כתב המשטרה של ynet, לירן תמרי, חושף מקרה מטריד שהתגלגל לפתחו של בית משפט השלום בירושלים ומעלה שאלות קשות על חופש הביטוי והתנהלות המשטרה מול המגזר החרדי. תמרי מציג סיפור שנראה כלקוח ממשטרים שאינם דמוקרטיים, וטוען בנחרצות כי "האירוע הזה, אם זהות העצור לא הייתה חרדית, היה גורם לסערה ציבורית". לדבריו, גם אם נושא המחאה הספציפי פחות נוח לציבור הרחב, עצם המעצר של אדם רק בגין קריאה למחאה הוא חציית קו אדום, שכן "לעצור אדם שקרוא למחאה זה כבר אירוע אחר".
בדיון בבית המשפט נחשפה התפיסה המשטרתית שעמדה מאחורי המעצר, תפיסה המבקשת להפליל את המארגנים בגין תוצאות הלוואי של ההפגנה. נציג משטרת ישראל ביקש להאריך את מעצרו של החשוד וטען בפני השופט בלהט: "מדובר באדם שהוא זרוע ביצועית ויוצרת ומארגנת את הקריאה למחאה. מדובר בקו תקשורת שהמשיב מפעיל, בו הוא בשיחת טלפון מוציא אלפים לרחובות". טיעון זה חושף כי המשטרה רואה בעצם היכולת לארגן הפגנה המונית עילה למעצר, גם ללא קריאה מפורשת לאלימות.
הרקע למעצר השנוי במחלוקת הוא הפרות הסדר הקשות שהתרחשו במגזר החרדי במהלך חג החנוכה, אירועים אלימים שבמהלכם הפכו המפגינים ניידת משטרה ופצעו 15 שוטרים. אלא שהמשטרה בחרה לעצור דווקא את מפעיל קו המידע, ומייחסת לו את כלל העבירות החמורות שבוצעו בשטח, וזאת למרות עובדה אחת פשוטה: החשוד בכלל לא נכח בהפרת הסדר פיזית. נראה כי הלחץ מלמעלה עשה את שלו – המפכ"ל דרש תוצאות והבטיח לבוא "בחשבון" עם הפורעים, והחוקרים בחרו בדרך הקלה: ללכת "למי שקורא להפגין ובכלל לא נטל חלק במחאה. למי שהכי קל להגיע".
עוד באתר:
הביקורת על המהלך חריפה ונוקבת. תמרי מצביע על הסכנה הטמונה בגישה זו וכותב כי "זהו משפט של משטרה במשטרים אפלים, משטרים שאנחנו לא רוצים להיות שם". מעצר של אדם שמפעיל קו תקשורת לגיטימי הקורא לאנשים לממש את זכות ההפגנה, והפיכתו לשעיר לעזאזל בגין מעשי אלימות שלא ביצע, מעיד על ניסיון להלך אימים על מארגני מחאות ולסגור חשבון בכל מחיר, גם תוך רמיסת זכויות יסוד.
בסופו של דבר, מערכת המשפט הציבה גבול ברור להתנהלות המשטרתית. השופט גד ארנברג לא התרשם מטיעוני המשטרה הדרמטיים, דחה את הבקשה על הסף וגלגל את נציגי המשטרה מהאולם. בהחלטתו לשחרר את העצור כתב השופט משפט שמפרק את הקונספציה המשטרתית: "יש לציין שבקריאתו של המשיב לצאת להפגנה לא הייתה קריאה לבצע פעולות בלתי חוקיות". בכך הסתיים המעצר המיותר, אך החשש מפני שיטות פעולה דומות בעתיד נותר בעינו.
