מה היה קו חייו של הבת עין זצוק"ל? ומדוע נשך את עצמו כשהיה ילד?!

הגה"צ ר' אברהם דוב מאבריטש נולד בחעמלניק שברוסיה בין השניים תק"כ לתקכ"ה, לאביו הקדוש ר' דוד שהיה מגיד מישרים ואב"ד של העיר חעמלניק, דמותו הייתה מושא להערצה ומלבד החיבה היתרה שרכשו לו היו חרדים מאוד למוצא פיו ושותים בצמא את דבריו.

כאשר הוכנס בבריתו של אברהם אבינו נקרא שמו בישראל "אברהם דוב", שמחה גדולה גאתה בליבם של תושבי העיר, אשר נטלו חלק בשמחת ברית המילה ונשאו תפילה קטנה בליבם ש"זה הקטן גדול יהיה" – בתורה ובמעשים טובים.

כבר מערש ימי צעירותו ניכר כי לגדולות נועד, פקחותו ושנינותו ניכרו בו מגיל רך וכבור סוד שאינו מאבד טיפה בלע בצמא דברי תורה מפי אביו ומלמדיו שנשכרו עבורו בכסף רב, ובעמקות שאיננה מצויה בבני גילו היה מבין דבר מתוך דבר ומפעים בעוצם חריפותו את כל הבא במחיצתו, ולרבות הימים הביא בספרו הנודע ורב התפארה לשם טוב ותהילה "בת עין" את דברי התורה ששמע מאביו, ואשר הוא שם כענקים לגרגרותיו ולווית חן לראשו.

עוד באתר:

הצמד התפרץ בשידור

אבי מימרן לאפי ומני: "גורמים לנזק בלתי הפיך"

אפי סקקובסקי ומני וקשטוק

מבצע בלב סוריה

תיעוד דרמטי מחילופי האש בסוריה: "מחבל מוציא ראש"

קובי פינקלר

הסיפור שמאחורי

רפאנו • אלחנן ענבל ואפרים לוין בדואט מרגש

אליעזר חסיד

"נשיאות תמורת חנינה"

קמפיין השמאל התחיל: מתקפה פרועה נגד הרצוג

פנחס בן זיו

בספרו ב"פרשת תולדות" הביא דבר נפלא ביותר שהיווה למעשה את הקו המנחה שבו ניהל את חייו בעבודת ה' ובלימוד תורה: "הנה עיקר העבדות הוא בחינת ענווה ושפלות באמת, היינו שיתבונן בשכלו כשעומד להתפלל לפני בורא כל עולמים ב"ה שמצד מעשי איני ראוי לדבר לפניו יתברך וכו'.
ומה שנקרא כיום בשפתנו: "הקב"ה לא חייב לך כלום"!!!

תבין קודם כל מי אתה ומה אתה עושה, ותבוא אליו יתברך בהכנעה ושפלות שבאמת אינך "בעל מעשה", לקבל ואז תזכה לשפע גדול.

מספרים עליו מעשה נורא וממנו אפשר ללמוד כיצד ראה הוא את עצמו לפניו יתברך, בהיותו כבן תשע שנים התייתם ל"ע מאמו, אביו עבר להתגורר בבית אמו, סבתו של רבינו, ליל שישי אחד ראתה הסבתא כי אברהם דוב הקטן עמל במשך הלילה בתורת ה' ואינו נותן כלל וכלל תנומה ומנוחה לעיניו ולגופו, ליבה של הסבתא התמלא גיל וחדווה למראה הנכד הצעיר המתעלה במעלות התורה והיראה, וברוב חיבתה הכינה עבורו מרק דשן שייטיב את ליבו, כשהגישה את המרק לאברהם דוב הקטן, הבין תכף ומיד לשם מה זכה הוא לתענוג הזה, וקורטוב הכבוד שהנחילה לו הסבתא כה שבר את ליבו עד שנשך את בשר ידו בפיו!!!! כה עמוקה הייתה הנשיכה עד שהבשר שבמקום ההוא נמק והתפורר.

