בתחילת תוכנית 'הפוך על הפוך' פתח הרב משה בן לולו במונולוג אישי, כאשר הפעם הוא החליט לדבר על קנאה, אך לא על קנאה בממון או בפרסום, אלא על סוג קנאה אחד, יחיד ומיוחד, שהוא מודה שאפילו הוא עצמו אינו מצליח לשלוט בו.
הרב פתח בכנות לא שגרתית. "עכשיו תראו, אני רוצה לדבר ולהפתח על קנאה. מרשים לי? קנאה? כן. אני אספר לכם על קנאה שלי, של עצמי. אני לא מציף לאנשים, אני מציף רק לעצמי. אני משתדל לעבוד על המידות כמה שאני יכול, אני לא צדיק ולא מלאך, אבל אני משתדל לא לקנא באף אחד".
לדבריו, למרות היכרותו עם דמויות רבות ומגוונות, בארץ ובעולם, עשירים, מפורסמים, דמויות ציבוריות וידוענים, הוא אינו מרגיש כלפיהם אפילו שביב של קנאה. הוא סיפר על ביקור בעיירת הנופש דיל, על בתים מפוארים ועל שפע בלתי נתפס, אך שם הבהיר לחברו: בחינם אני לא בא לפה. אני אוהב את המחסן שלי הקטן בקריית ספר, מודיעין עילית, עם כל הצפיפות, והצדיקים, והשטיבלאכים, והכוללים, והתלמודי תורה, והרמקולים של התרומות.
עוד באתר:
הוא חידד כי קנאה היא מידה הרסנית: "זה גורם לאדם לאבד את החיים שלו, את העולם הזה, את השמחה. הוא יאבד את העולם הבא שלו, כי הוא ישנא, ויריב, ויקפיד, ויחלוק. והוא יקלקל את הגוף, את הנפש, את הלחץ דם. בקיצור, פויה על הקנאה".
אבל כאן מגיע המפנה שבגללו פתח את הנושא. "אבל בכל זאת, אני גם כן קנאי. יש מישהו שאני מקנא בו. זאת קנאה כזאת חזקה שאין לי עליה שליטה". ובתוך שקט מערכתי באולפן, הוא חשף במי הוא מקנא: "אני מקנא ביהודי אלמוני, אף אחד לא מכיר אותו בכלל. הוא קם בבוקר, הולך להתפלל, מוקדם. והוא קם מוקדם. קצת באזור הנץ, קצת אחרי הנץ, שבע בבוקר. והוא בעשרה הראשונים. ואז הוא מתפלל רגוע. מההתחלה של הקורבנות עד עלינו לשבח, מילה במילה. מצליח לכוון בברכות. איזה כיף לו".
משם המשיך לתאר יום שלם של אברך פשוט, אלמוני, אך מלאך בעיניו: "הוא עוזר לאשתו, הולך לכולל עם סנדוויץ, פותח ספרים, צולל לעולם של תנאים ואמוראים. אין לו ביבי, אין יועמ"שית, אין בג"ץ. הוא שקוע רק בגמרא. העיניים שלו נקיות, המחשבה שלו נקייה. הוא לא שמע לשון הרע. הוא לא דיבר לשון הרע".
הוא מתאר את ההרגלים של האברך, את התמימות, את השקט, את עומק ההשקעה: "הוא ממשיך לכולל אחרי מנוחה קצרה, לומד שוב עד מנחה. חוזר הביתה, עוזר לילדים. והכל בלי רעשים, בלי טלפונים חכמים, בלי הסחות דעת. ואני מקנא בהם. איזו קנאה בלתי נשלטת".
בנקודה זו עבר הרב לדבר על יחס החברה לאברכים: "הסטרה אחרא מתקנאה בו מהצד השלילי. מנסה לפגוע בו, להשמיץ אותו, לקרוא לו פרזיט. התקשורת תעסוק רק בו. אבל הוא בכלל לא שומע אותם. הוא חי למעלה מזה".
הרב קבע כי לא כל אחד יכול להיות אברך: "אברך זה להיות מלאך פה. אף אחד לא מעודד אותם, אף אחד לא מפרגן להם. אבל הם קודש קודשים".
מכאן עבר הרב לקריאה נרגשת לתמיכה באברכים: "כל אחד שלא יכול להיות אברך, צריך לתמוך באברך. למצוא אברך שמצבו הכלכלי לא טוב ולתת לו כסף. מעטפה. אלף שקל. להיות שותף בלימוד שלו".
הרב תיאר את החיים החומריים הפשוטים של משפחות האברכים, ואת הסיעתא דשמיא הלא טבעית שמלווה אותם: "הוא לא יודע אפילו מה השם של לפיד. הוא לא יודע מה השם שלו. זה לא מעניין אותו. הוא חי בעולם שמתקיים בזכותו. העולם עומד בזכותו".
הרב סיפר את הסיפור המפורסם על האברך שביקש מהרב שך לצאת לעבוד בנהלת חשבונות, וכיצד הרב שך הזהיר אותו לא לנטוש את ההנהגה הפלאית של אברך: "לאברך יש הנהגה פלאית. מעל הטבע. גם אם לא יהיה היום, יהיה מחר. הבצעה לא תיפול. האברך לא נופל. לא קורס. לא מתמוטט. התורה מגנה ומצילה".
לקראת סיום הוסיף מעט הומור עצמי: "תגידו, מישהו יכול לעזור לי עם הקנאה הזאת? אולי טיפול רגשי? כדאי לטפל בזה?". אך אז סיכם במשפט שהדהד בלב המאזינים: "ועד שהוא הלך לישון, הוא לא דיבר לשון הרע. איזה כיף לו. איזה ערך של אברך".
הדברים נחתמו במחווה מרגשת לאלפי האברכים: "לצערי הרב, האברכים לא מקבלים את היחס, ולא את האהדה, ולא את ההערצה. ומגיע להם הכל. אשריכם אחינו האברכים שאתם מחזיקים אותנו ואת כל העולם כולו על כתפיכם עם כל הקושי והטרדות. יהיה חלקנו מחלקכם".
האזינו לדברים המלאים בתוכנית 'הפוך על הפוך' בהגשת הרב משה בן לולו ב'קול חי':
