באיראן טוענים כי ישראל עשתה שימוש בתקיפה האחרונה בטילים בליסטיים המשוגרים ממטוסים, יכולת שנחשבת נדירה ומתקדמת במיוחד. בניגוד לטילים בליסטיים המשוגרים מן הקרקע, שמיקומי השיגור שלהם מוכרים או ניתנים לאיתור, טיל הנישא על ידי מטוס יכול להיות משוגר מנקודות שונות ובכיוונים משתנים. הדבר מקשה על מערכות ההגנה האווירית לחזות את מסלולו ולהיערך ליירוטו.
יתרונם המרכזי של טילים כאלה הוא שילוב בין מהירות גבוהה, טווח משמעותי ויכולת פגיעה מדויקת. הם מהירים יותר מטילי שיוט, ובשל השיגור מן האוויר יכולים לחדור למרחבים מוגנים מבלי לחשוף את המטוס המשגר לאש האויב.
ישראל לא הודתה מעולם כי השתמשה בטילים בליסטיים מן הסוג הזה. עם זאת, בפרסומים זרים הוזכרו כמה מערכות שיוחסו לה, ובהן 'אנקור' של רפאל, 'ראמפייג" מתוצרת אלביט והתעשייה האווירית, ו'רוקס' של רפאל.
עוד באתר:
ב-ynet הרחיבו ופירטו כי מערכת 'אנקור' פותחה במקור כטיל מטרה לצורך ניסויים במערכות ההגנה של 'חץ', אך לאורך השנים עלו הערכות כי טכנולוגיות שנבנו במסגרתה עשויות לשמש גם לצורכי תקיפה.
ה'ראמפייג", על פי פרסומים קודמים, ניתן לשיגור ממטוסי קרב ממרחק של כ-150 קילומטרים. הטווח הזה מאפשר למטוס להישאר מחוץ לאזורי ההגנה הצפופים של האויב, ולשגר את הטיל במהירות גבוהה לעבר היעד.
גם טיל 'רוקס', שנחשף בידי רפאל בשנת 2019, מתואר על ידי החברה כאמצעי תקיפה המשוגר מטווח רחוק ובמהירות על-קולית. לפי רפאל, הוא מיועד לפגיעה במטרות איכות, גם בסביבה שבה מופעלים שיבושים ואמצעי הגנה.
בפרסומים זרים נטען בעבר כי נעשה שימוש במערכות דומות בתקיפות רחוקות, אולם בישראל נשמרת עמימות מלאה סביב הנושא.
לפי הערכות מומחים, טילים בליסטיים המשוגרים מהאוויר נמצאים בשימוש מבצעי או בפיתוח רק במספר מצומצם של מדינות, ובהן רוסיה, סין וישראל. בארצות הברית נוסתה בעבר מערכת דומה, אך התוכנית לא הבשילה לכדי הפעלה מבצעית מלאה.
אם הטענה האיראנית נכונה, הרי שהתקיפה האחרונה חשפה שוב יכולת ישראלית חריגה: שיגור מדויק ומהיר מטווח רחוק, באופן שמקשה גם על מערכות הגנה אווירית מתקדמות להגיב בזמן.
