דוח חריף של מבקר המדינה, מתניהו אנגלמן, שפורסם היום (שלישי), מטיל פצצה במרכז השיח הציבורי והמשפטי בישראל. הדוח חושף תמונה מדאיגה של התנהלות משטרתית, במסגרתה בוצעו פעולות מעקב והאזנה אסורות, גם אם ללא כוונת זדון מובהקת. המבקר מצביע על ואקום חוקי מסוכן ועל היעדר נהלים סדורים, שהובילו לכך שאמצעים טכנולוגיים פולשניים הופעלו לעיתים ללא האישורים המשפטיים הנדרשים. "האתגר הוא לאזן בין לחימה בפשיעה לפגיעה בזכות לפרטיות", קבע אנגלמן והזהיר בצורה ברורה: "אם לא נדע לאזן ההשלכות יהיו קיצוניות: או שמערכת האכיפה תפעל ללא ריסון וייפגעו ערכים דמוקרטיים – או שהפשיעה תתגבר ותצא משליטה".
שורש הבעיה, על פי הדוח, נעוץ בפער העצום שנפער בעשור האחרון בין ההתקדמות הטכנולוגית המואצת לבין החקיקה הישנה שקפאה על שמריה. בין השנים 2016 ל-2021 נרשמה הקצנה דרמטית בשימוש באמצעי מעקב אלקטרוניים ובאיסוף נתוני תקשורת, כלים שנועדו במקור למלחמה בפשיעה מתוחכמת אך הפכו לשגרה יומיומית. בפועל, המשטרה דהרה קדימה עם יכולות סייבר מתקדמות, בעוד המסגרת המשפטית נותרה מאחור, מה שיצר "מערב פרוע" שבו גבולות המותר והאסור היטשטשו לחלוטין.
הביקורת הנוקבת מגיעה כשברקע עדיין מהדהדת "פרשת פגסוס" שהתפוצצה ב-2022, אז נחשף כי המשטרה עשתה שימוש בתוכנות ריגול נגד ראשי ממשלה, נבחרי ציבור ואזרחים ללא צווים מתאימים. למרות חומרת הדברים, דוח המבקר חושף מציאות אבסורדית: ועדת הרוגלות הממשלתית, שהוקמה ב-2023 כדי לחקור את המחדלים, משותקת לחלוטין. היועצת המשפטית לממשלה, גלי בהרב-מיארה, ממשיכה לעכב את הדיונים בעתירות נגד הוועדה, ובתחילת החודש ביקשה ארכה לתגובתה בפעם ה-23 מזה שנתיים, מה שמונע בדיקה מעמיקה של הכשלים.
עוד באתר:
אחד הממצאים המטרידים בדוח נוגע למנגנוני הפיקוח הרופפים. המבקר מצא כי כלים טכנולוגיים חודרניים ומתווי פעולה רגישים אושרו לא אחת על בסיס "חוות דעת פנימיות בלבד", מבלי שהתקיים דיון עקרוני מול גורמי הייעוץ המשפטי לממשלה. יתרה מכך, במקרים מסוימים התקבלו החלטות קריטיות באיחור של שנים, מה שאפשר למשטרה לפעול באזור דמדומים משפטי לאורך זמן רב, כשהאחריות מתפזרת בין גופים שונים ללא כתובת ברורה.
ההשלכות של התנהלות זו חורגות הרבה מעבר לבירוקרטיה פנימית; הן נוגעות ישירות לזכויות האזרח הבסיסיות ביותר. המבקר מזהיר כי שימוש בלתי מרוסן בטכנולוגיות מעקב עלול לחשוף תכנים אינטימיים שאינם רלוונטיים לחקירה ולהוביל ל"פגיעה עמוקה ובלתי מידתית באזרחים". בנוסף, קיים חשש כבד כי ראיות שנאספו שלא כדין יזהמו הליכים פליליים, יפגעו בזכות להליך הוגן ויעמידו את בתי המשפט בפני דילמות קשות של חיסיון ואמינות ראיות.
בסיכומו של דבר, הדוח מציב תמרור עצור בוהק בפני מקבלי ההחלטות וקורא לפעולה מערכתית מיידית המשלבת את הדרג המדיני, המשפטי והמשטרתי. המסקנה העולה ממנו היא חד משמעית: ללא חקיקה עדכנית שתציב גבולות גזרה ברורים ותעגן מנגנוני פיקוח אפקטיביים, מדינת ישראל עלולה לאבד את הבלמים הדמוקרטיים שלה. כפי שמסכם המבקר, האחריות אינה מוטלת על גורם בודד, אלא דורשת תיקון רוחבי ומהיר כדי להבטיח ביטחון אישי לצד שמירה על זכויות הפרט.
