הגר"ח קנייבסקי יעץ לבחור לחזור אל הראשונה

סוד חיי הנשואין נשמה אחת: פרשת בראשית פרק א פסוק (כז) וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת־הָֽאָדָם בְּצַלְמוֹ בְּצֶלֶם אֱלֹהִים בָּרָא אֹתוֹ זָכָר וּנְקֵבָה בָּרָא אֹתָֽם: (לא) וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת־כָּל־אֲשֶׁר עָשָׂה וְהִנֵּה־טוֹב מְאֹד וַֽיְהִי־עֶרֶב וַֽיְהִי־בֹקֶר יוֹם הַשִּׁשִּֽׁי: פרק ב פסוק (יח) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֱלֹהִים לֹא־טוֹב הֱיוֹת הָֽאָדָם לְבַדּוֹ אֶֽעֱשֶׂה־לּוֹ עֵזֶר כְּנֶגְדּֽוֹ: (כ) וַיִּקְרָא הָֽאָדָם שֵׁמוֹת לְכָל־הַבְּהֵמָה וּלְעוֹף הַשָּׁמַיִם וּלְכֹל חַיַּת הַשָּׂדֶה וּלְאָדָם לֹֽא־מָצָא עֵזֶר כְּנֶגְדּֽוֹ: (כא) וַיַּפֵּל יְקֹוָק אֱלֹהִים ׀ תַּרְדֵּמָה עַל־הָאָדָם וַיִּישָׁן וַיִּקַּח אַחַת מִצַּלְעֹתָיו וַיִּסְגֹּר בָּשָׂר תַּחְתֶּֽנָּה: (כב) וַיִּבֶן יְקֹוָק אֱלֹהִים ׀ אֶֽת־הַצֵּלָע אֲשֶׁר־לָקַח מִן־הָֽאָדָם לְאִשָּׁה וַיְבִאֶהָ אֶל ־ הָֽאָדָֽם: (כג) וַיֹּאמֶר הָֽאָדָם זֹאת הַפַּעַם עֶצֶם מֵֽעֲצָמַי וּבָשָׂר מִבְּשָׂרִי לְזֹאת יִקָּרֵא אִשָּׁה כִּי מֵאִישׁ לֻֽקֳחָה־זֹּֽאת: (כד) עַל־כֵּן. יַֽעֲזָב־אִישׁ אֶת־אָבִיו וְאֶת־אִמּוֹ וְדָבַק בְּאִשְׁתּוֹ וְהָיוּ לְבָשָׂר אֶחָֽד:

שאלות

א} ויש לשאול מתחילה מה סבר הקב"ה שברא את האדם זכר ונקבה בגוף אחד הרי ברור לכל אדם שאי אפשר לחיות בגוף אחד כאשר הצרכים של כל אחד שונים כגון אחד עייף ואחד ערני או אחד עצוב ואחד שמח אחד אוהב חריף ואחד אוהב מתוק אחד רוצה לטייל והשני לא וכדומא, וכי הקב"ה אדם הוא וינחם ולא חשב על כך, הרי אין מהנדס ומתכנן יותר גדול מבורא העולם שיצר את האדם בחכמה ועד ימינו אותה יצירה שברא לפני חמשת אלפים שבע מאות שמונים ושלוש שנים עדיין עדכני להיום אחרי כל המחקר והמדע והטכנולגיה? ב} והשאלה יותר קשה לפי המבואר בזוהר בפרשת פנחס דף רלט ע"א רַבִּי יְהוּדָה פָּתַח וְאָמַר (קהלת ג) יָדַעְתִּי כִּי כָּל אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה הָאֱלֹהִים הוּא יִהְיֶה לְעוֹלָם עָלָיו אֵין לְהוֹסִיף וּמִמֶּנּוּ אֵין לִגְרֹעַ וְגוֹ'. ומבאר שכוונת שלמה המלך מלמדנו בחוכמתו שכל בריאת השם יתברך היא מושלמת ואין צורך בשדרוג ושינוי עד סוף הדורות, בשונה מאומן אנושי שתמיד צריך לתקן ולשנות ולשדרג את יצירתו, וכמו שכתוב בתורה (בראשית א) וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה וְהִנֵּה טוֹב מְאֹד. ואם כן כיצד לאחר מכן נכתב לא טוב היות האדם לבדו? ג} מה גם שבכל הבריאה לא מצינו שהחליף או שינה דבר וכל הבריאה מבוססת על זכר ונקבה כמו שכתוב בזוהר בראשית פרשת ויצא דף קנז ע"ב אמר רבי יוסי אין שום דבר בעולם שלא נברא זכר ונקבה וכל מה שיש ביבשה יש בים. ולדוגמה בבעלי חיים מתחילה בראם בשני גופים נפרדים מתוך הבנת המציאות שלא שייך שיהיו בגוף אחד וכן בצומח והדומם הלא דבר הוא? ד} עוד יש לשאול מה כוונת התורה והיו לבשר אחד ותולה הדבר ביצירה שכתוב על כן וכו' והיו לבשר אחד, ועיין בפרש"י והרמב"ן?

