה מה המקצוע שלו, בכל יום, כבר 2,153 ימים, הוא לומד את הדף. ובזכותו, יותר מחצי מיליון יהודים יתאחדו ויחגגו. הצטרפו אלינו במעמד לכבוד גיבורי הדף".

7. למייל השבוע גם צורף סרטון שמסכם את המעמד הקודם. רגע לפני הקורונה, ארבע שנים לפני 7 באוקטובר, התקבצו יותר ממאה אלף יהודים באותו אצטדיון בניו ג'רזי. בשנה ההיא היינו בשליחות בארצות הברית וכך זכיתי להשתתף באירוע ההיסטורי (ולהיכנס לרשימת התפוצה שלו לדורי דורות).

בקליפ שמופיע תחת ההפניה "חוו מחדש את ההשראה", אפשר לראות את ההמונים רוקדים באירוע "כי הם חיינו ואורך ימינו". חסידים, ליטאים, סטודנטים אמריקאים וילדים צעירים שזה מעמד סיום הש"ס הראשון שלהם והם כנראה לא ישכחו אותו לעולם. וגם לא מעט קשישים שנמלטו כילדים מאירופה לארה"ב אחרי השואה וזכו להקים דורות מפוארים שמחוברים לתורה ולמצוות, בתוך כל טומאת הגלות של אמריקה, כולל האצטדיון הזה עצמו.

לחצתי על כפתור ההרשמה כדי להירשם, או כדי להתרשם. בפנים אתה ממלא בצורה נורא מסודרת (אמריקאית, כבר אמרנו?) את כל הפרטים, כולל המיקוד שלך. ואתה מתבקש גם "לספר לנו את סיפור הדף שלך". אז כתבתי: "לא פתחתי גמרא כמעט 20 שנה, עד שגיליתי את ביאור שוטנשטיין  – ומאז ברוך ה' אני מכור לדף היומי". לא נראה לי שיעלו אותי שם לבמה, בין ההמונים והחשובים. לא יודע אם אהיה שם בכלל. אבל היה לי חשוב להתפקד, להיות חלק. האתר עדכן אותי ש"הליך ההרשמה" בוצע בהצלחה. יופי. עכשיו נשאר לי רק ללמוד עוד 583 דפי גמרא.

8. ורק הערה טכנית קטנה מארץ הקודש: סליחה שאני מטיל ספק בהפקה האמריקאית המתוקתקת שנים מראש, אבל אתם כל כך בטוחים שהאירוע החשוב הזה יתקיים בניו-ג'רסי ולא, נגיד, בירושלים הבנויה? שכחתם שמאות אלפי יהודים התחילו השבוע בדף היומי את סדר קודשים? מה שנקרא: נשלמות ההכנות לבניין בית המקדש. אז מקווה שלא סגרתם על דמי ביטול גבוהים מידי עם החבר'ה של אצטדיון מטלייף. וברשותכם, אני שומר את התאריך – סייב דה דייט זה סייב דה דייט! – אבל באשר ללוקיישן, בואו נשאיר את זה פתוח, אוקיי?