בית המשפט המחוזי בבאר שבע אישר את מכירת פעילותן של החברות ניצני הדר ייצור ושיווק בע"מ וניצני הדר מרקט בע"מ לקבוצת מימון, לאחר שהחברות נקלעו להליכי חדלות פירעון וחובות של כ־12.5 מיליון שקל. ההחלטה, שניתנה על ידי השופט יעקב פרסקי, אימצה את עמדת הנאמנים עו"ד גיל אפרתי ורו"ח אמיר גד, וכן את עמדת הממונה על חדלות פירעון ושיקום כלכלי.
החברות, שהוקמו בשנת 2004 ופעלו בתחום הייצור, הייבוא והשיווק של מוצרי מזון מתוקים, נוהלו על ידי משפחה מדרום הארץ. בשנים האחרונות ניסו בעלי החברה להרחיב את פעילותם לתחום השוקולד באמצעות הקמת מפעל חדש, רכישת מכונות וקווי ייצור, והקמת חנות למכירה ישירה לצרכנים. בשנת 2022 רשמה החברה את שיא פעילותה עם מחזור של כ־15.8 מיליון שקל.
לפי גרסת החברות, המשבר החל לאחר השקעה של כ־4.5 מיליון שקל בהקמת מפעל חדש באוקטובר 2023. פתיחת המפעל התעכבה בכשבעה חודשים והחלה רק בסמוך לפרוץ מלחמת חרבות ברזל. לטענתן, העיכוב פגע בפעילות העסקית, יצר תזרים שלילי והקשה על החזר ההלוואות שנלקחו למימון ההתרחבות. במקביל נרשמה התייקרות של יותר מ־150% במחירי חומרי הגלם, ובראשם השוקולד.
עוד באתר:
לקשיים נוספה גם חנות שנפתחה בהשקעה של כ־800 אלף שקל במטרה למכור את מוצרי החברה ישירות לצרכן. החנות לא עמדה ביעדים העסקיים ונסגרה לאחר ארבעה חודשים בלבד, מה שהעמיק את ההפסדים והגירעונות. בעקבות המשבר פנו החברות לבית המשפט בבקשה לעיכוב הליכים והגנה מפני נושים, תוך הצגת חובות כוללים של כ־12.5 מיליון שקל.
בין הנושים המרכזיים נמנו בנק לאומי עם חוב של כ־5 מיליון שקל, בנק מזרחי טפחות עם חוב של כ־2.85 מיליון שקל, וכן ספקית חומרי הגלם פוליבה שטענה לחוב של יותר מ־680 אלף שקל. חלק מהנושים הביעו התנגדות לבקשות החברות, ו־בנק דיסקונט אף טען כי מקורות המימון שהוצגו אינם ברורים וכי ההסדר המוצע נראה כ"משאלת לב".
לאחר בחינת פעילות המפעל קבעו הנאמנים כי מדובר בעסק פעיל המעסיק כ־20 עובדים, מחזיק במכונות, מלאי ולקוחות, ואינו "חברה ריקה מתוכן". עם זאת, תוכנית ההפעלה הצביעה על רווח תפעולי צפוי של כ־459 אלף שקל בלבד בארבעה חודשים, רווחיות שנחשבה נמוכה מכדי לבסס תוכנית שיקום ללא הזרמת הון משמעותית. בעקבות זאת הוחלט לפעול לאיתור משקיע או רוכש.
בסיום ההליך נותרה על השולחן הצעה אחת בלבד שעמדה בכל תנאי המכרז – הצעת קבוצת מימון לרכישת הפעילות תמורת 2 מיליון שקל במזומן. לאחר מכן הגישו בעלי המניות הצעה חלופית בהיקף כולל של כ־5 מיליון שקל, שכללה תשלום של 1.35 מיליון שקל בתוך ארבעה חודשים ועוד 3.6 מיליון שקל בפריסה של 72 תשלומים חודשיים, לצד רכישת מלאי וסיוע בגביית חובות.
אלא שהנאמנים והממונה על חדלות פירעון התנגדו להצעה החלופית. לטענתם, היא הייתה "מעורפלת", "לא ברורה", לא עמדה בתנאי המכרז ולא גובתה בערבות בנקאית כנדרש. הממונה אף תיאר אותה כהצעה ש"מגלה טפח ומכסה טפחיים". השופט פרסקי קבע כי ההצעה הוגשה "בדקה ה־90", ללא הסבר מספק לעיתוי, וכי קיים סיכון ממשי שהיעדר בטוחות יפגע בקופת הנושים.
בסופו של דבר אישר בית המשפט את מכירת פעילות החברות לקבוצת מימון, תוך העדפת הצעה נמוכה יותר אך ודאית ומגובשת, על פני הצעה גבוהה יותר לכאורה שלא סיפקה ביטחון מספק לנושים. בית המשפט קבע כי דחיית העסקה הייתה עלולה להביא לשחיקה נוספת בפעילות החברה ולאובדן הרוכש היחיד שנותר בהליך.