סיפור:

נפתח בסיפור מרתק התרחש בבית הגאון הגדול רבי חיים קניבסקי זצ"ל לבחור מסויים הוצעה בת פלונית והשדכן סיכם עם שני הצדדים על פגישה בינתיים הגיע לבחור הצעה נוספת יותר טובה ולכן התקשר אל השדכן שידחה את הפגישה שכבר נקבעה עם הבחורה הראשונה, אולם ליבו נוקפו והלך הבחור לשאול את הגר"ח קנייבסקי אם עשה כשורה, והשיב לו הגר"ח שלא יפה עשה כיון שכבר נקבעה פגישה והיא המתינה לו היה לו להיפגש עימה ואחר כך לומר שאינו מעוניין להמשיך, אולם את הנעשה אין להשיב כי הלך לשאול לאחר שכבר ביטל את הפגישה הראשונה וקבע את הפגישה עם השניה, והנה זמן קצר לפני הפגישה התקשרה המשודכת השנייה והודיעה שיש לה הצעה אחרת ואין ביכולתה להיפגש היום, הבחור קלט ככל הנראה את הרמז הכל כך שקוף שנתנו לו מהשמים והבין שהקב"ה העניש אותו כנגד מידה וכאשר עשה כן עשו לו וכשם שהוא ציער את המשודכת הראשונה כך עשתה לו השנייה, ושוב שאל את הגר"ח מה לעשות עתה, הגר"ח יעץ לו לחזור אל הראשונה ולאחר זמן קצר נגמר שם השידוך למזל ולברכה [טובך יביעו]. ללמדנו שהזיווג מהשמים.

מציאות חיי הנישואין בימינו:

כאשר נתבונן במתחולל בתקופתנו בחיי הנישואין לצערנו לפי הסטטיסטיקה כמעט חמישים אחוז מהמתחתנים מתגרשים ולא מחזיקים מעמד בחיי הנישואין, או חייהם צולעים ומושכים עד שנשבר להם, כמו שמספרים על אדם אחד שהגיע ממורמר ליועץ נישואין ומספר שהוא סובל מאשתו, עד שהם חיים ביחד כמו זוג יונים. והיועץ פותח כנגדו זוג עיניים גדולות, עד שהבעל מסביר, פעם אשתי עפה מהחלון, ופעם אני עף מהדלת. וזה דרך משל שפירשו. שאנחנו רבים פעם אשתי עוזבת את הבית וחוזרת לבית הוריה, ופעם אני עוזב את הבית והולך לחברים. ולצערנו יש היום יותר מקרים של גירושין ובעיות של שלום בית, מאשר בדורות קודמים. וכל זה היות ולוקחים את חיי הנישואין כבחירה עצמית מתוך אהבה ואינם מאמינים כי מן השמים אשה לאיש ומחוסר ידיעה במהות חיי הנישואין והזיווג של האדם, ולזאת עולה על ליבם שאולי יש בחירה אחרת יותר טובה ושם ימצא את האושר, אולם כאשר נתבונן ביסוד הבריאה כפי תורתנו הקדושה ישכיל האדם להבין אחרת את כל מושג הזיווג והבית היהודי ברוח התורה וידע להתמודד ולהעפיל לפסגת האושר כדלקמן.

