הגיליון האהוב חזר: עשרות פניות שינו את ההחלטה

לידידיי ומכריי קוראי ומתענגי הגליון 'מעדני הפרשה'.

'הדרא בי' ותקבלו את הדברים בפרופורציה הנכונה, לא באתי להתגאות, רק להודות להקב"ה על המתנה והחסד שעושה עמדי ונתן לי מתנת חינם, לשון לימודים ונשיאת חן.

בשבוע שעבר הודעתי כי שוקל אני להפסיק לתקופה את הוצאת הגליון והמאמר, ולא לקחתי בחשבון את הסופה שהתחוללה בעקבות ההודעה.

אמנם במאמר ציינתי את אכזבתי מאי היענות לבקשתי לעזור ליענקלה, אך רוב הציבור הבין כלשון הגמ' שזה 'דחיתי בקש', כלומר, זה היה התירוץ הרשמי, אבל כמובן היו שיקולים כבדי משקל הרבה יותר רציניים מכך, שלדעתי הצדיקו את החלטתי, אבל לא ציפיתי את השטפון שזה גרר.

כל הליל שישי זרמו אימיילים והודעות של קוראים שהיו מאוכזבים מההחלטה ובבוקר התחילו להגיע טלפונים ממקומות שכלל לא ציפיתי, לא רק מאמריקה ומארץ ישראל, גם מאירופה ועד אוסטרליה.

הראשון שכתב היה יענקלה בעצמו, שהביע את כאבו הכנה עד דמעות, על שבגללו אפסיק לזכות את הרבים.

אחריו, הגיע קליפ של ידידי הר' יוסי וינברג – 'בובה' כלשונו, הוא עמד על יד הכותל המערבי ועשה מי שברך מתחזן ומסתלסל, והשחיל שם הודעה שאינה משתמעת לשני פנים, שאחזור בי מההחלטה והבטיח להתפלל עבורי כל יום ליד הכותל המערבי, שכל המניעות יסתלקו.

בבוקר קיבלתי טלפון מרב אחד שטען בפניי כי מדי שבוע בסעודה שלישית מגיעים קהל נכבד לשמוע את ה'שלש סעודות' תורה שלו באנגלית וכולם נהנים מהחידושים וההומור השזור בו, עם סיפור פיקנטי מדי שבוע והם חושבים אותו לדרשן מעולה ומעין המתגבר, ומה אענה להם משבוע הבא כשלא יהיה לי מהיכן לקחת את החומר? הרב הוסיף 'אני כבר זקן ואין לו כח להתחיל להכין כעת הכל מהתחלה'.

לונדוני אחד כתב לי: תתחיל לגבות דמי מנוי ולפי זה תוכל למדוד ולשפוט אם אנשים אכן מעריכים את דבריך. עניתי לו שזה לא בא בחשבון.

עסקן מפורסם אמריקאי כתב לי שמדי שבוע, כאשר הגליון מגיע באימייל, הוא מדפיס את המאמר ומתיישב עם נוות ביתו לשעת 'זמן איכות' עם כוס קפה והוא מסביר לה באנגלית את המאמר ומדי שבוע יש דיבור על זה, בעד, נגד, ומה שבאמצע והוא מבקש שלא אגרום לו לאבד את זה.

יהודי ירושלמי, כוכב ידוע ומפורסם, כותב לי שאני יוצר לו חלל בשולחן השבת, וגם צירף לי תמונה שבו הראה לי שמדי שבת, ליד מפת החלה מונח הגליון והמאמר מודפס ומדי שבת בין הדגים למרק, אחרי שתיית ה'לחיים' הוא מקריא את הווארטים של העמוד הראשון וביום שבת את העמוד השני ודנים בזה ומרחיבים בדברי תורה ועם המנה האחרונה מנגבים לקינוח את האמור במאמר ההקדמה, 'אל תעשה לי את זה' התחנן האיש.

הלילה, השתתפתי בחתונה של ידידי (שמו מופיע בסוף הגליון בברכת המזל טוב) והוא חיבק אותי בחום ואמר לי שהוא בכה עם דמעות בשבוע שעבר, כאשר קרא את סיום המאמר והוא התלבט אם להעיז לבקש ממני לא להפסיק. (הוא יודע קצת יותר, מה היו השיקולים שלי).

יהודי אחד כתב לי אימייל ארוך עם 13 סעיפים (כמנין אני מאמין) עם מקורות מחז"ל וענייני הגיון, מדוע אסור להפסיק את ההוצאה לאור.

יהודי חשוב מרמת שלמה שלח לי הודעה ובה הוא סיפר לי כי יש כמה יהודים שאין להם מחשב בבית והוא מדפיס להם מידי שבוע את הגליון והמאמר ואחרי התפילה הם עוברים דרך בית הכנסת שהוא מתפלל שם והוא נותן להם את זה במידה ובמשורה, וכעת אתה רוצה לקחת לי את המצוה הזאת?

דרשן מפורסם כתב לי ואני מצטט: 'נשתנו הטבעים ובזמננו גם מי שאין בו יראת שמים דבריו נשמעים, יש לי לכך כמה ראיות ואני הראיה הראשית'.

קצרה היריעה מלהעלות את כל הטיעונים, רובם מוצדקים וקיבלתי אותם באהבה.

היה גם אחד שהטיח בי מוסר וטען כי אני רוצה תשומת לב שיתחננו בפניי שלא אפסיק. (אוקיי, שיהיה, כנראה שאין לו דאגות אחרות).

היה לי גם מקרה אחד הפוך: שלשום קיבלתי טלפון נזעם מחבר, שסיפר כי מידי שבוע, הם מתאספים כמה חברים, 'הפרלמנט', הם קוראים לאסיפה השבועית הזאת והם הולכים למקוה יחד ומשתכשכים במים במשך כשעה ומנהלים משם את כל הפוליטיקה הארצית והעולמית. תדע לך שדפקת לנו ברז, אחד המשתתפים הקבועים הודיע היום שהוא מבטל את השתתפותו בעקבות הסיפור עם הרבי מטאש שפירסמת והוא החליט לא לדבר ולהשתהות במקוה. טוב שהודעת שאתה מפסיק את הגליון, הרסת לנו את הפרלמנט.

לאור כל הנ"ל, ולאחר שדנתי בענין עם נוות ביתי, החלטתי בס"ד להמשיך ויה"ר שיהיה לי סייעתא דשמיא ובזכות ההתמסרות הלא קלה הזאת, יעזור לי השי"ת בכל העניינים וכשם שאני מבטל את רצוני מפני רצון השי"ת, יבטל השי"ת את כל המניעות ותתפללו עבורי שאצליח בכל העניינים.

עקב פיצול הפרשיות בין א"י לחו"ל, התאמצתי בענין והיה היה השי"ת בעזרי וכתבתי חידושים שיש בהם ענין משותף לשני הפרשיות יחד.

נ.ב. * מה הקשר בין תחילת בהעלותך לסוף שלח?

* איך מנין הפסוקים של ב' הפרשיות הללו, קשורים למשה ואהרן?

* פירוש 'בעלעבתיש' למטבע הלשון 'אל תהא ברכת הדיוט קלה בעיניך'

* למה מזכירים בתפילת 'צור ישראל' שלפני שמו"ע את המילה ישראל 5 פעמים?

 

כל אלו ועוד בתוככי הגליון המצורף בזה יראו ישרים וישמחו, טעמו וראו כי טוב.