הניסיון של השר זאב אלקין – בראיון ב'מהדורת הבוקר' של קול חי – להפנות את האצבע המאשימה אל נציגי הציבור החרדי סביב משבר חוק הגיוס והתקציב הוא נוח פוליטית – אבל רחוק מלהיות הוגן. קל להציג את המפלגות החרדיות כמי ש"מחפשות בעיות", קשה יותר להביט במראה ולשאול מי גרר את המשבר הזה במשך שנים, מי הבטיח פתרונות ולא קיים, ומי אפשר למציאות המשפטית להתגלגל למבוי סתום שבו כל הצעת חוק הופכת מראש לבלתי אפשרית.
בראש ובראשונה, האחריות מונחת על כתפיו של ראש הממשלה בנימין נתניהו. במשך שנים ארוכות הוא העדיף לדחות, למסמס, להבטיח ולהעביר את הכדור קדימה, במקום להסדיר את הסוגיה באומץ ובהכרעה ברורה. התוצאה היא משבר מתמשך שנדחה פעם אחר פעם, עד שהפך לפצצה מתקתקת – ועכשיו, כשהיא מתפוצצת, נוח לגלגל את האשמה אל השותפות החרדיות בקואליציה.
במקביל, כמובן שאי אפשר להתעלם מהקשיים הרבים שמערימים היועצת המשפטית לממשלה גלי בהרב מיארה והמערכת המשפטית. הם מקשיחה עמדות, מחמירים פרשנויות ומציבים רף דרישות שמסכל כל ניסיון להסדרה, לצד שורת גזירות מבית היוצר של היועמ"שית שכמו נלקחו היישר מרוסיה הקומוניסטית, במשך שנים נבנית תשתית משפטית שמובילה בפועל להפיכת ציבור שלם ל'עבריין' ו'פורע חוק'.
עוד באתר:
עוד בנושא:
השר תוקף את הנציגים החרדים: "מחפשים בעיות"
המצב שנוצר הוא אבסורדי: בחורי ישיבות ואברכים, שבסך הכל מעוניינים להמשיך לשקוד על תלמודם בהיכלי הישיבות הקדושות ובכוללים בהתאם להוראת רבותיהם, מוצגים כמי שעוברים על החוק. הענישה מחמירה, הדרישות מתקשחות, ובסופו של התהליך מוצבת דרישה שמרוקנת מתוכן כל פשרה – גיוס חובה בפועל גם ללומדי תורה, במטרה למלא את המכסות הגבוהות שהוטלו.
כאן גם מתחדדת הצביעות: היועמ"שית אינה מוכנה להסדיר את עשרות אלפי צווי הגיוס שכבר יצאו, כ-80 אלף במספר, ולא מראה נכונות להוריד את הלהבות ולהחזיר את הדיון למסלול מעשי. במקום זאת, נבנה מנגנון שמקצין עמדות, סוגר דלתות, ומעמיד את הנציגים החרדים מול שוקת שבורה: או שתתמכו בצעדים שעלולים חלילה לבטל הלכה למעשה את עולם התורה, או שתואשמו בטרפוד.
ובנקודה הזו צריך לשאול ביושר: בחוק כזה אתם מצפים שיתמכו? בחוק שמחמיר ענישה, הופך לומדי תורה לעבריינים, מסרב להסדיר את המצב הקיים ומוביל בפועל לגיוס כפוי של תלמידי ישיבות – איזה נציג חרדי אחראי יכול להרים יד בעדו? הבעיה אינה "חילוקי דעות פנימיים" בציבור החרדי, אלא מציאות פוליטית-משפטית שנבנתה במשך שנים כך שכל פתרון סביר נחסם מראש. האחריות לכך אינה מונחת ברחוב החרדי – אלא במסדרונות השלטון והמערכת המשפטית.