מטבע הבריאה נוצר בבריאת העולם:

אחר הדברים האלה נראה לבאר בהקדם דברי הגמרא במסכת כתובות דף ח ע"א רב יהודה מקשה כתוב ויברא אלהים את האדם בצלמו, וכתוב זכר ונקבה בראם, הא כיצד? בתחלה עלה במחשבה לבראות שנים, ולבסוף נברא אחד. בפשטות נראה כאילו היית חרטה ושינוי תכנית בריאת האדם, והרי זה לא יתכן לומר כדברי שלמה המלך? ועוד מה הכוונה ולבסוף נברא אחד הרי בסוף הפריד האשה לגוף נפרד? והנראה בס"ד שחס מלומר שהקב"ה התחרט ושינה את תכנון בריאת האדם, שהרי העיד בסיום הבריאה וירא שכל מה שעשה טוב מאוד בשיא השלימות שאין יותר ממנו כאשר הבאנו בשם הזוהר, וכמו שאנחנו מברכים אשר יצר את האדם בחכמה, ומאז בריאת העולם ועד ימינו ועד סוף הבריאה ללא שום שינוי ואין צורך בשדרוג או שינוי וכדברי שלמה המלך הנזכר, כמסופר על מרן הרב ש"ך זצ"ל אשר פעם נצרך לבקר את ידידו שאושפז עקב התקף לב והלך לבקרו, כמובן שבהגיע הרב לבית חולים הדבר גרם להתרגשות גדולה וכל הצוות כולל הפרופסור של מחלקת לב שהיה אחד המומחים הגדולים בעולם בלב, ובאותו מעמד פנה הרב ש"ך לפרופסור שהוא רוצה לשאול אותו שאלה שזמן רב חושב עליה, ושאל אותו לאחר שעברו מאז בריאת העולם חמשת אלפים ושבע מאות שנים ויותר מה דעתו על בריאת הלב של האדם לאור כל המחקרים והניסיון האם היה אפשר לשדרג את לב האדם באיזה פעולה בכדי למנוע מחלות לב, הפרופסור היה המום מהשאלה שלא חשב עליה ולאחר שתיקה ממושכת השיב כבוד הרב לדעתי לאור כל הנסיון שלי ומידע בכל מחקרי העולם על הלב לא יכול להיות יותר מושלם מצורת לב האדם, אמר לו הרב תחשוב מה הפירוש אשר יצר את האדם בחכמה שאותו לב שנוצר לפני אלפי שנים בגודל אגרוף האדם משוכלל ואינו נצרך לשום שינוי ושדרוג עד ימינו, כך היא כל בריאת הקב"ה וק"ו התורה שזה שיא השלימות. ולזאת אין ספק שבריאת זכר ונקבה בגוף אחד ולאחר מכן עשה ניתוח והפריד הנקבה מהזכר הוא חלק מתהליך שלימות הבריאה ולא חרטה או שינוי תכנית, וזו בעצם כוונת הגמרא שעלה במחשבה לעשותם שני גופים בכדי שיתאפשר חיי נשואין תקינים אולם בפועל ברא אותם בגוף אחד בתחילה כמו שנבאר.

