סיפורה של ש' (שם בדוי), אשת חינוך בת 27 משדרות, הוא עדות למורכבות הבירוקרטית איתה מתמודדים ניצולי ה-7 באוקטובר. ש', שעמדה קרוב ללידה באותו בוקר נורא ואיום, חוותה שרשרת אירועים טראומטית שהחלה בהסתגרות בממ"ד תחת אש, המשיכה בנפילת רקטה סמוך לביתה, והסתיימה בריצה היסטרית תחת אזעקות לבית הוריה – שם גילתה את גופות אביה, גיסה ואחיינה בן ה-13. למרות שאובחנה כסובלת מפוסט-טראומה (PTSD) קשה, תביעתה הראשונה להכרה כנפגעת איבה נדחתה בטענה המקוממת שלא נכחה ב"זמן האירוע".
החלטת משרד הביטחון לדחות את התביעה התבססה על פרשנות צרה, לפיה הנזק הנפשי של ש' נובע מאבל על יקיריה ולא מחשיפה ישירה לפעולת האיבה. אולם, בעזרת עורכת הדין מיכאלה דימרץ, הוגש ערעור לבית המשפט המחוזי בתל אביב. בערעור נטען כי אין להפריד בין חלקי היום: התחושה שמחבלים סובבים את ביתה, הרקטה שהרעידה את קירות הממ"ד, והמראות המזעזעים של דם ובשר חרוך בבית הוריה – כולם מהווים "שרשרת אחת של פעולת איבה" מתמשכת.
במהלך הדיונים, ובהמלצת בית המשפט, הושג הסדר שאפשר לש' להגיש תביעה חדשה ומחוזקת בראיות וחוות דעת פסיכיאטריות מקיפות. התיעוד הרפואי הציג תמונה קשה של פלאשבקים, חרדות משתקות, סיוטי לילה וקושי תפקודי עמוק גם לאחר הלידה. הפעם, אל מול התיעוד המפורט והטיעונים המשפטיים, הרשות המאשרת לא יכלה עוד להתעלם מהקשר הישיר בין המלחמה למצבה הנפשי.
עוד באתר:
באוקטובר 2025, שנתיים לאחר האסון, הגיעה הבשורה: המוסד לביטוח לאומי הודיע כי ש' הוכרה סוף סוף כנפגעת פעולות איבה בגין תגובת חרדה. המשמעות המעשית היא שש' תזכה למימון מלא של טיפולים פסיכולוגיים ופסיכיאטריים, ותוכל להתחיל בתהליך שיקום מקצועי הנתמך על ידי המדינה.
עו"ד מיכאלה דימרץ סיכמה את המקרה באזהרה לנפגעים אחרים: "הקושי של נפגעי טראומה להוכיח קשר ישיר בין האירוע לבין הפגיעה בנפשם אינו פשוט. למרות שההכרה הרחבה מבורכת, יש לא מעט נפגעים שנדחים מטעמים שונים ומשונים". המקרה של ש' מדגיש כי לעיתים הדרך למימוש זכויות רפואיות עוברת במסדרונות בית המשפט, וכי עמידה על הזכויות היא שלב קריטי בתהליך ההחלמה.
