ממתק לשבת

האיכר הופתע: "בגלל זה גוזרים תענית?"

מה היה יקר כל כך אצל רבינו הרמב"ם? וכיצד הפך הכפרי הפשוט הירושלמי לפועל ישועות?

הרב נהוראי משה אלביליה

כ' בטבת תשפ"ו, 09/01/26 12:04

א+

א-

תמונה בדף הבית: אילוסטרציה | בינה מלאכותית

לכל אחד מאיתנו יש משהו כזה… משהו שאולי אפילו ישמור אותו בתיבה קטנה מתחת למיטה, או אפילו כאביזר נוי בספרייה..

משהו שהוא יקר עבורו מאוד, ולא ימכור אותו בשום הון שבעולם לא משנה מה יעבור עליו ואיזה תהפוכות יעברו, תמיד הדבר הזה לא ימכור אותו בשום הון שבעולם..
ואם זה בפן הגשמי, האם יש משהו כזה בפן הרוחני?
בחומש זה אנו מתחילים פרק חדש בחייהם של עם ישראל בארץ מצרים:
"ואלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה את יעקב איש וביתו באו" (א,א)
תורתנו הקדושה הופכת דף בחייהם של האבות הקדושים ושנים עשר שבטי י-ה, ומתחילה תקופת השעבוד אט אט..
לכאורה נשאל אם יש לאדם התמודדות, הוא רוצה להתמודד ולגמור אותה ואחרי כן לעבור פרשה, למקום טוב יותר, כעין סגירת מגירה האם זו באמת הייתה סגירת המגירה של עם ישראל?
זו אמונה..
כנראה שכן..
הבה ונראה יחד משפט נפלא מהרמב"ם הקדוש (פירוש המשניות, סוף מסכת ברכות):
"כי יקר בעיני ללמד עיקר מענייני הדת והאמונה מכל אשר אלמדהו".
הרמב"ם הקדוש שנלב"ע בכ' בטבת, חודש שהוא לכאורה אמצע החורף, קר קשה ללמוד, אבל הלב של הרמב"ם שכתב את היד החזקה, וכל שאר הספרים, רופא בארמון המלוכה, לא היה יקר בעיניו שום דבר אלא מה זה אמונה, ואותה אני רוצה ללמד מכל מה שאני עושה בחיים, אני מעוניין להתמקד רק באמונה.
ויכול להיות שזה באמת עבודת החיים של כל אחד ואחד מאיתנו, גם אם הוא מנותק, ברמה שהוא אפילו לא יודע "שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד", תפילין כל בוקר מאן דכר שמיה, גם בו יש אמונה, וגם אם אנו אפילו פוגשים יהודי כזה ולא יודעים כל כך מה לעשות, הלא יש לנו עיסוקים ולימודים, וכו', תזכור את המסר מבני ישראל בארץ מצרים, תמיד היה להם את האמונה של "פקוד פקדתי", וכשיש אמונה של "פקוד פקדתי", אז "ואלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה", אפשר לפתוח דף חדש, שנקווה שיהיה מלא בשפע טובה וברכה עד בלי די..
בואו ותשמעו סיפור עם דוגמא מאלפת על יוקר עניני האמונה אצל האדם (אמונה שלמה, עמוד 343):
"בכפר קטן קרוב לירושלים גר יהודי, איכר פשוט שלא ידע אפילו את סדר התפילה.
בכל שבוע כשהיה מגיע עם סחורתו לירושלים, היה נכנס לרב שכתב לו פתק מה להתפלל בכל יום, אלמלא כן היה מתבלבל בבערותו בין שבת ויום חול, בין תענית ובין ראש חודש.
פעם אחת הגיע לירושלים, ולתמהונו ראה שהחנויות סגורות, נבהל וחשב: 'שמא טעיתי ושבת היום?' הוא המתין ליד חמורו, וראה יהודי הצועד לבית הכנסת ובידו טלית ותפילין, מיד הבין שלא שבת היום.

הוא ניגש ליהודי, ושאל אותו מדוע החנויות סגורות, הסביר לו האיש, שתענית ציבור היום. הצטער היהודי שהרב לא כתב לו זאת, שהרי נכשל באכילה בתענית, ולא התפלל תפילה מתאימה.

רץ לבית הרב לשואלו לפשר הדבר, ענה לו הרב: "הירגע ידידי, אין זו תענית קבועה, אלא על עצירת גשמים, שגזרנו בירושלים".

"ומהי תענית על עצירת גשמים?" שאל האיכר.

"שיש בצורת יש סכנת וגוזרים תענית, ומתפללים לה' שירדו גשמים".

"וכי בשביל זה גוזרים תענית?!" תמה האיכר.

"וכי מה יש לעשות"?" שאלו הרב.

"כשלא יורד גשם על שדותי, אני יוצא לשדה, ואומר לה': "אבא! אני זקוק לגשם! והגשמים מתחילים לרדת! ענהו האיכר.

שמע הרב את דבריו היוצאים מהלב של האיכר הפשוט, ואמר: "נסה לעשות זאת גם כאן!". מיד יצא האיכר לחצר בית הכנסת, התחיל לבכות ולהתחנן לפני ה':
"אבא שבשמיים! האם תניח לבניך בעיר הקודש ירושלים לגווע ברעב? הרי רואה אתה שהם זקוקים לגשם!", ומיד החלו לרדת גשמי ברכה…

זה מה שנדרש..

אמונה, תפילה, התחברות, זה המתכון הכי טוב של החיים!!!
שבת שלום ומבורך לכל בית ישראל היקרים והאהובים!!!
המאמר נכתב להצלחת ולרפואת בני יקירי
יונתן בן ספיר רעיה הי"ו
בתושח"י