דברי הזוהר על בריאת האדם שני חלקי נשמה:

ונקדים את דברי הזוהר בראשית [דף צא ע"ב] 1. אָמַר רַבִּי יִצְחָק, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אוֹמֵר בַּת פְּלוֹנִי לִפְלוֹנִי. היות וכל נשמה עשויה מזכר ונקבה ונמסרים למלאך ובזמן שיורדת לעולם אותה נשמה מתפצלת לשניים זכר ונקבה הזכר במקום אחד והנקבה במקום אחר וכשמגיע זמן הזיווג רק השם יתברך שיודע את שורש נשמתן מחבר אותם שני חלקים ומתחברים לגוף ונשמה אחת. וההסבר לזה כתוב בזוהר חדש פרשת כי תבוא דף צח ע"ב בגלל חטא אדם הראשון אינם יורדים זוגות ביחד אלא מופרדים ולעתיד מחברן ביחד, ולזאת הזוהר דברים [דף רצו ע"א] קורא לזכר או נקבה לבד פלגא דגופא ורק ביחד נקראים גוף שלם.

 

כיצד יכולים להתחבר למרות הפרדתן: 

אלא שעלינו להבין מאחר והזכר והנקבה גדלו והתחנכו כל אחד בהוואי אחר הרי שאחר כך לכל אחד יש הנהגות שונות ותכונות שונות ומאכלים שונים ובפרט כאשר הם מעדות שונות כל זה מקשה על חיבור ושידוך הזיווגים ומאוד קשה להתחבר ולהתרגל אחד לשני ולהכיל את הרגליו ורצונותיו של השני וכיצד אפשר לבנות בית בהרמוניה משותפת באהבה.  התשובה לכך לשם כך הקב"ה הקדים תרופה למכה וברא את הזכר והנקבה בגוף אחד ביצירת האדם ורק אחר כך הפריד אותם, בכדי שיהיה נטוע בתכונות הטבעיות של האדם את כוח החיבור, ובלעדי שהיה כך בריאת האדם זכר ונקבה בגוף אחד לא היה מתאפשר לחבר בין הזכר לנקבה מאחר ונולדו במקומות שונים כנזכר, כך שתהליך שלימות בריאת האדם בהכרח לעבור את התהליך של יחד ורק אחר כך להפריד שעל ידי נוצר הכוח בטבע הבריאה להתחבר. ובסייעתא דשמיא לאחר עשרות שנים שכך הייתי דורש מצאתי את שאהבה נפשי אשר זכיתי לכוון לקדמונים 2. כך כתב בספר בעלי הנפש לראב"ד בהקדמתו שבלעדי שנברא האדם בתחילה בגוף אחד לא היה אפשר להתחבר הזכר והנקבה כמו שאר בעלי חיים שנוצרו בנפרד ולכן לא שייך חיבור. והוסיף על כך האלשיך כיון שכל הנשמות עד סוף הדורות היו כלולות בגוף של אדם הראשון כך שהמציאות והטבע שנוצר באדם הראשון מוטבע בכל הנשמות ולכן שייך החיבור בין זכר לנקבה. ובזה יובן היטב לשון הפסוק על כן וכו' ודבק באשתו והיו לבשר אחד, ביאור הדברים מאחר ונוצרו בגוף אחד ורק אחר כך הפרידם לכן כאשר זוכה לזיווגו יש בהם את הכוח להתחבר ולהיות לבשר אחד.

לחיות כזוג יונים:

