ערב שביעי של פסח ושבת פרשת שמיני.
אם נתבונן בפרשת קריעת ים סוף, נראה שחלק חשוב בהסתכלות שלנו עליה, טמון בפסוק 'מה תצעק אלי, דבר אל בני ישראל ויסעו'.
משה ועם ישראל שרגילים ליציאת מצרים, ולהתערבות האלוקית שתשאיר אותם בצד – נפעמים ומסתכלים איך ה' מכה בבכורים, וגורם למצרים להוציא את בני ישראל משם במהירות הגדולה ביותר, פתאום הם רואים את מצרים מתערבים, ובאופן טבעי פונים לה' שיעזור.
עוד באתר:
אבל אז – ה' אומר להם, מה אתם מתפללים ומחכים? תעשו משהו, תיסעו… זה לא אני, זה אתם, אתם עכשיו צריך לפעול ולעשות, לא אני.
קריעת ים סוף, לא הגיעה על ידי נס אלוקי אלא התחילה על ידי נסיעה של בני ישראל לתוך הים, קפיצה לתוך הים של נחשון, כי האדם בעצמו צריך לעשות משהו!.
לכל אחד יש את 'ים הסוף' שלו, את החיים שהוא צריך לשנות ולקרוע.
עברנו את ליל סדר, לילה חוויתי ומיוחד ומן הסתם עמדנו וראינו דברים מיוחדים וניסינו לחזור על יציאת מצרים.
עכשיו כשפסח עומד לעבור, זה הזמן לקרוע את ים הסוף שלנו, לקחת את כל הכוחות שעמדו לרשותנו מכל הפסח, ולקפוץ לתוך הים, ולחשוב איך אנחנו לוקחים משהו מכל הכוחות האלו ומתקדמים התקדמות קטנה הלאה, כמובן מתוך אמונה שהמשך יבוא, אולי גם בנס.
חג שמח בשורות טובות.