לימים, שח רבינו סיפור זה לחסידיו, ומשתמהו כל כך מה ראה רבינו שנודע בענוותנותו הגדולה לספר על עצמו מעשה זה, אמר להם רבינו: 'התדעו מדוע סיפרתי לכם מעשה זה'? בעבור שתדעו כי לא מאכילת בשר דשן ומרק עם לאקשין [איטריות] נעשים לרבי'.

התכוון רבינו לומר לחסידיו אין מושג כזה שאדם יכניס שתי אהבות בלב אחד, בכדי לרומם את ענייני הרוח יש להכניע קודם כל את הגוף החומרי, וכך הייתה דרכו.

ארבעים שנה ישב רבינו באווריטש, בהם הטביע את חותמו על העיר הרביץ תורה לעדרים ובטוב עין השקם במים חיים, ארבעים שנה שבהם ביתו היווה בית "תל תלפיות" שכל פינות פונים אליו לקבלת עצה ברכה ותושיה, ומי שבמר נפשו בא לשפוך את ליבו בפני רבינו הרחום והחנון שנודע באהבת ישראל הגדולה שפעמה בו.
כולנו מכירים על פי המשנה באבות מי הם באמת נקראים כתלמידיו של אברהם אבינו, עין טובה, רוח נמוכה ונפש שפלה, אלו הם מידותיהם,  וכך רבינו קשר את שלושת המידות האלו בקשרים אחת אל אחת וכתב (פרשת בלק) וזה לשונו:
"ועל ידי מה יכולים להגיע לבחינת 'עין טובה', על ידי 'נפש שפלה' ורוח נמוכה, פירוש שבתחילה צריך האדם להרגיל את עצמו בבחינת 'נפש שפלה' היינו למעט בתענוגי העולם הזה, להסתפק עצמו במיעוט שהוא רק ההכרח לחיות נפשו לעבודת השי"ת ושלא לרדוף אחר מותרות התענוגים ואז ממילא יהיה לו 'רוח נמוכה' בחינת שפלות, כמאמר הכתוב (דברים ח, יב-יד) 'ואכלת ושבעת ורם לבבך וכו', ואז עין טובה בחינת נשמה וכו', ע"כ.

תהליך, אבל תהליך שיקרב אותנו יותר ויותר לעבודת ה'..
רבינו ע"ה לא זכה לפרי בטן ולא הותיר אחריו ממשיך דרך, אך הותיר אחריו חותם בלתי נמחה של תורת הבעל שם טוב בארץ ישראל, המשכיותו של היישוב החסידי מעת העליה הראשונה אך ורק הודות למסירות נפשו ועמידתו איתן בכל התלאות שהיו מנת חלקו, והוא אשר הנחיל את אוצרות החסידות כמתכונתם וכתבינתם, מאשר קיבל מרבו הבעל שם טוב הקדוש לכל יושבי ארץ הקודש.

ולסיום, אני רוצה להביא בל"נ את סיפורו של הגה"צ ר' אלימלך בידרמן שליט"א שכל שנה מחזק בכל ליבו ומאודו בכל נפשו, את עם ישראל בלימוד הבת עין מדי שנה בשנה, וגם עורך הילולא מיוחדת על קברו בצפת, וכך היו דבריו:
"שמעתי מבעל המעשה המספר, בני בן השלוש נחשב מעוכב התפתחות, עדיין לא מדבר ולא הולך, והרופאים הבטיחו לנו כי נכונה עימו עוד דרך ארוכה מאוד.

לפני כחודש – באמצע חודש חשוון תשפ"ו הבטחתי לערוך סעודה לכבוד ה'בת עין' ביומא דהילולא שיחול בעוד כחודש – אם בני יתחיל ללכת ברגליו, וראה זה פלא, אותו ילד שעד עתה לא היה יכול להלך אפילו 'פסיעה אחת', החל ביום כ"ה בחשוון פ"ו, ללכת כמה פסיעות, עד שביום ראשון ב' בכסלו כבר נמצא מהלך כאחד האדם (7-8 מטר בפעם אחת) בכוחות עצמו בלין עין רעה.
זכות הצדיק תגן בעדנו לשפע ברכה והצלחה וכל טוב!