ובזה נבין היטב את דברי הגמרא במסכת עירובין דף ק ע"ב אמר רבי יוחנן אילמלא לא ניתנה תורה היינו למידין צניעות מחתול, וגזל מנמלה, ועריות מיונה. וכו'. ופרש"י ועריות מיונה, שאינו נזקק אלא לבת זוגו. ללמדנו שהמושג של זוג יונים שבו אנחנו מבטאים זוגיות מוצלחת מפני החיבור בין בני הזוג כמו תכונת היונים אשר היונה מטילה שני בצים זכר ונקבה והם חיים יחד בזוגיות עד סוף ימיהם ואינם מתחברים כלל עם אחרים, מעין שמצינו אצל הבל וקין שנולדו עם תאומות שלהם היו לנשים, כמבואר במדרש אגדה בראשית פרק ד פסוק ב ותוסף ללדת. התוספת גדול מן העיקר, שעם קין לא נולדה אלא תאומה אחת, ועם הבל נולדו שתי תאומות, כי הזכיר בו שני אתין, ולכך נקרא הבל שנולד להבל שלא היה לו זרע: וכמו כן אצל שבטי ישראל כמבואר בפסיקתא זוטרתא (לקח טוב) בראשית (פרשת וישלח) פרק לה פסוק יז ויהי בהקשותה בלדתה וגו' כי גם זה לך בן. אמר אבא חלבו בר קרייה תאומה יתירה נולדה עם בנימין, שכל השבטים נולדה תאומה עמהם, וכאן תאומה יתירה, לכך נאמר גם זה: כך כל זוג צריך להגיע לחיבור מושלם לכל החיים כזוג יונים. כמו שמסופר על הגרש"ז אויירבך זצ"ל שכאשר עמד להספיד את אשתו אמר בנוהג שבעולם הדרך לבקש מחילה וסליחה מהנפטר, אבל אצלנו אין על מה לבקש מחילה וסליחה כי אף פעם בחיים לא היה דבר שצריך לבקש עליו סליחה ממש זוג יונים.

יסוד זה מתבאר גם בעניין כיבוד אב ואם:

הנה מבואר במסכת סוטה דף מט ע"א 3. שפעם אחת רב הונא מצא תמר מיוחד שיש לו ריח טוב וכאשר נכנס בנו רבה אמר לאביו שהוא מריח את התמר המיוחד, שמח אביו שיש לו כזה חוש ריח וזה סימן על טהרתו לכן נתן לו את התמר, בנתיים הגיע הנכד בנו של רבה ואז נתן את התמר לנכד, אמר לו רב הונא לבנו אני ויתרתי בגלל טהרתך אבל אני רואה שאתה מעדיף את בנך מאביך, ומכאן האמרה שהאבא אוהב את בנו והבן אוהב את בניו. מכאן נלמדה האמירה אב אחד יכול לפרנס עשרה בנים ואילו עשרה בנים אינם יכולים לטפל באב אחד, בהיות שאהבת האב לבן הרבה יותר מאהבת הבן לאביו כאשר העיר רב הונה לבנו מפני הכוח שהוטבע בבריאה כאשר נבאר. וכך כתב השל"ה שער האותיות אות דל"ת דרך ארץ. שמעתי אומרים דרך הלצה, כשבא יעקב למצרים, הוא וביתו לסמוך על שלחן בנו הצדיק, שהיה מכלכל את כולם, אמר 'אמותה הפעם אחרי ראותי את פניך' (בראשית מו, ל), כלומר, הוא בעיני קשה כמות, שהוכרחתי לבא לראותך. אמרו במשל הדיוט, אב אחד מפרנס עשרה בניו באהבה וברצון, ועשרה בנים לא מפרנסים באהבה וברצון אב אחד שלהם. על כן שום אב חכם לא יגרום בעצמו לבא לידי מדה זו ברעות נפשיה, אם לא אם מה' היתה זאת, אז די לצרה בשעתה, הרחמן יציל עכ"ל.  

מדוע עשרה בנים אין יכולים לטפל באב אחד:

