ערב שבת קודש פרשת אחרי וקדושים אייר תשפ"ו.
לידידיי ומכריי קוראי ומתענגי הגליון 'מעדני הפרשה'.
עוד באתר:
לכל מטבע יש שני צדדים כידוע, בשבוע שעבר הבאתי כאן הסבר למה קוראים לסמארטפון 'כלי טמא' ולא כלי טרף? משום שנוגעים בו קודם 'נעגל וואסער' – נט"י של שחרית, ובהלכה נכתב, שקודם נט"י יש רוח טומאה ובכל מה שנוגעים באותם ידים מסואבות נטמא.
אחד מקוראינו ביקש להסביר כי יש גם פן הפוך, שדבר טרף לא ניתן להפוך לכשר, לעומת דבר טמא שניתן לטהר ע"י טבילה, כלומר בענייננו, ע"י הרכבת פילטר כדבעי.
אכן אין ההסברים סותרים, כי מי שיש לו פילטר, יש יותר הסתברות שלא יטול לידיו את הכלי הזה קודם שיקח את הכלי, היינו הנטלה של הנעגל וואסער. והמבין יבין.
כדי להרגיע את העסקנים שלא יסקלוני, אוסיף לדברי הקורא שכתב זאת, כי ניתוץ גם מבטל את הטומאה.
השבוע שמעתי מכלי ראשון סיפור נפלא של השגחה פרטית ונראה לי הגון לשתפו אתכם.
עת הרישום של בחורים שמסיימים ישיבה קטנה וחפצים להתקבל לישיבה גדולה מובחרת, היא עונה מאתגרת עבורם, ההכנות הלוהטות לבחינות עם ברען וחשק ניכר עליהם וככל שהיעד מובחר יותר, השטייגן מובהק יותר.
הסיפור הזה נסוב על בחור ישיבה, ראש טוב יש לו, אך בישיבה קטנה נחשב מהבינונים וראש הישיבה המליץ לו להירשם לישיבה מובחרת שמדקדקת עם הנבחנים כחוט השערה, אך מכיון שיודע צדיק נפש תלמידו, המליץ לו להירשם גם לישיבה שמקבלת בחורים למרות שאינם השפיץ, כמובן שהבחור רצה יותר להתקבל למובחרת, אבל היה מוכן נפשית לכל תרחיש.
הבחור קיבל תאריכים למבחנים והתכונן להם כפי כוחותיו ויצא כך, שהישיבה המובחרת קבעה תאריך ליום המחרת שלאחר המבחן של הישיבה הבדיעבד מבחינתו.
הבחור ישב מול הבוחן בבחינה הראשונה, הלחץ הנפשי היה רב, הבוחן שאל אותו על הסוגיה עם המפרשים, הבחור אימץ את מוחו והבוחן הבחין בלחץ, הביא לו כוס מים והרגיע אותו והפשיר את האוירה ולבסוף הבחור ענה יפה, אבל אז הפתיע הבוחן ושאל מה הר' עקיבא איגר שואל בסוגיה? הבחור לא חשב שדוקא הישיבה הזאת תבקש לדקדק עד כדי כך וענה בכנות שהוא לא יודע, הבוחן הבחין שהבחור אינו סתום ושבילי הסוגיה עצמה נהירין לו, החליט הבוחן לבדוק את קליטת הבחור והסביר לו בסבלנות את דברי הרעק"א עד שהבחור עצמו חזר על הדברים בבהירות.
הבחור נהנה מההבנה של הדברים ולאחר המבחן חזר לישיבה ועיין בתוככי חידושי הרעק"א והתעמק בלשונו עד שכמעט ידע לצטט את לשונו על בוריה באותו ענין.
כאשר סיפר הבחור את מהלך העניינים לאביו, היה ניכר בדבריו, קצת צער על שכביכול נכשל במענה, אביו הרגיעו ואמר לו: אין זה אשמתך, הרי בישיבה שלך לא ציינו את הרעק"א הזה, שזה ענין עמוק יותר ממהלך הסוגיה עצמה.
למחרת הלך הבחור למבחן השני וגם כאן נבחן על אותה הסוגיה והבוחן שאל אף הוא את הרעק"א המפורסם הזה, אך הפעם הבחור זרם וענה שוטף את מה שזה עתה עסק אתמול עם הבוחן הקודם.
הבוחן ציין בפניו את התפעלותו על הידע המעמיק והבחור נתקבל לישיבה שחפץ בה.
הבחור ראה בזה חיזוק ועידוד מן השמים והתחיל את שנת הלימודים ברגל ימין ברצותו להוכיח שהאמון שנתנו בו לא היה לריק.
המסר מהסיפור הוא, שדוקא העובדה שבמבחן הראשון לא ידע את הרעק"א, מה שבתחילה גרם לו חלישות הדעת, זה גרם לו לשנן היטב ולהגיע מוכן למבחן השני.
