כך תנהגו: מה עושים אם יש אזעקה בקריאת המגילה?

בימים אלו של מלחמת 'שאגת הארי', בהם זוכים אנו לראות בתחילת מפלתם של ה'עמלק' של דורינו, כאשר צוררי היהודים באיראן (פרס לשעבר), מושמדים ונאבדים מן העולם בחסדי שמיים.

אך בעוונותינו הרבים, יושבי ארץ הקודש נאלצים לספוג חיצי-מוות אותם משגרים האיראנים ימ"ש, וכולנו תפילה ותחנונים לפני בורא כל-עולמים כי לא ישמע שוד ושבר בגבולנו, ונזכה שהימים האלה יהיו אך-רק ימי שמחה וששון, הלל והודאה להשי"ת, כבימי מרדכי ואסתר.

לשאלת רבים, כיצד יש לנהוג במקרה ובאמצע קריאת מגילת אסתר תפרוץ אזעקה המבשרת על טילים המשוגרים לארץ הקודש, רח"ל, בבית מרן הגר"י זילברשטיין מפרסמים את הוראותיו הברורות והסדורות בנושא.

הדברים הובאו הערב בקו 'שיח יצחק' מתורתו, כאשר מקור הדברים מהוראות שהורה לפני כ-35 שנה, בערב פורים תשנ"א, בשיאה של מלחמת-המפרץ הידועה.

האם מותר להפסיק באמירת תהילים באמצע המגילה?

א. כאשר נשמעת אזעקה ח"ו באמצע קריאת המגילה, והציבור מתפזר ויורד למקלט או למרחב-המוגן, אסור להפסיק באותו הזמן אפילו לאמירת תהילים, וגם בין הפרקים אין לומר תהלים, שהרי יש בכך הפסק גמור, וכל מטרת אמירת התהלים היא להתרצות לפני הקב"ה, וזאת נשיג יותר כשנשמור על איסורי התורה ולא נפסיק באמצע.

אך יכול להרהר בליבו תפילות או פסוקי תהלים, או שיקרא מדרשים או פירוש רש"י על מגילת אסתר, שזה מותר לקרוא לכתחילה באמצע המגילה, ואין בזה חשש הפסק, מאחר ועוסק בעניין המגילה.

חלק מהציבור יצא למקלט, האם ימשיכו בקריאת המגילה?

ב. אם נשארו רוב-מניין בבית הכנסת, שהם ששה אנשים, נראה שמעיקר הדין יכולים להמשיך ולסיים את קריאת המגילה, וגם לברך לאחר מכן את ברכת 'הרב את ריבנו'.

אך עדיף להמתין לציבור כולו, בכדי לזכות בהמשך קריאת המגילה בציבור במעלות של 'ברוב עם הדרת מלך' וכן למעלת 'פרסומי ניסא'. ולכן, לא יפסיקו בדיבור כל אותו הזמן, אלא ילמדו בינתיים מדרשי המגילה או פירוש רש"י.

מהיכן ממשיכים לקרוא כשמתאספים שנית?

ג. לאחר היציאה מהמרחבים המוגנים, ובשעה שהציבור מתאסף שנית בבית הכנסת ורוצים להמשיך בקריאת המגילה, הדין הוא כך:

באופן רגיל ששהו במקום נקי (שהיה אפשר לקרוא שם את המגילה), אע"פ ששהו זמן רב (וגם הפסיקו בדיבור הנצרך), בכל זאת חוזרים למקום שפסקו, ואינם צריכים לחזור לתחילת המגילה.

אך אם שהו במקלט שאינו נקי, והיה אסור לקרוא שם את המגילה, או שעבר זמן רב כל כך – שהיו יכולים לגמור באותו הזמן את המגילה כולה, מתחילתה ועד סופה, הדין הוא שחוזרים לראש. אך לא יברכו שנית, אם לא הסיחו דעתם מהמגילה.

האם יברכו שנית כשממשיכים לקרוא את המגילה?

ד. כשמתאספים בשנית, וממשיכים לקרוא את המגילה מהיכן שפסקו, אם לא הסיחו דעתם מהמגילה – אינם צריכים לברך בשנית.

אולם אם הסיחו דעתם מהמגילה, חייבים לברך שנית את ברכת 'על מקרא מגילה'. אולם את שאר הברכות [שעשה ניסים, ושהחיינו] – לא יברכו בשנית.

נשמעה אזעקה בין הברכות לתחילת הקריאה

ה. אם נשמעה אזעקה מיד לאחר שלושת ברכות המגילה, עוד בטרם התחילו לקרוא את המגילה עצמה, או מיד לאחר סיום קריאתה עוד בטרם בירכו ברכת 'הרב את ריבנו', הדין הוא כך:

אם הפסיקו בדיבור או הסיחו דעת – הפסידו את הברכה, ולאחר מכן עליהם לברך בשנית [והדעת נוטה שחוזר ומברך גם את ברכות 'שעשה נסים' ו'שהחיינו'].

אמנם אם התחילו לקרוא אפילו תיבה אחת מהמגילה [וכגון 'ויהי'] – ולאחר מכן הפסיקו, נחשב הדבר שהתחילו את המצוה, והברכה עלתה להם.

ולכן בכל מקרה שפורצת אזעקה בין הברכות למגילה, טוב יעשה הש"ץ אם ימהר ויקרא לפחות תיבה אחת לאחר סיום הברכות, כדי שלא יפסידו את הברכות.

לימוד קודם סעודת פורים – סגולה להינצל מסכנות המלחמה בפורים

ונסיים בעצתו הנפלאה של מרן הגר"י זילברשטיין מימי מלחמת המפרץ הנוגעת לקיום סעודת פורים בעת מלחמה, והיא על פי דברי הרמ"א (או"ח סימן תרצה ס"ב), שכתב בזה"ל: 'טוב לעסוק מעט בתורה קודם שיתחיל הסעודה, וסמך לדבר: ליהודים היתה אורה ושמחה, ודרשינן אורה זו תורה'.

והרמ"א בספרו 'דרכי משה' הביא מה שכתב מהר"י ברין: 'מצוה לעסוק בתורה קודם הסעודה, והיא מגינה עליו שלא יארע לו קלקול בסעודה', עכ"ל.

ועל כן סיים מרן הרב זילברשטיין את דבריו: 'ובימינו אנו, אם ילמדו תורה קודם הסעודה, הרי זו סגולה שלא תארע סכנה ושום מכשול ממוראות המלחמה, והתורה תגן בעדנו, שלא ישמע קול תרועת-מלחמה'.