אך עלינו להבין מדוע הדבר כך הרי יכולות של עשרה בנים הרבה יותר מאביהם? אולם לפי יסוד הנזכר הרי כל כוחות הטבע בכל הנשמות שבעולם נוצרו בבריאת אדם וחוה ואי אפשר לחדש או לשנות דבר מהכוח שהוטבע בבריאה, ולזאת כיון שאדם הראשון יציר כפיו של הקב"ה לא שייך אצלו תכונת הענקה ונתינה לאביו שזה בורא עולם כי הקב"ה אינו נצרך לאדם, אולם ממנו התחיל התולדות בבריאה ונולדו ילדים והוטבע בבריאה למען קיום העולם בכדי שיהיה פריה ורביה בעולם ולא ימנעו מפני הקושי שיש בגידול ילדים, נטע את הכוח של נתינה והענקה של אב לבנו, וזה הוטבע בבריאה עד סוף הדורות. ואכן מובן בזה למה התורה מצוה לכבד אב ואם ולא לכבד הילדים, היות ואהבת הילדים הקב"ה מטביע לצורך קיום הבריאה ואילו כיבוד אב שאין תלוי בו קיום העולם לזאת יש מצוה גדולה, ואכן זה קשה מאוד אך למרות זאת אשרי הזוכה בזה, והובא בספרים מעשיות רבות גם בתקופתנו עד כמה אדם שזוכה להתגבר ולהתאמץ לטפל בהוריו לעת זקנה זוכה להינצל מכל מיני מחלות והטרדות ובזבוז זמן וכסף היות והמקבל עליו עול תורה פורקים מעליו עול דרך ארץ.

טענת משה האנכי הריתי :

ואכן כתב יסוד זה הכתב והקבלה 4. במדבר פרשת בהעלותך פרק יא פסוק יב האנכי הריתי אם אנכי ילידתיהו. משמע מדברי משה אם היו ילדיו היה יכול לפרנסם. והוסיף על כך האמרי אמת בגלל שבכוחות הטבע האבא מתמסר מעל כוחו. נמצינו למדים מדברי משה רבנו שהמוליד נטוע בו כוח של נתינה ונשיאה בעול וכל שלא ילדו אין בו את הכוח להעניק ולהתמסר כאב לבן היות ואין את הכוח הזה בבריאה, ובהכרח בגלל שכל הבריאה יונקת את הכוח והטבע מבריאת אדם וחוה שבהן היו כל נשמות העולם ומהם התחילה הילודה בעולם ולצורך קיום העולם להפרות ולהרבות נטע בו הקב"ה את הכוח לשאת בעול גידול בניו, אולם את הכוח להעניק לאבא לא נטע בו מאחר והן יצורי כפיו של הקב"ה וטעם הדבר כי לא נצרך הדבר לקיום העולם, אך נצטווינו על כך משום הכרת הטוב ומתן שכרה בצידה אריכות ימים וברכה והצלחה.

מעשה שהיה עם האדמו"ר מגור:

כתב בשו"ת יד אפרים סימן יח על האדמו"ר מגור רבי אברהם מרדכי זצ"ל, באה פעם אשה בקובלנא על בעלה שמזניח את מלאכתו ופרנסתו. הצדיק הזמין את בעלה והטיף לו מוסר, הלה הצטדק שאכן אמנם הוא עובד ועל ילדיו להסתפק במה שהוא מרויח. ענה לו האדמו"ר בתורה מוצאים אנו במשה רבינו שבא להתאונן לפני הקדוש ברוך הוא "האנכי הריתי את כל העם הזה אם אנכי ילדתיהו מאין לי בשר לתת לכל העם". המלים "אם אנכי ילדתיהו", הן לכאורה מיותרות, כי אף אם ילד אותם מה עליו לעשות אם אין לו בשר?. אלא סיים האדמו"ר, מכאן אנו למדים שלאב ממש אין כל תירוץ "מאין לי בשר", אב שהשי"ת זיכהו בבנים, עליו לעבוד ולהתאמץ לכלכל אותם בכבוד ולספק להם כל צרכיהם. הבעל הבטיח לשמוע בקול האדמו"ר ומאז שרר שלום ושובע בבית.

