למה עם ישראל במהלך הדורות בוחר תמיד בייסורים?

יש שני מושגים מאוד לכאורה מנוגדים אחד לשני, מצד אחד ניצב לנגד עינינו המושג של "רחמים", ומצד שני יסורים.. יתנו לאדם לעמוד עכשיו בפרשת דרכים, ויגידו לו: "יש לך שני דרכים לעשות רחמים מול ייסורים, וכן להיפך, במה אתה בוחר"? מה אתם חושבים, מה נראה לכם הוא יבחר, ברור שרחמים, ככה אומר לו השכל הישר..

אז למה עם ישראל במהלך הדורות בוחר תמיד בייסורים? האם יש כאן קצת ונאמר בעדינות "אפקט המזוכיסט" של אנשים שאוהבים לסבול? בואו ונפתח רגע יחד את פרשת שבוע וננסה לרדת ביחד לעומקם של דברים: "האספו ואגידה לכם את אשר יקרה אתכם באחרית הימים"..

יעקב אבינו אוסף את ילדיו ומבקש להעביר לכל אחד כמין צוואה, שתלווה אותו לדורות כל אחד עד סוף ימיו חייו, לכל אחד התאים את הברכה המתאימה במיוחד עבורו ורק לו. והשאלה כאן מתבקשת – מדוע תורתנו הקדושה הייתה חייבת לציין את מרחב הזמן, "אחרית הימים" מדוע התורה לא ציינה שיעקב קרה לבניו ממש לפני מותו מהו "אחרית הימים"?

עוד באתר:

יו"ש

מאה מבוקשים נעצרו ומיליון שקלים הוחרמו

קובי פינקלר

תחקיר 'המוקד הציבורי'

חשש למאות דירות של אברכים, בדרך ל"זהב של אתיופיה"

צבי טסלר

תיעוד הפשיטה

נשק צה"לי וזהב במיליון שקל: מכת מחץ לסוחרי האמל"ח

קובי אליה

זוועות השבי

שגב כלפון: "היו קורעים אותנו מכות עם שרשרת של אופניים"

פנחס בן זיו

ואת הביאור לכך מצאנו בספר הקדוש של ר' שלמה מראדומסק זצוק"ל בעל התפארת שלמה ביאור נפלא וז"ל: "יבואר על פי מה שנתבאר (שיה"ש א,ד) 'משכני אחריך נרוצה', פירוש אנו מתפללים להקדוש ברוך הוא, להמשיך אותנו אליו במידת החסד ואנחנו נרוצה אחריו, כי בעניין קניין משיכה הוא שני אופנים, הראשון הכישה במקל והיא תבוא, והשני קוראה לה והיא באה (קידושין כב:) והנה באופן הראשון בבחינת הכישה במקל הנה כבר לקינו והוצללנו בכובד בגלות המר, אך אנו מצפים להיות הגאולה וישועה באופן השנית בבחינת קוראה לה והיא באה והיא באה, וזה שאמר יעקב אבינו את אשר יקרא אתכם באחרית הימים שהיה מתפלל על אחרית הימים קודם ביאת הגואל, שאין בנו כח עוד לסבול היסורים מכובד הגלות המר, הנה יקרא אתכם בקריאה בעלמא, ויהיה המשיכה אליו בקריאה, והיא בבחינת הדעת ולא על ידי ייסורים חס ושלום, אז 'השיבנו ה' אליך ונשובה' בתשובה שלמה 'חדש ימינו כקדם' (איכה ה,כא)".

דורות על גבי דורות, עם ישראל סבל את הייסורים לא מתוך בחירה, ולא מתוך כמו שאמרנו "מזוכיסטיות מסוימת" שאוהבים לסבול, אלא מתוך שיבוא יום והגאולה תהיה בבחינת "קורא לה והיא באה", רק בקריאה, הגאולה יכולה לתפוס את האדם באמצע קניות בסופר, ובאמצע הכנת הילדים אל המסגרות בבקרים, כמו שאמר הנביא "פתאום יבוא האדון אשר אתם מבקשים", אמנם נכון לא נהיה מוכנים, אולי קצת בייסורים, אבל זה יהיה הדבר שהכי טוב עבורנו, ושוב לא מתוך בחירה, אלא מתוך רחמים עצומים, וזה היה עיקר התפילה של יעקב אבינו, שגם אם באחרית הימים יהיה לכם ייסורים, מסוימים, תדעו ותתפללו שהאחרית תהיה מלאת רחמים..
בואו תשמעו מה זה דוגמא של לחכות למשיח (פלא דורש, חלק ג', ערך גאולה, עמוד קלח):
"החפץ חיים היה מצפה ומחכה למשיח כל ימיו, פעם אחת בבית הכנסת של החפץ חיים בראדין, רצו להתחיל לקבל שבת, כבר התאחרה השעה וכמעט שקעה החמה, אך עדיין חיכו כולם לסימן מהחפץ חיים להתחיל להתפלל, ה"חפץ חיים" שהיה כבר מבוגר מאוד, ישב במקומו, והביט שוב ושוב אל הפתח, כאילו הוא מחכה בכיליון עיניים למישהו שעומד להיכנס, הזמן עובר, הציבור ממתין, ועוד רגע תישקע השמש.

בין המתפללים היה הגאון הרב משה לנדינסקי זצוק"ל ראש ישיבת ראדין. הוא אמר: "לכו אל הזקן, ותאמרו לו שיתחיל להתפלל, המשיח עוד לא הגיע…"..
עוד כמה דקות שבת, אבל החפץ חיים עדיין מחכה..
תחשבו על זה, שכשזה יגיע איזה רחמים גדולים זה יהיה…
שבת שלום ומבורך לכל בית ישראל היקרים והאהובים!!
המאמר נכתב לרפואת והצלחת
מורי ורבי עטרת ראשי
ר' חיים שמעון פינטו שליט"א