לפני יותר משלוש שנים, כ"א כסלו תשפ"ג, יצאה מירל דז'לובסקי מביתה בירושלים בערב יום חמישי לקניות לשבת וחלפה בסמוך לרחוב יחזקאל בירושלים שם אירעו הפרות סדר. דז'לובסקי, אם ל-11 ילדים, ביקשה בסך הכל להגיע למקום חפצה בחיים ובשלום, אך כנראה שבירושלים של הסיקריקים זו משאלה מוגזמת.
פח בוער שהוצת על ידי מפגינים קנאים פגע בעוצמה במרכז גופה. בעקבות המכה היא התמוטטה על המדרכה ופונתה במצב קשה מאוד ליחידת הטראומה במרכז הרפואי שערי צדק. מירל סבלה מפגיעה ריאתית דו צדדית קשה ביותר ונזקקה לפעולות התערבותיות דחופות ומצילות חיים. לאחר שהתייצב מצבה היא הועברה לאשפוז ממושך ביחידה לטיפול נמרץ.
האירוע עורר אז הדים נרחבים וסוקר בהרחבה בכלי התקשורת. המשטרה ניהלה מצוד ממושך אחר אחד המפגינים החשוד בדרדור הפח ורק כעבור תקופה ארוכה הוא נעצר ואחרי שנתיים וחצי מהאירוע – הוגש נגדו כתב אישום.
עוד באתר:
המקרה אמנם היה חריג אבל לא נדיר. לא אחת, נפגעו ונפצעו אזרחים תמימים וישרי דרך בשל מחאות הקיצוניים. מחאות שברובן הגדול לא נסמכות על דעת תורה ועל גיבוי רבני. חיי התושבים במקומות מסויימים בירושלים כבר הפכו מזמן לסיוט מתמשך. צחנת הבואש, לכלוך ואנרכיה, פחי זבל שלעיתים עולים על גדותם כי עובדי התברואה חוששים להיכנס לשכונה, נשים ונערות שחוששות לצאת מביתן בשעות הערב פן יבולע להם ועוד.
מה שהיה עד היום נחלתה של ירושלים בלבד, אם תימצי לומר – גם בבית שמש, מגיע השבוע גם לעיר התורה והחסידות במרכז הארץ – ובעוצמה רבה. הקיצוניים חסרי האחריות משתלטים על המרחב הציבורי ומחוללים מהומות ואנרכיה של ממש. תשאלו את מי שמתגורר ברחוב עזרא בבני ברק, האם הצליח לישון הלילה, ברקע המהומות והאלימות הקשה בין קבוצות נערי שוליים ומול המשטרה. אירועים שמצטרפים כמובן לגל הכאוס בעיר כבר מיום ראשון בשעות הצהריים.
התופעה עדיין בראשיתה, וחובה לשים לה גבול ומחסום כל עוד זה אפשרי. תיעודים של נערים צעירים שמציתיםם להנאתם מדורה לא קטנה על אחד הכבישים המרכזיים בבני ברק רק בשביל השעשוע – אמורים להדיר שינה מעיני הגורמים החינוכיים בעיר, ככל שיש כאלו.
אז נכון, יאמרו לנו דרי רחוב נפחא והאזור, או תושבי שכונת פרדס כץ ושכנותיה, שהחולי הזה לא התחיל היום. הם צודקים חלקית בלבד. אכן נוער שוליים היו והתפרעו בעיר כבר שנים רבות, בעיקר בלילות שבת. לפעמים אפילו נגרם נזק לרכוש ציבורי או פרטי, אכן, אבל בצורה הרבה יותר מצומצמת ונקודתית. מעולם לא אירע שכבישים בבני ברק נחסמו על ידי אנרכיסטים ללא שום סיבה והוראה. מעולם לא הוצתה מדורה על הכביש סתם כי זה מתחשק למישהו.
נבהיר, הכוונה היא לא למחאות מאורגנות המביעות את זעקת לומדי התורה נגד גזירת הגיוס. החשש של כותב השורות גם לא מופנה כלפי עצרות כאלו ואחרות המוכרזות ע"י גדולי הדור ומנהיגי הקהילות. אירועים כאלו היו ויהיו, קטונתי מלהביע דעה. החרדה האמיתית היא מפני מציאות בה כל נער צעיר ומשולהב מחליט לחסום כבישים, ליידות אבנים ולהצית מדורות בטבורה של עיר, ללא הנחייה מגדול בישראל וללא שום סיבה אידיאולוגית. מחלוקת שלא לשם שמיים כלל. הבעיה איננה המחאה. הבעיה היא אובדן המשמעת והסמכות. אין שום קשר לגזירות הגיוס ורדיפת הדת.
בני ברק לא תהפוך למאה שערים. במובן הבעייתי של המקום כמובן. בבני ברק לא יחששו אברכים ללכת ברחוב ונשותיהן לא יהססו לצאת מהבית פן יבולע להם. מהעירייה על כל אגפיה נדרשת כאן פעילות נחושה, בשיתוף עם השיטור העירוני מחד ורבני העיר מאידך. ולא, הפתרון הוא לא הכנסת גדודים של כוחות מג"ב משולהבים שישושו להכות בחרדים להנאתם. לא זו הדרך ולא זו העיר. בעיה אחת לא נפתרת על ידי בעיה קשה יותר.
בתקווה ובתפילה לימים ולילות שקטים יותר, ולחודש אדר שמח באמת, ואם אפשר גם לייחל – גם שקט מפיצוצי קפצונים ורעמי נפצים, לו יהי.
