ירושלים עדיין כואבת ודומעת, ימים ספורים לאחר הטרגדיה הקשה שבה נדרס למוות הנער יוסף אייזנטל ז״ל, בן 14 בלבד, במהלך עצרת המחאה נגד גזירת הגיוס בירושלים. הערב, במהדורה המרכזית של 'קול חי' בהגשת אבי מימרן, נשמע קולו של האב השכול, הרב שמואל אייזנטל – קול שקט ומאופק, אך כזה שמטלטל בעוצמת האמונה והמסר שהוא נושא עמו.
הריאיון התקיים בעיצומם של ימי השבעה. האב פתח בכנות ואמר כי בתחילה כלל לא רצה לעלות לשידור, מחשש שיזיק או יפגע. אולם לאחר ששמע עד כמה ההספד שנשא עורר לבבות, החליט לשתף את הציבור, בתקווה שאם אפילו אדם אחד יתחזק מן הדברים – יהיה בכך זיכרון לבנו ותרומה לנשמתו. לדבריו, כל יהודי מאמין יודע שכאשר אב מכה את בנו, הילד מתקשה להבין, אך המבוגר יודע שמדובר באב אוהב. כך גם כאן – אין טעם להתעסק בפרטי האירוע, האם הייתה זו דריסה, פיגוע או נסיבות אחרות. גודל ה”מקל” אינו העיקר.
בדבריו הביא האב את דברי הגאון רבי שמואל אוירבך זצ״ל, שנהג להזהיר לאחר אסונות מפני עיסוק בפרטים, שהם לדבריו עצת היצר. “אני מתעסק במהות”, אמר. הוא תיאר מחשבה שמלווה אותו: אילו היה הקדוש ברוך הוא בא אליהם לפני 14 שנה ומציע לתת להם את יוסי למשך 14 שנים בלבד, בידיעה שייאלץ לקחתו אחר כך – התשובה הייתה ודאית: כן. “זה בדיוק מה שהיה”, אמר. “הוא נתן לנו פיקדון יקר”.
עוד באתר:
האב תיאר בכאב את תחושת הריק של הורים שכולים, כאשר נדמה שאין עוד למי לדאוג ואין מה לעשות עבור הילד האהוב. אך מיד הדגיש כי זו אינה האמת בעיני יהודי מאמין. “אנחנו עדיין יכולים לשלוח”, אמר, כשהוא מתכוון לחיזוקים רוחניים. לא חיזוקים גדולים ודרמטיים, אלא קטנים, יומיומיים ומעשיים: ברכה אחת ביום בכוונה, התגברות קטנה בצניעות, ויתור על פגיעה או עלבון. לדבריו, חיזוקים קטנים מחזיקים מעמד יותר מחיזוקים גדולים שעלולים להתפוגג.
בהמשך שיתף האב בסיפורים אישיים על בנו יוסי ז״ל, והדגיש את רגישותו יוצאת הדופן בבין אדם לחברו. הוא סיפר כיצד יוסי, בעודו ילד בן 14, התלבט כיצד לכתוב כתובת על מעטפה המיועדת לבחור מבוגר שטרם נישא, ושאל בכנות: “אבא, מה נכתוב לו – בחור או רב?”. בעיני האב, זו דוגמה לרגישות עמוקה שיכולה לשמש מופת לכולנו. לדבריו, גם אם קיימים חילוקי דעות בציבור – וזה טבעי – אסור שיגיעו לפירוד לבבות. בהר סיני, הזכיר, עמדו 600 אלף איש בלב אחד, אף שבוודאי היו ביניהם דעות שונות.
לקראת סיום דיבר האב על קידוש השם הגדול שראה באירוע. “אמר לי מישהו – כזה קידוש השם, של ילד בן 14, שווה עשרות שנים”, סיפר. לדבריו, ניתן להתחיל להבין איזו מדרגה רוחנית יש לנשמה כזו. הוא נמנע מלהיכנס לדיון הציבורי סביב פרטי ההפגנה, והדגיש כי מבחינתו מדובר במכה משמים, אך גם במעמד של קידוש השם, שבו יהודים באו לשמוע דברי התעוררות ולב אחד.
בדבריו נגע גם בכאב הרחב על מצבו של עולם התורה וגזירות הגיוס, וכינה את המצב “ביזיון התורה שאין דוגמתו”, כאשר בני ישיבות נשלחים לכלא. עם זאת, חזר והדגיש כי אינו בא לעורר מאבק, אלא קריאה פנימית לחשבון נפש, תפילה וחיזוק.
את דבריו סיכם במסר אחד, צלול ופשוט: כל אחד – במקומו, בדרגתו וביכולתו – ייקח על עצמו חיזוק קטן. “זה הדבר היחיד שאנחנו יכולים לעשות בשביל יוסי”, אמר. “וזו גם הנחמה היחידה”.
דברים היוצאים מן הלב נכנסים אל הלב >>> האזינו לראיון המלא מתוך 'המהדורה המרכזית' בהגשת אבי מימרן ב'קול חי':