שמח תשמח רעים אהובים:

אחר הדברים האלה יובן היטב נוסח ברכת שבע ברכות שמח תשמח רעים אהובים כשמחך יצירך בגן עדן מקדם. ויש לשאול א. על כפל הלשון רעים אהובים שניהם לשון אהבה? ב. ועוד מדוע אהובים ולא אוהבים? ג. האיחול שתהיה השמחה כאדם הראשון מניין לנו לדעת איך היה מאחר ואין שום עד לדבר בעת ההיא? אולם לדברנו התבאר שאצל אדם הראשון וחוה אשר הם היו היצירה הראשונה ובהם כלולות כל הנשמות והם המודל לחיי אישות וזוגיות אשר עברו את התהליך שנבראו בגוף אחד ולאחר מכן ניתוח והפרדה לשניים ובהם הוטבע הכוח בבריאה של איחוד וחיבור בין הזכר והנקבה, וכאשר אמר אדם הראשון לזאת יקרא אשה כי עצם מעצמי ובשר מבשרי על כן והיו לבשר אחד, היות וזה המתכון ליצירת חיבור אהבה ואחוה שלום וריעות, כך שאצל אדם הראשון מאחר וידע והבין שהאשה למרות שהיא בגוף נפרד אך היא עצם מעצמותיו ובשר מבשרו כמו יד ימין ויד שמאל של האדם שמה שכואב לאחד מהן מכאיב גם לשני, לכן אין שום דבר שיעיב על השמחה והאהבה בניהם, ולזאת אנחנו מברכים כל זוג אשר האהבה והחיבור עובר תהליך בהדרגה ומתחיל את ההיכרות בהיסוסים וספקות אם זו המתאימה לו והוא לשון רעים שאותה ידידות ואהבה באותו שלב היא רעועה, אך מאחלים להגיע לדרגה של אהובים ולא אוהבים, פירושו של דבר אוהב זה אנכיות המתייחס למה שהוא אוהב, אלא לאהובים שפירושו להיות אהוב על השני בזה שחושב תמיד מה טוב או מה מצער את השני בהיות והוא חלק מגופו כאדם הראשון, ובזה זוכים לשמחה האמיתית והמושלמת שמסתלקים מליבו כל הספקות והמחשבות שיש אפשרות לבחירה אחרת כי הזיווג מהשמים והיא חצי גופו ונשמתו. כמו שכתב בשבט מוסר פרק כד הכלל העולה שהכל תלוי בו שאיש ואשה יהיו בלב אחד בתכלית קשר אהבה כשלהבת קשורה בגחלת דכגוף אחד חשבינן איש ואשה כדכתיב והיו לבשר אחד וגברא בלא איתתא פלג גופא כארז"ל (זהר ח"ג פ"א ע"ב). ובהיותם בשר אחד נגע לא יקרב באהלם והבנים הנולדים כלם ברורים כלם צדיקים.

מעשה עם הרב לוין:

כמסופר על הגר"י לוין שהלך פעם לרופא עם אשתו בעכבות שכאב לה הרגל בהגיעם לרופא ושאל מה הבעיה אמר הרב לוין כואב לנו הרגל, שאלו הרופא האם לשניכם יש כאבים ברגל והשיב רק ברגל של אשתו, אם כן מדוע הנך אומר כואב לנו, השיבו כי כאשר כואב לאשתי כואב גם לי. 

מוסר השכל:

עלה בידנו להחכים להבין ולהשכיל את סוד בריאת האדם וזיווגו אשר הקב"ה יצר את האדם בחכמה בכדי להטביע את כוח החיבור בין הזכר לנקבה והם נשמה אחת שנשלמת רק כאשר נושא אשה ובלעדי זה נחשב לחצי גוף וחצי נשמה והקב"ה שיודע היכן נמצאים שני חלקי הנשמה הוא המזווג אותם, וכאשר האדם חיי מתוך אמונה והבנה את חיי הנישואין ברוח התורה הרי זה נוסך על האדם את הכוחות להתעלות מעל כל הקשים והניסיונות ומתמודד עם הכל בחכמה ובתבונה ואינו פוזל למקום אחר למצוא את האושר כי זיווגו הוא החלק השני של גופו ונשמתו ולא דבר אחר מאחר וכל זיווג אינו אלא מהשמים, ועל ידי זה זוכים שהשכינה שורה בניהם והופכים לבשר אחד ואהובים זה לזה כתכלית הבריאה וחיים באושר ועושר בשמחה ובששון וטוב לבב כל הימים.