באחד האזורים החמים, היבשים והמליחים ביותר בישראל החל לפרוח בימים האחרונים, החלו לבצבץ נביטות ראשונות של אהל מצוי, צמח חד-שנתי מדברי, בשרני ונמוך.
אסף שלמה מזרחי, פקח אזורי בצפון מדבר יהודה וחוף ים המלח של רשות הטבע והגנים, שתיעד את המרבד הירוק, מספר שמדובר באירוע טבע עונתי, קצר אך מרשים, שמדגיש את יכולת ההתחדשות של המדבר גם בתנאים קיצוניים במיוחד. "הנביטה הנצפית כעת סמוך לאבנת מהווה תזכורת לכך שגם במרחבים הנראים לעיתים עקרים וחסרי חיים, מתקיימת מערכת אקולוגית מורכבת ועדינה, כזו שמצליחה לצמוח דווקא היכן שהאתגר גדול במיוחד".
ברשות הטבע והגנים מציינים כי אהל מצוי (Mesembryanthemum nodiflorum) הוא בעל עלים גליליים המזכירים אצבעות קטנות ומכוסים בועות שקופות ונוצצות. פירוש שמו המדעי הוא "פורח באמצע היום", ואכן בעונת הפריחה, הנמשכת לרוב מפברואר ועד יוני, נפתחים פרחיו הקטנים בשעות האור ומוסיפים כתמי צבע לבנים-צהבהבים לנוף המדברי.
הפרח הבודד, בקוטר של כסנטימטר אחד בלבד, אך הצפיפות בה הוא נובט יוצרת מרבדי פריחה מרשימים, ובתום הפריחה הצמח מאדים ויוצר כתמי צבע אדומים על המדרונות. "ייחודו של אהל מצוי טמון במנגנוני ההישרדות יוצאי הדופן שפיתח. הצמח מותאם לחיים במדבר קיצוני, חם ויבש, ומשתמש במסלול פוטוסינתזה חסכוני במים. הוא אוגר מים ברקמותיו, כך הוא מסוגל להשלים את מחזור חיי הצמח גם ללא גשם נוסף. את זרעיו הוא שומר בתוך פרי יבש וקשיח שנותר על צמח האם היבש עד החורף הבא. הזרעים משתחררים רק לאחר אירועי גשם משמעותיים, וכך נמנעת נביטה בשנים שחונות", מוסיפה מרב לבל וין, אקולוגית צמחים ברשות הטבע והגנים.
עוד באתר:
אהל מצוי גדל בקרקעות מלוחות, במדרונות קירטוניים ובבתי גידול מופרעים בידי אדם, בעיקר בנגב ובאזורי המלחה במישור החוף. בסוג אהל 350 מינים, רובם בדרום-אפריקה ובאפריקה הטרופית, ותפוצתו העולמית משתרעת ממדבריות סהרה וערב ועד דרום אפריקה. בישראל, ישנם 3 מיני בר ועוד מינים בגינון המשמשים כצמחי נוי כיוון שהם פורחים לאורך זמן, ומשמשים בעיקר לכיסוי-שטחים, במיוחד במדרונות.
"המרבדים הירוקים של האהל המצוי מבשרים, ככל הנראה, על פריחות צפויות באביב הקרוב במדבר יהודה ובנגב, עקב הגשמים והזרימות. בין היתר, אנו צפויים לראות מרבדי פריחה יפים של פשתנית ססגונית, מצליבים מדבריים כמו מנתור המדבר, שלח הערבות, בן-שלח מנוצה, וגם מורכבים כמו מררית שסועה וישימונית דו-גונית", מסכמת לבל וין, מרשות הטבע והגנים.
