ראיון במהדורה המרכזית ב'קול חי' עם חוי ועג, דודתה של הפעוט ממשפחת כץ שנהרג באסון במעון בירושלים, שיקף את עומק הכאב והטלטלה שחווה המשפחה מאז הטרגדיה. בדבריה היא ניסתה להחזיק יחד שני קצוות קשים מנשוא: הרצון לדעת מה קרה – לצד ההקלה על החלטת בית המשפט שלא לבצע נתיחה. “מצד אחד כולנו רוצים לדעת מה היה שם”, אמרה, “אבל עשו בדיקות דם, עשו את כל הבדיקות הנדרשות – ולא ראו שום חשש להתעללות או משהו בכיוון הזה”.
לדבריה, אחת הסיבות המרכזיות שבגינן נשקלה תחילה הנתיחה הייתה טענה לקיומו של ילד נוסף שנמצא בסכנת חיים. טענה זו, כך התברר בדיון, לא הייתה מדויקת. “אתמול בבית משפט אמרו שיש עוד ילד פצוע קשה”, סיפרה, “והיום השופט שאל שוב – ואז אמרו שיש ילד מאושפז עם מחלת חורף, לא קשור בכלל. המשטרה אישרה שזה לא קשור למקרה. אז בעצם אין את מי להציל”. לדבריה, במצב כזה “זה לא משנה מה ההשערה – זה פשוט לא מצדיק נתיחה”.
בהמשך חשפה הדודה פרט משמעותי: הפעוט שנפטר כלל לא היה רשום קבוע במעון. “זה לא תינוק שהלך למטפלת כל יום”, הדגישה. “הוא בן ארבעה חודשים, יונק, קשור לאימא שלו. היא שלחה אותו חד-פעמי לכמה שעות. הוא מזהה אנשים, בוכה מזרים – והיא חייכה אליו חיוך מאוזן לאוזן”. לדבריה, המטפלת שמחה מאוד לקבל אותו באותו בוקר: “היא הייתה מאושרת, זרחה כולה”.
עוד באתר:
>>> כל הכתבות והעדכונים ב'אמס' על אסון המעון
חוי ועג עמדה על האמון המלא שנתנה האם במטפלת. “שלושת הילדים הגדולים שלה היו אצלה. היא ידעה כל פיפס, כל התקדמות, כמה הם אכלו ואיך הם מרגישים”, אמרה. “אחותי שמה את היקר לה מכל במקום שמבחינתה היה הכי בטוח. וקרה מה שקרה”. עם זאת, היא הדגישה: “מבחינתנו זה היה יכול לקרות גם אצלה בבית. והמטפלת – היא תסחב את זה כל החיים”.
על ההתמודדות של ההורים אמרה בכאב גלוי: “הם מרוסקים. אין מילה בעולם שיכולה לתאר את זה. הם איבדו חלק מעצמם”. לדבריה, רק כשזה פוגע במשפחה שלך, מבינים באמת את עומק השכול: “חשבתי שאני מבינה כאב של אחרים – וגיליתי שלא הבנתי בכלל”.
לסיום הודתה הדודה לארגון זק”א שליווה את המשפחה במאבק המשפטי: “הם שמרו על כבוד המת. הם נלחמו בשבילנו כשלא היינו מסוגלים”. בתוך כל הכאב, אמרה, נותרת רק תפילה אחת: “אין עוד אחד כמו אבא שבשמיים שיכול לנחם לב שבור כל כך. זו הבת שלו – ורק הוא ינחם אותה”.
האזינו לראיון המלא, מתוך 'המהדורה המרכזית' בהגשת אבי מימרן:
